Nickel Team

[CENTER][SIZE=3][COLOR=#000000][B]Nickel Team[/B][/COLOR][/SIZE][/CENTER]

[CENTER][SIZE=4][COLOR=#000000][B]תקציר[/B][/COLOR][/SIZE][/CENTER]
[COLOR=#000000]המלחמה הגדולה הגיעה, לא נשארו עוד הרבה אנשים בעולם, מעטים נשארו והם מתחבאים בכל מני מקומות, חלק ביערות, חלק במקלטים, וחלק מנסים לגייס צבא, צבא להתמודד מול הצבא שהורס את העולם, כלום לא ברור עדיין, מי נגד מי, או על מה בכלל הקרב, מה שידוע שכל אחד חייב להצליל עצמו מהמוות שמתקרב עליו במהירות.[/COLOR]


[CENTER][SIZE=4][COLOR=#000000][B]כמה מילים[/B][/COLOR][/SIZE][/CENTER]
[COLOR=#000000]זה סיפור שני שאני כותב, מבחינה כללית הוא הראשון, בתכלס ההתחלה של הסיפור לא תהיה לכם ברורה, אני מקווה שתהנו מהסיפור.[/COLOR]


[CENTER][SIZE=4][COLOR=#000000][B]דמויות בסיפור:[/B][/COLOR][/SIZE][/CENTER]
[COLOR=#000000]~ בקרוב ~[/COLOR]

[right][b][size=2]פרק 1: מתקפה לא ברורה[/size][/b]
[size=2]יום שלישי, עוד יום של פגישות והכנות, שוב הם נכנסו לתוך חדר המקלט וירדו במדרגות הישנות שהיו מלאות בקורי אריאדוסים. לבסוף הם הגיעו אל האולם הגדול, הוא היה ישן, הרצפות היו שבורות והצבע של על הקירות התקלף.[/size]
[size=2]הנערים הביטו זה בזה, ואז אחד מהם פנה לכיוון דלת אחת ופתח אותה, וממנה הוא התחיל להוציא כיסאות, אחריו הגיעו גם הנערים האחרים ועזרו לו, לבסוף בשעה ארבע אחר הצהריים בדיוק כולם כבר ישבו על הכיסאות והביטו לכיוון אחד הקירות שיהיה ליד המדרגות.[/size]
[size=2]הזמן חלף ולבסוף הדלת נפתחה ונשמע רעש של המפגש בין נעליים למדרגות הבטון הישנות, הרעש התקרב ומהמדרגות ירד איש מבוגר,רוב פניו היה שעיר, זקן ארוך ירד מראשו, וכובע הסתיר חלק משערו, נראה שהוא לא התרגש לראות את כל הנערים. האיש אחז בתיק שחור שנראה כמו מזוודה אבל הוא היה עשוי מעור, הוא פתח את התיק והוציא ממנו מכשיר בלתי מזוהה שנראה כמו פלאפון ועבר בין הנערים וחילק אותו.[/size]
[size=2]ואז אחרי שהוא סיים לחלק את המכשירים הוא ניגש לקיר שעליו הסתכלו כל הנערים.[/size]
[size=2]"שלום לכולם, זה המפגש החמישי שלנו, אני יודע שאחרי הרבה הסברים הגיעה היום הגדול שלכם, המלחמה בעיצומה ואתם בני הנוער האחרונים שנשארו בעיר הזו, או בכלל בארץ הזו, הצלחתי להסיג לכם כמה מהם, זה היה קשה, נפצע בגלל זה, אבל אני מאמין שזה ישמש אתכם בעתיד." אמר האיש המבוגר.[/size]
[size=2]הוא פתח שוב את התיק שלו ושלף הפעם שק גדול, ובתוכו נראה כאילו יש כדורים, הוא עבר שוב בין הנערים ונתן לכל אחד מהם כדור אדום לבן מוזר, ושוב אחרי שסיים לחלק את הכדורים חזר אל הלוח.[/size]
[size=2]"בכל פוקדור שקבלתם יש פוקימון, הפוקימון הזה יעזור לכם, היום מנצלים את הפוקימונים המסכנים, אבל אני מאמין שאתם תשתמשו בהם בצורה נכונה מאוד" אמר האיש המבוגר.[/size]
[size=2]לפתע בלי להתריע נשמע פיצוץ חזק מאוד ודלת הכניסה של המקלט עפה על הקיר, ותוך שניות נכנסה למקום חבורה של אנשים עם בגדים בצבע ירוק ולכל אחד מהם היה נשק, הם ירו על האיש המבוגר ופגעו בראשו והוא מיד נפל על האדמה, ואז הם החלו לירות לכל מקום, הנערים קמו במהירות מהכיסאות שלהם והחלו לזרוק את הפוקדורים שהם קבלו, ומהם יצאו הפוקימונים שהם קיבלו, כולם הוציאו את הפוקימונים, כאשר החל הקרב בין החיילים בעל הרובים לנערים תפס אחד הנערים בעל השער החום ועל הסווצ'ר הכחול את אחד הנערות בעלת השער הבלונדיני, הנער שתפס את ידה של הנערה הוא זה שפתח את הדלת של החדר שבתוכו היו הכיסאות הוא והנערה רצו במהירות אל אותו החדר, ותוך שניות הם נכנסו עליו ונעלו את הדלת, החדר היה קטן ובתוכו לא היה כלום מלבד ארון ישן וחלוד שיו עליו כמה כתמים כחולים מצבע הישן שלו לפני שהוא החליד, לפתע הנער שלך מהכיס שלו צרור מפתחות והחל להכניס מפתח אחרי מפתח לתוך מנעול הארון, אבל נראה שאף מפתח לא פתח את הדלת.[/size]
[size=2]לפתע הדלת של החדר שבו היו הנערים נפרצה בחוזקה ובכניסה עמד אחד החיילים, הוא אחז ברובה וכיוון אותו אל הנערה.[/size]
[size=2]"עמדו במקום ואל תזוזו." אמר החייל, ולפתע הנערה שלפה את הפוקדור וזרקה אותו במהירות.[/size]
[size=2]"תעזור לי בבקשה, תקוף את החייל" צעקה הנערה כאשר זרקה את הכדור ומהכדור יצא פוקימון דמוי דמוי חתול בצבע כחול, הראש שלו היה בחלק התחתון בצבע לבן ובחלק העליון בצבע חול, הזנב הלבן שלו זז מצד לצד, ועיניו הירוקות זהרו.[/size]
[size=2]הפוקימון ראה את החייל וישר תקף אותו באקדח מים, החייל המופתע חטף את המכה ועף במהירות אל הקיר שממול לכניסה לחדר.[/size]
[size=2]לפתע הנער פתח את הדלת של הארון, אבל במקום שיהיו מדפים בתוך הארון, הוא בעצם היה פתח ליציאה מהמקלט, נראה שזה סוג של מרתף חשוך. [/size]
[size=2]הנער תפס את ידה של הנערה והוביל אותה אל תוך הכניסה של אותו המרתף, הנערה הביטה אל דלת הכניסה לחדר וראתה את חבריה נהרגים מול העיניים שלה על ידי החיילים.[/size]
[size=2]שנייה אחת לפני שהם החלו לברוח המקום הנערה החזירה את הפוקימון לפוקדור, והנערה והנער החלו לברוח מהמקום בריצה, הם רצו בתוך המערה, כולה הייתה לחה מאוד, ולפתע הנערה החליקה.[/size]
[size=2]"טליה אין זמן לעצור עכשיו חייבים לברוח" אמר הנער ותפס את טליה בעלת השמלה הוורודה שהתלכלכה מהלחה שהייתה במקום והרים אותה מהרצפה.[/size]
[size=2]השניים רצו ולפתע הם שמעו רעש התקרב מאחוריהם, לפתע הנער הבחין שהחיליים רודפים מאחריהם.[/size]
[size=2]"עצרו עכשיו" צעק אחד החיילים שרדף אחריהם, טליה והנער המשיכו לרוץ ולפתע החיילים החלו לירות אליהם, בגלל המרחק הכדורים לא פגעו באף אחד, וכעבור רבע שעה של ריצה השניים הגיעו למן יציאה מהמערה, אבל הם ידעו שזה עדיין לא הזמן לעצור, החיילים עדיין רודפים אחריהם.[/size]
[size=2]לפתע הנער הרגיש שמשהו רוטט לו בכיס, ותוך שניות הוא שלף מהכיס את המכשיר שהאיש המבוגר נתן לו, שהיה דומה לפלאפון, במסך המכשיר היה כתוב "התקבלה הודעה חדשה".[/size]
[size=2]הנער לחץ על אחד הכפתורים לראות מה כתוב בהודעה.[/size]
[size=2]"תפגשו אותי בבית מספר 21 ברחוב היהלום". הנער הביט על טליה במבט מפוחד.[/size]
[size=2]"מיכאל מה קרה?" שאלה טליה כאשר גם היא נראתה מבהולת מפרצופו של מיכאל.[/size]
[size=2]"זה פרופסור מייקל, הוא שלח לי הודעה לפגוש אותו בבית מספר 21 ברחוב היהלום" אמר מיכאל, לפתע הוא שם לב שמצורפת להודעה עוד משהו, הוא לחץ על הכפתור במכשיר ולפתע הופיעה מפה שמובילה לבית.[/size]
[size=2]"רגע זה לא הבית של.." טליה החלה לומר ולפתע על פניה עלה מבט המום[/size]
[size=2]"כן זה הבית הזה" אמר מיכאל ונראה שהוא התחיל לרעוד בצורה מוזרה.[/size][/right]

אין ספק שזה אחד הסיפורים המקוריים בפורום.

רק כמה בעיות קטנות שיש לי עם הסיפור:
קודם כל, קצת קשה לי עם זה שהסיפור כלל רצח ממשי. פוקימון זה לילדים, ולהפוך את זה לסיפור מלא רצח וטרור זה קצת... גרוטסקי (מגוחך, נלעג, מעוות, מוגזם).

בנוסף, השמות של הדמויות הראשיות היו ישראליים מידי. זה יוצר תחושה של חוסר אמון. משמות כמו טליה ומיכאל, שהם שמות ישראליים לחלוטין, פתאום קופצים לשמות כמו פרופסור מייקל. זה מוזר, ואני ממליץ לוותר על שמות כאלו. זה לא בעייה למצוא שמות אמריקאיים. פשוט תפתח את הטלוויזיה, ותבדוק בארוצי הסרטים איך קוראים לשחקנים (הפחות מוכרים). פשוט להעתיק את השמות תוך כדי יצירת מיקסים שונים אם צריך...

עוד משהו: כדאי לך לתאר את הסיפור מנקודת מבט של אחת הדמויות. מהפרק הזה לא ברור בכלל מי הדמות נראשית, אם יש כזאת בכלל. אתה משתמש ב"מבט על", ולא בנקודת הראות של אחת הדמיות, וזה בעייתי מאוד בסיפור כזה. אתה מפספס כאן את התחושות של הדמויות, את הרצונות, ואת מה [b]שהם[/b] רואים. קשה ככה להזדהות ולאהוב את מה שקוראים.

בהצלחה בהמשך הכתיבה! בסך הכל, זה סיפור הרבה יותר טוב מהממוצע שרואים בדרך כלל.

[quote=Lanvin;859911]אין ספק שזה אחד הסיפורים המקוריים בפורום.

רק כמה בעיות קטנות שיש לי עם הסיפור:
קודם כל, קצת קשה לי עם זה שהסיפור כלל רצח ממשי. פוקימון זה לילדים, ולהפוך את זה לסיפור מלא רצח וטרור זה קצת... גרוטסקי (מגוחך, נלעג, מעוות, מוגזם).

בנוסף, השמות של הדמויות הראשיות היו ישראליים מידי. זה יוצר תחושה של חוסר אמון. משמות כמו טליה ומיכאל, שהם שמות ישראליים לחלוטין, פתאום קופצים לשמות כמו פרופסור מייקל. זה מוזר, ואני ממליץ לוותר על שמות כאלו. זה לא בעייה למצוא שמות אמריקאיים. פשוט תפתח את הטלוויזיה, ותבדוק בארוצי הסרטים איך קוראים לשחקנים (הפחות מוכרים). פשוט להעתיק את השמות תוך כדי יצירת מיקסים שונים אם צריך...

עוד משהו: כדאי לך לתאר את הסיפור מנקודת מבט של אחת הדמויות. מהפרק הזה לא ברור בכלל מי הדמות נראשית, אם יש כזאת בכלל. אתה משתמש ב"מבט על", ולא בנקודת הראות של אחת הדמיות, וזה בעייתי מאוד בסיפור כזה. אתה מפספס כאן את התחושות של הדמויות, את הרצונות, ואת מה [B]שהם[/B] רואים. קשה ככה להזדהות ולאהוב את מה שקוראים.

בהצלחה בהמשך הכתיבה! בסך הכל, זה סיפור הרבה יותר טוב מהממוצע שרואים בדרך כלל.[/quote]
אני חושב ששמות ישראלים זה דבר נכון בגלל שאנחנו בישראל, ומייקל זה מה שעלה לי באותו רגע, לא מצאתי שם מתאים לפרופסור, בתכלס כרגע ראינו רק מצב מסויים בפרק הראשון, בתקשורת קוראים לזה שוט מכונן שהוא מציג את כל הדמויות, ובסיפור אפשר ליראות נקודות מבט, כמו הנקודות מבט של טליה שהיא רואה שחברים שלה נהרגים על ידי החיילים, בגלל שזה ההתחלה העדפתי שאת כל ההרגשות שלהם אני אשאיר אחרי שיגלו קצת על הדמויות, כרגע רק רציתי להציג את המצב את התקופה ואת מה שמתרחש בה, בקשר ללעג של פוקימון למשהו בוגר יותר, זה רעיון שחשבתי עליו הרבה זמן, על מה היה קורה אם הפוקימונים היו קיימים במציאות, בהמשך הסיפור אתם תבינו למה קשרתי פוקימונים למלחמה, אני חושב שהמטרה היא לפרוץ גבולות בכתיבת סיפור, אחרת הוא לא יהיה מקורי, תודה על ההשקה בתגובה הבונה, אני אשפר על פי מה שאני אראה לנכון, תודה שהקדשתה מזמנך.

[quote]אני חושב ששמות ישראלים זה דבר נכון בגלל שאנחנו בישראל, ומייקל זה מה שעלה לי באותו רגע, לא מצאתי שם מתאים לפרופסור[/quote]
שמות ישראליים לא נכונים, למה משנה שאנחנו בישראל, כי הם פשוט לא מתאימים לאופי של פוקימון. זה דבילי לקרוא למאמן פוקימונים יעקוב אברהמי. זה פשוט לא עובד. זה שאנחנו בישראל לא מחייב אותך לשום דבר, ובטח לא תירוץ לחוסר מקוריות של שמות...

[quote]בתכלס כרגע ראינו רק מצב מסויים בפרק הראשון, בתקשורת קוראים לזה שוט מכונן שהוא מציג את כל הדמויות, ובסיפור אפשר ליראות נקודות מבט, כמו הנקודות מבט של טליה שהיא רואה שחברים שלה נהרגים על ידי החיילים, בגלל שזה ההתחלה העדפתי שאת כל ההרגשות שלהם אני אשאיר אחרי שיגלו קצת על הדמויות, כרגע רק רציתי להציג את המצב את התקופה ואת מה שמתרחש בה, [/quote]
סבבה, אבל למושג 'שוט מכונן' אין קשר למה שאמרתי. מה שאני אומר זה שבסיפור [B]לא[/B] צריך להיות [B]כמה[/B] נקודות מבט, אלא נקודת מבט [B]אחת של דמות אחת לאורך כל הסיפור. [/B]מה שיש לך זה מבט עליון על מה שקורה, וזה מקשה על הקוראים להתחבר לדמות הראשית שהם אוהבים. כרגע, פשוט אין לך דמות ראשית. יש לך סתם שתי דמויות חסרות אופי.

[quote]בקשר ללעג של פוקימון למשהו בוגר יותר, זה רעיון שחשבתי עליו הרבה זמן, על מה היה קורה אם הפוקימונים היו קיימים במציאות, בהמשך הסיפור אתם תבינו למה קשרתי פוקימונים למלחמה, אני חושב שהמטרה היא לפרוץ גבולות בכתיבת סיפור, אחרת הוא לא יהיה מקורי,[/quote]
תשמע, הרעיון שרוצחים אחד את השני באופן כזה, ועוד באמצעות רובים, הוא מעוות לגמרי. יש דרך להציג מציאות הגיונית (ולא מצויירת כמו בסידרה) ולגרום לסיפור שלך להיראות בוגר יותר ואיכותי יותר. אבל יש דרך ויש דרך. וכמו שזה כתוב כרגע זה לא מייצג את המציאות בשום אופן, ובטח שלא פורץ גבולות.

---
אני מצטער להגיד לך, אבל זה נראה כאילו לקחת כל חלקיק בתגובה שלי, ופשוט תקפת אותו בעיוורון באמצעות תירוצים קלושים. אני באמת לא מבין למה עשית את זה. אתה לא כותב מושלם, בדיוק כמו שאני לא כותב מושלם (ואתה יכול לראות את זה בסיפור שלי). אם אתה כבר כותב, תכתוב בשביל להתנסות בכתיבה. רוב הילדים שיקראו את זה לא מסוגלים לתת לך ביקורת חוץ מ"סיפור טוב שיואו תמשיך!" אז עד שכבר בא מישהו שנותן לך המלצות מעשיות, גם אם בסיסיות מאוד, לא נראה לי שכדאי פשוט לסתור מה שהוא אומר ולהתעלם בהתנשאות. זה לא שאתה חייב להסכים עם הכל, אבל מה שעשית, גם אם בידידותיות מופלאה, זה לפרק את התגובה שלי, ולכל חלק שיש בו ביקורת פשוט להמציא תירוץ שלא בהכרח מסתדר עם ההיגיון.

טוב הפרק הבא של הסיפור יפורסם מחר, לבנתיים אני אתן לכם ספויילר.
[spoiler]
עברם של טליה ושל מיכאל נחשף, ומה הוא קשור לטרגדיה שהתרחשה 6 שנים קודם, הכל בפרק הבא.
[/spoiler]

אשמח לעוד תגובות על הפרק הראשון

סיפור נחמד עד עכשיו אחי! כל הכבוד =]