וואן פיס-המסע לקו הגדול

[size=2]לוגו בקרוב[/size]

[u][size=2]רשימת פרקים:[/size][/u]
[size=2]פרק 1:התחלה חדשה-ע'מ 1 תגובה 2[/size]









[u][size=2]דמיות:[/size][/u]

[size=2]יתעדכן בהמשך...[/size]

[u][size=4]פרק 1:התחלה חדשה[/size][/u]
[size=3][color=#000000]"זה מרגיש כמו חלום!" אמרתי לכל צוות שודדי הים שלי. "סוף סוף השגנו את מטרתנו והשגנו את האוצר הגדול "הוואן פיס"!, ואני הפכתי למלך שודדי הים, אף אחד בעולם לא יצליח לגבור אלינו." אמרתי בגאווה גדולה לצוות הנאמן שלי. "קפטן, הגיע הזמן שתעורר." אמר לי אחד מהשודדים שלי, אני אפילו לא זכרתי את שמו, בעצם אני לא זכרתי את רוב השמות של השודדים של ביגלל כמותם. "קפטן!, כבר מאוחר, תתעורר." השודד מהצוות התחיל לעצבן אותי. פתאום פקחתי את עיניי והבנתי שזה היה סתם חלום. "התעוררת!" אמא שלי אמרה לי כאשר חיוך גדול על פניה. "כן כן" אמרתי לה בכעס. "תן לי לנחש, חלמת על הפיראטים והאוצר וכל השטויות האלה, נכון?" היא שאלה אותי. "כן.." אמרתי לה במבט רציני, "אני יהיה מלך הפיראטים!, את תיראי!" צעקתי עליה וקמתי מהמיטה. אמא שלי שונאת פיראטים כי אבי היה פיראט גדול אבל הוא הוצא להורג בגלל כל הרציחות שהוא ביצע, בכלל היא נגד הרעיון שאני אצא לים ויהפוך לפיראט. "אתה בא לאכול?, הכנתי לך פנקייק כמו שאתה אוהב." פנקייק זה המאכל האהוב עלי ולא יכלתי להתנגד "ברור!" אמרתי לה בחיוך גדול.[/color][/size]
[size=3][color=#000000] שנינו ירדנו במדרגות עד שהגענו למטבח לא הוצנו מילה. הגענו לשולחן, במרכז השולחן הייתה צלחת מלאה בפנקייקים וסביבה כל מיני סירופים. ישבנו על הכיסא והתחלנו לאכול. "אתה רוצה לצאת לים ולהפוך לפיראט, נכון?" אמא שלי שאלה אותי. "כן, ואת תיראי שזה יקרה" אמרתי לה ברצינות. "אני דווקא לא חושבת שזה יקרה, אני לא ייתן לך להפוך לפרא אדם רק כדי לקבל תואר עלוב" היא אמרה בזילזול. "תואר עלוב?!" אמרתי לה בכעס. "הדבר היחידי שעלוב פה זאת את!" צעקתי עליה ומיד עליתי לחדר שלי. נשכבתי על המיטה וחשבתי על הפיראטים ועל האוצר, וכמובן על אבא שלי. אני חשבתי הרבה על כל הרעיון הזה של להיות פיראט "אולי אמא צודקת?, אולי באמת כדי לי לוותר על החלום שלי?" מחשבות רבות עברו לי בראש. "אפשר להכנס?" אמא שלי שאלה אותי כאשר עמדה בפתח הדלת.[/color][/size][size=3][color=#000000] "מה את רוצה?" שאלתי אותה בכעס. "אני רוצה רק להגיד לך שאני דואגת לך ואני לא רוצה שתצא לים ותסתכן כמו שאביך עשה" היא אמרה לי ברוגע. "כל החיים שלך עוד לפניך, אתה רק בן 17 ויש לך עוד הרבה דברים לגלות ולעשות." היא אמרה בניסיון לשכנע אותי שלהיות פיראט זה החלטה גרועה. "אמא תקשיבי, זה החלום שלי ואת לא יכולה להחליט לי ככה על החיים." אמרתי לה בתקווה שהיא תבין אותי. לפתע אני ואימי שמענו מבחוץ שומר שצועק בכל כוחו "פיראטים מתקיפים את העיר!". "פיראטים?" חשבתי לעצמי. ברגע אחד אני קפצתי מהמיטה ורצתי למטה. אמא שלי ידעה בדיוק מה אני מתכנן והיא ניסתה לעצור אותי אך ללא הצלחה. פתחתי את דלת הבית ורצתי לכיוונם של הפיראטים, היו מאות מהם, אבל לא פחדתי. עמדתי שם מלא ביטחון וצעקתי לעברם "אני יהיה מלך הפיראטים!, ואתם לא תצליחו לעצור אותי!" שודדי הים ניראו מופתעים, אבל בכל זאת היה להם חיוך על הפנים. הייתה לי הרגשה לא טובה בקשר לזה אבל עדין היה את האומץ לעמוד שם. לפתע אחד מהשודדים התקרב אלי עם חרב ביד, אני חושב שהוא היה הקפטן שלהם אבל אני לא כל כך בטוח לגבי זה. ידעתי שאני בצרה אבל עדין לא פחדתי. הוא התקרב אלי במהירות, אני רצתי לכיוונו. כאשר הייתי מספיק קרוב אליו הוא אניף את חרבו לכיווני, ואז זה קרה...[/color][/size]

נחמד אבל הגיל של הילד די מוזר לעומת הדרך התינוקית שתחילת הסיפור מסורת תנסה להתאים את הסיפור לדמויות (או להפך כמובן)

אהבתי את הסיפור תמשיך(=

תודה לשניכם!
לוקאס
אני אשתדל כמה שיותר :)

[QUOTE=zoro;900874]תודה לשניכם!
לוקאס
אני אשתדל כמה שיותר :)[/QUOTE]

חוץ מזה הסיפור לא נוראי :wink:

אם יהיו 10 תגובות עד מחר אני יפרסם ביום שלישי עוד פרק

לוקאס
תודה רבה :)

סיפור יפה אהבתי לקרוא תפרק

בד"כ אני לא קורא סיפורים אבל ביקשת ממני...

זה נשמע בסדר,יצרת מתח וזה מצוין..
אבל למה הפרק כ"כ קצר וכתוב בכתב כל כך גדול?><

סיפו טוב מאוד, אבל חסר לי כאן אנטרים.

תודה לכולם!

שמוליקיפוד
הפרקים הבאים יהיו יותר ארוכים

fakeboy
אני לא יודע בידוק מתי לרדת שורה.

יש מקש נחמד בזה, הוא הכי גדול במקלדת, והוא לא מיים.
השתמש בו. ;)
מלבד זה סיפור מעניין מאוד, רכשת קורא.*

אהבתי מאוד את הסיפור, אני מחכה כבר לפרק הבא D: