תמיד וויל- סיפור לגילאי 18+ (מכיל גסויות).
[B][SIZE="5"][CENTER]תמיד [COLOR="RoyalBlue"]וויל[/COLOR][/CENTER][/SIZE][/B]
[CENTER][SIZE="4"][B]תוכן עניינים:
פרק א'- [URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=916190&postcount=1"]פה[/URL]
פרק ב'- [URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=918419&postcount=10"]פה[/URL][/SIZE]
[SIZE="4"]פרק ג'- [URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=923234&postcount=14"]פה[/URL][/SIZE][/CENTER]
[SIZE="3"][B][COLOR="royalblue"]פרק א'[/COLOR][/B][/SIZE]
הסיפור שלי הוא לא סיפור על עוד ילד שמחליט לעשות מעשה ובאמצעים דמיוניים להפליא מצליח לעשות אותם, אין לי פה מניע "אישי" לפעול בדרך שפעלתי בה ואני (לא כמו שאר הגיבורים) כן חווה נקיפות מצפון אבל זה משהו שלומדים לחיות איתו.
השעון צלצל שבע, ניסיתי להתעורר ופשוט זה לא הרגיש לי אפשרי בגלל העייפות שגברה עליי. הרמתי את רגליי לכיוון כיסא הגלגלים שחנה ליד מיטתי ובעזרת ידיי "הקפצתי" את עצמי אל עבר המושב הנוח.
לבשתי על עצמי ג'ינס ארוך עם גופיה שחורה. התגלגלתי לי לכיוון המקלחת כדי להבריש את שערי השחור והקצר במחשבה שתצא לי איזו תסרוקת חדשה ומעניינת. נכון, שכחתי לספר על עצמי קצת (או שבא לכם להישאר במסתורין), השם שלי הוא וויל ואני בן שמונה-עשרה. אני גר בתל-אביב (יחי העיר הגדולה) ואני בן למשפחה מהמעמד הבינוני. כמו שכבר ניחשתם, אני נכה, הנכות שיתקה את רגליי בגיל מאוד צעיר (שש) וריתקה אותי לכיסא גלגלים לשארית חיי, בנתיים אין לי תלונות והתרגלתי למצב החדש.
"וויל אתה מוכן?" שמעתי את אימי צועקת לי מלמטה, "אני מוכן" עניתי גם אני בניסיון לטשטש את קולי העייף. יצאתי מהבית בשמונה והתקדמתי לבית-ספר, בדרך נגלה אליי נוף עירוני טיפוסי: נרקומן ששכב באיזו סמטה, זונה לבושה טוב (הייתי דיי בטוח שזה גבר) שמסמלת לי להתקרב אליה עם האצבע, אך המשכתי בכיווני בלי שאלות מיותרות.
אני לא אספר לכם מה היה מהלך השיעור כי זה לא העיקר, אני אקפוץ לרגע שבו הכל השתנה אצלי. בהפסקה חניתי את כיסא הגלגלים שלי מול שולחן והוצאתי לעצמי כריך שפתאום ניגש רון והתיישב בכיסא הפנוי לידי. "שמעת מה קרה אתמול בלילה?" רון פנה אליי בשעה שאכלתי כריך עם חביתה ועגבניות בפנים. "לא, לא שמעתי" עניתי לו בחזרה, "עוד נערה נרצחה אתמול, אומרים שהאחראי לכך הוא 'הטבעת' בגלל הסימן שהושאר עליה". "הטבעת" הוא רוצח "חדש" שמסתובב באיזור שלנו, אומרים שהמטרות שלו הן בנות בגיל העשרה (בגיל שלי) וכל פעם שהוא רוצח נערה הוא מצייר עיגול מוזר סביב הפופיק שלה (בגלל זה ניתן לו הכינוי "הטבעת").
"מה עם המשטרה?" שאלתי את רון כשהכריך עוד בפי, "לא מצאו כלום, שאריות D.N .A או משהו בנוסח? (הידע שלי במשטרה הוא דיי טוב בגלל כל סדרות הפשע שאני צופה בהן)". "לצערנו לא" רון המשיך, "הגופה עכשיו בניתוח שלאחר המוות ונחכה להודעות חדשות". התרגזתי למשמע "נחכה", אני שונא שדברים תמיד תקועים והסבלנות נכנסת לעמדת ייתרון. סיימתי את הכריך ואני ורון התחלנו להתקדם לכיוון הכיתה, בדרך עוד חשבתי על רוצח "הטבעת" ועל מה הייתי עושה לו אם היה ביכולתי לכך.
הגעתי הביתה ובכניסה חיכה לי הריח המתוק של הפסטה הנהדרת של אמא שלי, לאחר הארוחה נכנסתי לחדרי והדלקתי טלויזיה בדיוק בזמן לחדשות. "נערה נוספת נרצחה על-ידי 'הטבעת' והמשטרה בנתיים עומדת בחוסר אונים מול גל הפשע שממשיך לטלטל את חיינו". "לא יכולת לתאר את זה טוב יותר" אמרתי לטלויזיה וכיביתי אותה, המשכתי לחשוב ולנסות לפתור את המקרה בעצמי. עד כה למשטרה ישנם רק גופת הנערה שנרצחה לאחרונה ואת הסמל שמצויר על הטבור שלה, הרוצח היה מספיק זהיר לא להשאיר טביעות אצבע,רוק או זרע ולכן קשה לעלות על עקבותיו. המשכתי לסדר את רצף האירועים בראשי שלפתע הדלת נפתחה ואימי נכנסה והציעה לי מיץ פירות שהיא הכינה הרגע.
"ישנו חוק ביולוגי שאומר שכאשר איבר אחד מפסיק לתפקד, איבר אחר מקבל תוספת לתפקוד שלו" שמעתי את המורה לביולוגיה שלי מדבר, "למשל נכים קטועי רגליים או כאלו שלא מרגישים אותם (הרגשתי שהוא מסתכל עליי שהוא אמר את זה) מקבלים תוספת ליכולת החשיבה או לידיים שלהם בתמורה". יצאתי מהכיתה שהצלצול נשמע, עדיין אכול תסכול בגלל חוסר היכולת שלי לשנות משהו. רון שוב התקרב אליי אך הפעם עם עיתון חדש בידיו, "אני מבין ששמעת שעוד נערה נרצחה אתמול בלילה" הוא אמר לי. "בקצב הזה" עניתי לו "לא ישאר לנו את מי לקחת לנשף הסיום" התבדחתי. התחלנו להתקדם לכיוון שער בית-הספר שלפתע ראיתי לצידי את ג'ולי (ילדה מהכיתה השניה) בוכה בצד. התקרבתי אליה וחניתי את כיסא הגלגלים שלי בסמוך לספסל שהיא ישבה עליו, "הכל בסדר?" שאלתי בקול רגוע ותומך, "לא" היא ענתה "אחותי נרצחה אתמול בידיי הטבעת". ברגע ששמעתי את מילותיה זעם הציף את גופי, נמאס לי כבר לראות נערות חסרות ישע הולכות חסרות הגנה לחלוטין ונרצחות על ידיו. החלטתי לעשות מעשה, מעשה שישנה את החיים שלי לעד....
- המשך יבוא - [/b]
[COLOR="Red"][B]* שם הסיפור בנתיים הוא "תמיד וויל", בקרוב השם ישתנה :)[/B][/COLOR]
