סיפור- פוקימון אחד בודד.

פרק 1 הריסת המערה
ליפני 100 מיליון שנים כשלא היו מאמני פוקימון או פוקדורים. עוד לא היה את המושג מסע פוקימון. רייקו ואריאדוס הזדווגו ויצרו את הפוקימון דנצ'ורה, הפוקימון חצי אגדי הראשון. חזק כאגדי רק בלי אגדה. דנצ'ורה עבר 10 שנים נפלאות כאילו הוא מלך ליפני שהזדווג עם ספינרק כדי שיהיה לו קטן. הפוקימון שיצר היה בצ'ורו. בצ'ורו היה חלש וכולם צחקו ולעגו לבצ'ורו.עד שיום אחד הכעס של בצו'רו התמלא על גדותיו בצ'ורו עשה כדור חשמל והרס את מערת החשמל שם התגורר,והרג את כל המתגוררים בא בברק אחד גדול. אחרי הדבר בצ'ורו התעלף. כשהתעורר ראה את מעשיו ומרוב העצב התאבן כשהתעורר השנה כבר לא הייתה אותה שנה, השנה הייתה ה121. מאז הוא בורח ממאמנים. אף אחד לא תפס אותו עד ש...
גלו בפרק הבא!
עשיתי כל כך קצת כי בטעות מחקתי את מה שכתבתי איזה שלוש פעמים אז נהיתי מתוסכל מאוד

יפה! אבל לא יודעים איך נראה ריקו ארידוס דנצורה באצורו וספירנק וגם אין . ו,

השתדל להאריך את הפרק הזה. או לפחות לדאוג שהפרקים יהיו ארוכים יותר. האמת גם העלילה די מופרכת אבל בסדר נחכה ונראה.

פוקימון אחד בודד פרק 2! הקרב ה99
"בצ'ורו, זה הקרב ה99 שלך אם לא תיתפס גם הפעם אז אתה תגיע ל100 מאמנים שניסו ולא הצליחו! אתה תשבור את השיא שלך!" אמר פיקצ'ו לבצ'ורו עם פניו המעודדות. הפיקצ'ו לא נראה חזק כלל, אבל באורח פלא היה חזק כמו בצ'ורו. פיקצ'ו העריץ את בצ'ורו יותר מכל פוקימון אשר אי פעם הכיר. אפילו יותר מבגון שהכיר פעם. "הנה זה בא!" אמר בצ'ורו בשמחה כאשר ראה שמאמן מתקרב לשם. כשהמאמן הבחין בו חיוך התפשט על שפתיו ונראה כאילו הוא חושב שבצ'ורו הוא פוקימון יותר חזק מכל פי 10 פוקימון אחר. אחרי שהמאמן התקרב עוד קצת בצ'ורו הבחין במראה שלו. היה זה מאמן צעיר עם שער בלונדיני, שהגיע לו בערך עד עמוד השדרה. חולצתו הייתה מרופטת וקרועה במקומות שונים, ועל מכנסיו היו כל מני ציורים של אש וכל מיני פוקימונים שכנראה חשב שהם מגניבים. על פניו הייתה הבעה של כעס גדול,כמו ההבעה שהייתה על פניו של בצ'ורו כשהרס את מערת החשמל."צא ג'יודוד!" צעק המאמן בעודו זורק את אחד הפוקדורים שהיו לו בחגורת המאמנים ששם החזיק את הפוקדורים שלו. "אתה מחוסל." אמר ג'יודוד בנימה צורמנית. "לא נראה לי." אמר בצ'ורו לג'יודוד. "ג'יודוד הפלת אבנים!" אמר המאמן הצעיר. בצ'ורו חמק בקלות מהפלת האבנים של ג'יודוד,אבל היה חשוף למתקפות של ג'יודוד. באותו הרגע ג'יודוד תקף בדחיפה על בצ'ורו,והעיף את בצ'ורו על העץ הקרוב. "ואוו אתה עצבנת אותי!" אמר בצ'ורו בכעס ועשה מכת חשמל. "ג'יודוד אגרוף." ג'יודוד עשה אגרוף וספג את החשמל ממכת החשמל של בצ'ורו."אגרוף חשמל!" אמר המאמן לג'יודוד בעודו עושה תנועה של אגרוף בידו. ג'יודוד עשה אגרוף חשמל ופגע לבצ'ורו באחת משישיית רגליו. "ג'יודוד תגמור את זה ותעשה דחיפה!" "מצטער." אמר ג'יודוד אמר ג'יודוד כשתקף באגרוף לסיום."צא בצ'ורו!"אמר המאמן. "בצ'ורו! מעכשיו אין אוכל או מים עד שאתה מנצח בקרב הראשון שלך ברור?! אתה לא כל כך אסטרטגי מה שאומר שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד בשביל שתהיה פוקימון מושלם! ג'יודוד אגרוף!" אמר המאמן כל כך מהר שבצ'ורו לא הצליח להבין כלום. "מה?" שאל בצ'ורו מופתע. האגרוף פגע בבצ'ורו בפנים ובצ'ורו נפגע קשה מאוד. "זה לא טוב צריך להיות לך אינסטינקט מהיר הרבה יותר תאר לעצמך שהיו קופצים עלך מאחור ומעלפים אותך ואני הייתי מפסיד בליגה בגללך איך היית מרגיש?!" "אני כבר מרגיש רע." אמר בצ'ורו בכעס

פרק 3! ושוב אני לבד.
גם אני צריך חברים, מישהו שיתמוך ויעזור חשב לעצמו פיקצ'ו מלא עצב. את פיצ'ו לקחו לי, את בגון לקחו לי, ועכשיו גם את בצ'ורו? שום דבר לא יוכל לעודד אותי. באותו הזמן עברו לפיקצ'ו הרבה מחשבות בראש:איפה בצ'ורו? מי היה המאמן שהצליח לתפוס את אותו? ולמה הוא לא התייחס אלי? פיקצ'ו ניזכר באש, המאמן שעבר איתו כל כך הרבה זמן. הוא נזכר ביום שאש לקח אותו מהפרופסור, הוא נזכר שאש הציל אותו מהספירואים שרדפו אחריהם בכל היער, ולבסוף הוא נזכר בזה שאש עזב אותו אחרי שהפסיד בליגה, בקרב האחרון, מול פיקצ'ו אחר. עד עכשיו פיקצ'ו לא הבין מה קרה מאז הקרב ההוא בו איבד את בצ'ורו. הוא התהלך ביער האין סופי בידיעה שהוא חסר אונים, לבד, חלש, ובלי מאמן או פוקימון שיתמוך בו. אחרי כמה זמן הליכה, הוא שמע קול פרסות מבין השיחים. פיקצ'ו נדרך מוכן למי שיצא מהשיחים. כעבור כמה שניות פרסה עבה וצהובה עם הרבה נקודות חומות יצאה מבין השיחים ואחריה עוד ארבע רגליים דומות יצאו מתוך השיחים, ברגע שיצאה הרגל הראשונה פיקצ'ו הבין שזה ג'ירפריג. "שלום." אמר ג'ירפריג ברגע שהוציא את ראשו מתוך השיחים."שלום." ענה לו פיקצ'ו בחזרה. "אתה יודע איפה היציאה מהיער הזה?" שאל ג'ירפריג כשעל פניו חיוך נבזי. "לא." ענה לו פיקצ'ו "למה אתה רוצה לצאת? מחוץ ליער יש הרבה מאוד מאמנים שמשתוקקים לתפוס אותך, ואותי, ואת עוד הרבה פוקימונים אחרים!" "אבל כבר יש לי מאמנת." ענה ג'ירפריג והחיוך הנבזי שלו הפך לחיוך שמשדר: הלך עליך!
לפתע מבין השיחים נשמע עוד קול, קול כל של ריצה. לכמה רגעים נפסק הקול, ואז מאמנת עשתה סלטה ובאותו הרגע אמרה לג'ירפריג, "ג'ירפריג קרן על חושית!" פיקצ'ו היה מוכן לדבר כזה ועשה מכת וולט. הקרן העל חושית בפיקצ'ו אבל לא עשתה לו נזק רציני, ומכת הוולט פגע בג'ירפריג וג'ירפריג הוטח חזק מאוד בעץ היה נראה כאילו ג'ירפריג חטף נזק משמעותי, ולמרות זאת הוא קם על הרגליים מהר מאוד. "אתה טוב." אמר פיקצ'ו לג'ירפריג. "אתה טוב יותר." ענה ג'ירפריג לפיקצ'ו. "בעיטה!" צעקה המאמנת לג'ירפריג.פיקצ'ו לא הספיק להתחמק, והבעיטה של ג'ירפריג פגעה לפיקצ'ו בזנב, מה שהרס את המהירות האדירה של פיקצ'ו. ברגע הזה, המאמנת נצלה את ההזדמנות וצעקה:"ג'ירפריג היפנוזיס!"(מתקפה המרדימה את היריב אך יש לה אחוזי פגיעה נמוכים מאוד) פיקצ'ו ניסה להתחמק אבל ההיפנוזיס פגע בפיקצ'ו ופיקצ'ו נירדם. בזמן שפיקצ'ו ישן ג'ירפריג תקף אותו בשתי בעיטות ובשתי קרנות על חושיות. ברגע שפיקצ'ו התעורר הוא קפץ ועשה זנב ברזל. "ג'ירפריג התחמק!" צעקה המאמנת. "אתה עלוב." אמר ג'ירפריג לפיקצ'ו בלעג בעודו מתחמק. "תחשוב שוב!" ענה לו פיקצ'ו הסתובב ועשה מכת וולט. ג'ירפריג עף אחורה פגע בעץ והתעלף. רק ברגע שג'ירפריג התעלף פיקצ'ו שם לב לזהותה של המאמנת היא הייתה מאמנת עם שיער חום כהה, שתפוס בשתי סיכות מעוצבות בצורת ג'ירפריג והשנייה בצורת פרינפלפ. ועל חולצתה היה כיתוב של המילים: ואתפוס את כולם. "אני חושבת שניצחת אותי." אמרה בעצב ואז הוסיפה "בחלומות! צא פרינפלפ!" קראה המאמנת בקול גדול והוציאה את פרינפלפ מהפוקדור. "פרינפלפ מערבולת!" אמרה המאמנת נרגשת, כאילו היא אומרת לעצמה זהו זה יש לי פוקימון חדש! המערבולת פגעה בפיקצ'ו אבל היא לא עשתה לו נזק מיוחד ואז היא אמרה דבר שיעניין את פיקצ'ו מאוד "אל תפסיק!" קראה המאמנת לפרינפלפ. פיקצ'ו נלכד בתוך המערבולת. זמן הזה המאמנת זרקה פוקדור על פיקצ'ו ו...
גלו בפרק הבא!
בבקשה תגיבו לפרק הזה כי זה הפרק שיקבע אם אני ימשיך או לא

סיפור לא רע בכלל. אתה מתאר רגשות ומחשבות מצוין, תנסה לתאר ככה גם את הסיפור עצמו. אתה משתפר מפרק לפרק.

מעולההה עוד פרק! עוד פרק!

פרק 4! שתי התחלות חדשות!
"בצ'ורו מכת חשמל!" קרא ג'רי, המאמן שבצ'ורו שנא כל כך, אותו המאמן שצעק עליו בכל קרב שעשו. בצ'ורו תקף במכת החשמל הכי חזקה שאי פעם עשה ופגע בסקוורטל בחוזק כזה שכמעט התעלף. ולמרות זאת בצ'ורו לא שמח כלל ואפילו היה עצוב בחברת מאמנו החדש, הרשע. בזמן שבצ'ורו חשב הוא לא נתן את צומת ליבו לקרב וסקוורטל תקף בסחרור. בום! בצ'ורו התחמק בדקה ה90 וסקוורטל פגע בהר. מרחוק נשמע קול של מפולת סלעים ומאמנת עם שיער חום כהה, שתפוס בשלוש סיכות מעוצבות בצורת ג'ירפריג השנייה בצורת פרינפלפ והשלישית הייתה בצורת פיקצ'ו, ועל חולצתה היה כיתוב של המילים: ואתפוס את כולם! היא רצה במורד התלול בעקיבות פיג'י שעף מהר כל כך עד שאפילו סטרביה לא היה יכול לעוף כל כך מהר. "ברחו!" צעקה המאמנת. "בירחו כל עוד אתם יכולים!" "למה?!" שאל ג'רי בעודו זורק פוקדור ומפספס מרוב לחץ. "מפולת!" ענתה לו המאמנת ועזרה לו לארוז את דבריו. "מה?" שאל ג'רי באכזבה כאילו קיווה לדבר יותר גדול כמו פוקימון אגדי ענק. "פשוט רוץ!" צעקה עליו המאמנת בלחץ. בצ'ורו התחיל לרוץ ועצר כשראה שהמאמן לא בא. המאמנת בהתה בו במבט נדהם, ואמרה:"אתה משוגע?!" "לא" ענה לה המאמן בכעס. "אני פשוט אוהב סכנות." "אם תבוא נלחם בקרב פוקימון." הבטיחה המאמנת. "בסדר." אמר המאמן לא בטוח בעצמו "אבל את יודעת הבטחה זאת הבטחה." אמר ג'רי והתחיל לרוץ עם המאמנת. כשהמשיכו לרוץ בצ'ורו ראה שזאת הייתה מפולת חזקה יותר ממפולת רגילה, היא נראתה כאילו מישהו פוצץ חלק מההר. לאחר חצי שעה של ריצה כבר לא נשמע רעש כל שהוא מכיוון ההר והחבורה הפסיקה לרוץ. "פיג'י הסכנה חלפה!" אמרה המאמנת לפיג'י והחזירה אותו לפוקדור. אחרי רבע שעה של מנוחה ג'רי קם והכריז:"הקרב מתחיל!" "בסדר." אמרה המאמנת. "דרך אגב אני ג'ולי." "אני ג'רי ואני הולך לנצח אותך. הבנת?" נחיה ונראה חשבה המאמנת מחייכת. "צא ג'יודוד!" קרא ג'רי בעודו זורק פוקדור. "צא פרינפלפ!" הוסיפה המאמנת. "שלוש על שלוש." הציע ג'רי. "בסדר" אישרה ג'ולי. "הקרב מתחיל!" הודיעו שני המאמנים ביחד. הראשון לתקוף היה ג'רי.
"ג'יודוד מפולת סלעים!" קרא המאמן. מפולת הסלעים פגעה בפרינפלפ אך עשתה לו נזק קטן מאוד. "כנפיי ברזל!" קראה ג'ולי.פרינפלפ רץ כשכנפיו זוהרות, קפץ על ג'יודוד במהירות מדהימה יחסית לפרינפלפ, ופגע בג'יודוד במכה קטלנית כל כך עד שג'יודוד הוטח ברציפה גוסס וכמעט מחוסר הכרה. "עדיין הולך עם השיטה של פול מנהיג הפלייפור? לבחור באלו שיש להם דווקא חסרונות? מתי כל המאמנים יבינו? פול עלה לגמר בפוקס אחד גדול!" אמרה המאמנת בלעג. "ג'יודוד אגרוף!" צעק המאמן נואש. ג'יודוד פגע עם האגרוף בפרינפלפ ופרינפלפ עף אחורה אבל בלם את נפילתו ונעמד על הרגליים בקלות רבה. "בוא נסיים את זה." אמרה המאמנת.מערבולת בלי להפסיק! פרינפלפ עשה מערבולת ופגע בג'יודוד, ג'יודוד נקלע המערבולת ולבסוף, כשפרינפלפ סיים עם המערבולת, ג'יודוד נפל מהמערבולת מאולף. "לא!" צעק ג'רי. "את תשלמי על זה! צא בצ'ורו!" "סוף סוף!" אמר בצ'ורו. "קצת אוויר צח!" "בצ'ורו מכת חשמל!" קרא ג'רי. "בי בי לך פרינפלפ וחלומות פז." מכת החשמל של בצ'ורו פגע ישירות בפרינפלפ ופרינפלפ התעלף וצנח ארצה כאילו היה עפר. "חזור פרינפלפ" אמרה ג'ולי, והוסיפה: "צא פיקצ'ו!" ברגע שפיקצ'ו יצא בצ'ורו הבחין שזה אותו הפיקצ'ו שהיה אתו כל השנים הללו.

[center][SIZE="2"]********************[/SIZE][/center]

טיפות הגשם טפטפו על האדמה והרוח נשבה בחוזקה דרך העלים, אבל רעש אחד היה חזק יותר מכל רעשי החורף. פיקצ'ו שמע קולות של פוקימון צורח מכאבים. הקול נשמע בחוזקה למרות שהיה מרוחק יחסית. שכהתקדם לכיוון הקול ראה פוקימון לא מוכר שוכב פצוע על הרצפה. "בוא הנה ותעזור לי, טיפש!" צעק הפוקימון בעודו נאנק מכאבים. פיקצ'ו לא אהב מפונקים. בשנייה הראשונה הוא נגעל מבצ'ורו. אבל משהו בעיניים של בצ'ורו אמר לו: "שנינו באותה סירה. גם אתה לבד" פיקצ'ו הושיט את ידו ומשך את הפוקימון. "מה השם שלך?" שאל פיקצ'ו. "בצ'ורו" הוא אמר. "אף פעם לא ראיתי כמוך".

[center][SIZE="2"]********************[/SIZE][/center]

"מכת חשמל!" צעקו שני המאמנים על הפוקימונים שלהם, שעמדו ללא ניע. הם הסתכלו אחד לשני בעיניים ואל עשו דבר, כל אחד מחכה שהשני יעשה משהו, יגיד משהו. המאמנים הסתכלו אחד על השני במבוכה, לא מבינים מה לא עשו בסדר. "מכת חשמל, פיקצ'ו?" אמרה - שאלה ג'ולי. פיקצ'ו עמד ולא זז. הוא ובצ'ורו הסתכלו אחד על השני והסתובבו, ופיקצ'ו הניף ידו לכיוון ג'ולי. באותו הרגע בצ'ורו הסתער.
[SIZE="6"][CENTER]המשך יבוא...[/CENTER][/SIZE]

תגיבו כי השקעתי!