פארקור לטרייסרים מתחילים

מצטער שהעתקתי פשוט עוד לא למדתי את זה


הפארקור:
לפארקור פילוסופיה והיסטוריה ארוכות שנים, אנשים רבים מנסים להתחיל לעשות אותו בגלל היופי שבו או בשביל להראות יותר טוב, כאלה אנשים רק עושים לפארקור שם רע.
סטיגמות רבות אומרות שפארקור זה קפיצות מגגות או דברים מסוכנים, ואנדליסטים ופגיעה במבצעים ובסביבה.
ובכן, אלה הן רק סטיגמות ^^
בפארקור המטרה היא הפוכה, הינה דוגמאת הסבר קצרה:
הכל מסביב מרגיש כמו כלא עירוני, טבעי ומודרני, לאדם כבר מזמן אין את היכולת להגיע לאן שהוא רוצה איך שהוא רוצה מתי שהוא רוצה.
פה נכנס הפארקור לתמונה, הטרייסר נמצא במקום אחד ורוצה להגיע למקום מסויים ללא עיכובים.
אולי רק בשביל המסלול הזה הוא התאמן כל חייו על היכולת לעבור על מכשולים ולא להפסיק לזרום לזרום ולזרום, עד שמגיע ליעד.

"אומנות התנועה זה חופש, זה סוג של חוויה, לסמוך על עצמיך. אני לא חושב שיש הגדרה אבסולוטית לזה. כשאתה מסביר לאנשים, אתה אומר: כן, אני מטפס, אני קופץ, אני ממשיך בתנועה! זאת ההגדרה! אבל אף אחד לא מבין. הם צריכים לראות דברים. זה הכל בראש. זה כשאתה בוטח בעצמיך, צובר אנרגיה. מודעות יותר טובה של הגוף שלך, היכולת לנוע, לעבור מכשולים בעולם האמיתי, או בעולם הווירטואלי, דברים בחיים. כל דבר שנוגע לך בראש, כל דבר שנוגע לך בלב. כל דבר שנוגע בך פיזית"- צ'או בל דין, ימאקאסי

"אנשים אומרים שפארקור זה לא טבעי. אנשים לא אמורים לקפוץ קפיצות כאלה, לטפס על גדרות, להסתער על קירות.. טעות. לשבת כל היום מול המחשב זה לא טבעי. להתהפנט מול הטלוויזיה ולהחליף ערוצים בבטלה וחוסר מעש זה לא טבעי. להרעיל את הגוף בסוגים של טבק אלכוהול ורעלים אחרים זה לא טבעי. פארקור זה הכי טבעי שיש. עשינו את זה כשהיינו ילדים קטנים, אהבנו לקפוץ ממקום למקום, לעבור בין גדרות, התכונות הללו טבועות במין האנושי עוד משחר האבולוציה. פארקור זה הכי טבעי ואנושי שיש"- מתי, מנטאל מושן

אז הפארקור, לזרום, להגיע, לא לעצור, שום מכשול בדרך לא יאט את הטרייסר שהתאמן כל חייו על קפיצות פשוטות ובודדות.
הטרייסרים של היום מנסים להדהים את כולם עם קפיצות קשות גדולות ומסובכות, אבל זה לא מה שפארקור הוא.
כשהפארקור הגיע לארץ הרבה ילדים קטנים שגם ראו את זה כיופי התחילו להתעסק בזה כשהם לא יודעים מה הם עושים.
הם התחילו לעשות כל מה שלא קשור לפארקור כמו קפיצות מגבהים והריסת הגוף והסביבה.
אנשים ראו את זה בעין לא כל כך טובה והם חשבו שזהו הפארקור! לא יותר מסכנה וואנדליזם.
ביופי מתעסק ג'אנר אחר שקושר איכשהו לפארקור הקרוי "פריראן", זה הכל, אתה יכול לעשות כל מה שאתה רוצה כל עוד אתה לא מפסיק לרוץ.
איכשהו הגיעו היום למסכנה שפריראן זה פארקור אם סלטות, למרות שזה שני דברים שונים, הסבר לזה תקראו בהסטוריה בהמשך.
ופה אנחנו מגיעים למשהו אחר.

הפריראן.
פריראן לעומת פארקור עוסק יותר ביופי התנועה, המקסימום שהאדם יכול להוציא מעצמו רק בפאן היופי.
לפריראן פילוסופיה קצת שונה שזאת של הפארקור אבל ההיסטוריה מגיעה מאותה נקודה.
הפריראן גם נוגד פגיעות במבצעים ובסביבה.
"סלטות זה לא פרי ראן. לשלב סלטות במעבר ממקום למקום זה סוג של פרי ראן". פרדי
מאומניות לחימה ועד בלט, כל עוד אתה לא עוצר, יודע את הפילוסופיה ומסכים לקרוא לזה פריראן, אז קוראים לזה פריראן.
אבל נחזור להתמקד בפארקור.

במה זה יעזור לי בחיים?:
"אם אתם מיתאמנים בפארקור כדי ליברוח מאנשים אז תיפרשו. אבל אם אתם באמת טרייסרים רציניים ומיתאמנים כמו שצריך פארקור יעזור לכם לשפר יכולות פיזיות, מנטליות וגם לשפר קורדינציה.
לא כל ספורט עוזר לגלות יכולות מנטליות כמו פארקור ! "דני.

הפילוסופית הפארקור:
הדרך האפקטיבית והמהירה ביותר להגיע מנוקדה א' לנקודה ב'.
בפארקור ישנם הרבה תרגילים שפותחו לסטייל אבל בכולם המטרה זה להגיע מנקודה לנקודה תוך עבירת מכשולים בצורה מהירה.
מי שעוסק בפארקור נקרא "טרייסר" בתרגום מצפרתית: "חץ" חץ שדבק במטרה ויעשה הכל כדי להגיע עליה כמה שיותר מהר ולפגוע בה.
דוגמאות פילוסופיות:
מים זורמים בנחל, שים אבן באמצע הנחל המים יעברו מעל מתחת או מכל צד אפשרי ולא יעצרו.
אוויר רוח טס במהירות ועובר כל מכשול דרכו, מצידו או מכל זווית אפשרית.

ההסטוריה:
בשנות התשעים בליס שבצרפת בחור בשם 'דייויד בל' למד מאביו תנועות צבאיות. הוא אסף את חבריו ואמר להם, כל מה שעשינו עד היום, גם במשחקים שהיינו משחקים כשהיינו קטנים, אפשר לפתח את זה לאנשהו.
רבים יאמרו אחרת, ישנם כאלה שיאמרו שהפארקור פותח בשנות התשעים ע"י דייויד בל.
אחרים יאמרו שהוא פותח ע"י הצבא הצרפתי בשנות השלושים.
אחרים יאמרו שהוא תמיד היה קיים.
אני אומר שהוא תמיד היה קיים, הצבא הצרפתי השתמש בו בשנות השלושים ועד היום, ודייויד בל הוציא אותו לרחוב שיפר אותו וקרא לו בשם פארקור.
לפארקור יש יותר מידיי חוקים שנועדו כדי לשמור על מה שאתה עושה כפארקור ולא שמשהו אחר, לכן כמה שנים לאחר מכן חבר של דייויד בל בשם סבסטיאן פוקאן נפרד מהקבוצה שנקראה 'ימאקסי' שפיתחה את הפארקור יחד עם דייויד בל, ועבר לבריטניה.
שם הוא הכיר אנשים והחליטו ביחד שהם רוצים משהו משוחרר יותר, בלי חוקים, עושים מה שרוצים תוך כדי ריצה, זרימה.
וככה נוצר הפריראנינג, בו המטרה לא להגיע באפקטיות ומהירות אלא ביופי התנועה, והאמת?, איך שבאלכם.
הפארקור התגלגל בעולם וקיום הוא קיים בלא פחות מ70% ממדינות העולם, ב30 האחוזים הנותרים יודעים גם על הפארקור.

אז, ממה להתחיל?:
קודם כל, רוצים ללמוד סלטות? לכו לפורום ריקודים או פורום אומניות לחימה.
פארקור מומלץ להתחיל מוכנים מבכינה גופנית, קודם כל חשוב לדעת למה אתם נכנסים, מומלץ לקרוא הרבה מאמרים כמו המאמר של בליין עם התירגום של אהרון פה מהפורום.
קודם חשוב הכושר, אתם צריכים להיות במצב גופני טוב ומוכנים לאתגרים.
הצעד הראשון הוא לצאת החוצה ופשוט להתחיל לרוץ.
לא רע להתחיל פארקור עם חבר שכבר מנוסה.
הדברים החשובים הראשונים שצריכים ללמוד הם הנחיתות, קודם כל, כל הנחיתות בפארקור מתבצעות על כריות הרגלים, וכן, זה חשוב לספיגה טובה יותר של הזעזוע.
מגובה ובזרימה מומלץ ללמוד נחיתת גילגול שנקראת באנגלית ROLL אפשר פשוט לחפש את המילים Parkour Roll Tutorial ביוטיוב, או פשוט ללמוד עם חבר.
הדבר הבא שלומדים הוא נחיתת הקונטרול, נחיתה מפרסיז'ן שזאת קפיצה מאוביקט לאוביקט במרחק, הנחיתה מתבצעת על כריות הרגלים ומטרתה היא להשאר בשיווי משקל על הנקודה בה נחתתם.
לאחר מכן לומדים לטפס.
ופה כבר מפעילים את הדמיון.
אחד הדברים החשובים בפארקור הם היצירתיות, לצאת החוצה, למצוא מקום, לבחור נקודה א', לבחור נקודה ב', ולמצוא את הדרך המהירה היעילה והבטוחה ביותר להגיע מנקודה לנקודה.
אימונים רבים אפילו על מהלכים בודדים ישפרו את הזרימה שלכם ואת הביצועים ובכללי אתכם.