יער האשליות

~לוגו בקרוב~

טוב, זה סיפור ראשון שלי, הוא לא על פוקימון!
אני לא בטוח שאם זה לא על פוקימון אז צריך לעשות רשימת דמויות, אם כן, תרשמו לי שכן ואני יוסיף.

[b][u][size="3"]תוכן העניינים:[/size][/u][/b]

[b]פרקים 1 - ??[/b]

[spoiler][B]פרק ראשון[/B] - בבית זה.
מיקום: עמוד 1.

[B]פרק שני[/B] - קול באפלה
מיקום: עמוד 1
[/spoiler]


[B][U][SIZE="3"]פרק ראשון - בבית זה:[/SIZE][/U][/B]
[I][B]לילי הקטנה, בת ה-6, היא ילדה יחידה ובלונדינית – ותמיד שמחה.
עד ליום שבו נסעה למקום חדש שלא הכירה – בית חדש.
בזמן הנסיעה באוטו לילי התכווצה בפינה ושתקה, אך חשבה לעצמה:
'למה אנחנו עוברים? איך אפגוש את חבריי?
מה אעשה בבית-הספר החדש שלי? אני לא מכירה אף-אחד.'
אך כששאלה את הוריה את שאלות אלה, הם ענו בצורה חפוזה:
"את תסתדרי, כמו תמיד!" – לילי ממש לא הסתפקה מהתשובה,
אך כל פעם ששאלה מחדש, ההורים לא ענו.

הבית המיועד שכן בקרחת היער, והמתווך שמכר להם את הבית אמר שהוא גדול ויפה
ומאוד מתאים לילדים. אך למרות זאת,
לילי לא אהבה את המתווך שלהם, הוא היה אפרו-אמריקאי קירח
וגבוה, שאיך-שהוא, לא משנה מה אמרה לו, הוא חייך חיוך מכשפה מחריד.
הוא תמיד היה נחמד ללילי, אך זה לא שינה את תחושתה כלל וכלל.
ותמיד אמרה שהיא מרגישה אצלו משהו חשוד.

וככה עברו שעתיים, ופתאום עצירה.
לילי שאלה את הוריה:"למה עצרנו באמצע שום-מקום?"
ואימא של לילי, קרול ענתה לה:"זה הבית חמודה! – צאי מהאוטו ובואי לראות אותו!"
אל לילי לא הקשיבה לאימה, היא רק בהתה בצבע היפה של שיערה של אימא,
צבע חום אדמדם. ובגלל זה, היא לא הקשיבה.
אבל אז קרול צעקה על ביתה לילי:"אתה מקשיבה לי בכלל?!"
לילי נערה את ראשה כאילו יצאה מחלום בהקיץ והתאפסה על עצמה.
אמה של לילה אמרה שוב:" תראי את הבית החדש שלנו! – את הולכת לאהוב אותו!"
לילי יצא מהמכונית והתמתחה, לאחר מכן, הביטה
לכיוון שאימא שלה בצביעה אליו וראתה את הבית
הבית היה בית גבוה, היה על כותלי הבית הרבה תחש והוא היה עשוי מעץ ישן אך מאוד חזק.
הבית היה בצבעי כסף וכחול וכל קומה הייתה קטנה מקודמותיה.

הוריה של לילי התרגשו מאוד לחיות בבית רב קומות משלהם.
אך הם לא הבינו למה הוא היה יחסית זול אם הוא בית כזה גדול.
אך לילי לעומת זאת לא כל כך התרגשה, כי אביה, גרג, שהיה בעל אותו צבע שיער כמו של לילי,
היה גבוה מאוד ולכן לא התרגשה להיות ליד משהו שגדול ממנה
למרות שהבית היה הרבה יותר גדול מאביה.

לילי הביטה בזלזול לבית וחשבה לעצה 'איך אני אגור כאן? עם מי אני אשחק? - איך אבא ואמא עשו לי את זה?'
היא התקרבה לבית ופתאום נשמעו קולות מוזרים מעומק היער וזה נשמע שהקולות מתקרבים במהירות.[/I][/B]

סיפור ממש מעניין ומקורי!
הפרק משאיר הרבה שאלות פתוחות כמו מי היו הקולות, מי הוא אותו מתווך וכו'...
יש לך רק שגיאה אחת, רשמת "אם מי אני אשחק" ולא "עם מי אני אשחק" בשורה לפני האחרונה...
חוץ מזה, סיפור ממש טוב ואני מחכה לפרק הבא!

תודה, אני אתקן את השגיאה

סיפור נחמד אהבתי
מחכה לפרק הבא שהיה

נשמע מעניין

[SIZE="3"][b][u]פרק שני - קול באפלה:
[/u][/b][/SIZE]
[B][I]לילי התקרבה לבית ופתאום נשמעו קולות מוזרים מהיער וזה נשמע שהקולות מתקרבים במהירות.
לילי מפוחדת ורצה לכיוון האוטו, גרג וקרול, הוריה, נראים בסדר לגמרי והקולות לא מפריעים להם.
הקולות מתחילים להתבהר ואלה קולות דהירה.
תאום מתוך הבית יוצאים שורת שוורים עצבניים.
השוורים מתקרבים במהירות אל עבר לילי והיא לא יודע מה לעשות.
היא מתחילה לצעוק ולרוץ.
כמה מטרים לפני שהשוורים פוגעים בלילי, הם נעלמים.
ובדיוק כמה שניות אחרי זה הוריה של לילי מביטים בה
ולא מבינים למה היא צעקה ופחדה כל-כך.
קרול, אימה של לילי, ניגשת אליה ואומרת:
"אני יודעת שאת לא רוצה להיות בבית הזה,
אך זאת לא סיבה לצעוק ולרוץ."
לילי עונה בקול חזק ונוקשה:
"זאת לא הסיבה שצעקתי!
אתה לא ראית את השוורים שכמעט פגעו בנו?"
גרג מפנה מבטו אל לילי ואומר:
"זה שאת ממציאה דברים לא
יגרום לנו לרצות לעזוב – ילדתי."

לילי נכנסת לבית וכולו מאובק, חשוך, ואפל.
גרג מתחיל להעיף אבק, ולנקות את המטבח והחדרים.
קרול בזמן זה מדליקה את המנורות הבית ומאירה אותו קצת.
לילי עולה לחדר השלישי לני האחרון וצועקת:
"אני רוצה את החדר הזה!"

החדר היה בטן ומתאים לגודל חדר של ילדה בת 6.
הוא היה צבוע בצבע ורוד חיוור והיו בו תמונות של בובות ישנות.
היו מדפים מעץ חלק על הקירות והיית בחדר מיטה ורודה עם כרית רקומה.

היא הדליקה את האור וישבה על המיטה.
פתאום היא מצאה סרט צילום ישן.
היא ירדה במהירות אל החדר בוא אמה נמצאה.
היא שאלה את קרול, אמה:"מה זה הסרט הזה? – איך משתמשים בו?"
קרול ענתה לה בחיוך:" זה סרט צילום ישן, אני חושבת שראיתי במרתף
מקרן שבו תוכלי לשים את הסרט וליראות על מה הוא."
לילי רצה למרתף בעוד גוררת את אמה.
שניהן נכנסו למרתף ולילי שאלה:" איפה המקרן הזה?"
קרול הצביעה על מקרן ישן ומאובק שנראה שנוצר לפני 200 שנים.
קרול ולילי סחבו את המקרן לחדר של לילי, הכניסו את הסרט אך הוא לא עבד.
קרול ניסתה להדליק את המקרן מספר פעמים אך שום דבר לא קרה.
לאחר מכן היא התייאשה וירדה למטבח.

לילי הסתכלה אל היער דרך החלון וראתה שחשוך מאוד.
היא כיבתה את האור והלכה לישון.
בלילה, היא התעוררה.
היא שמעה מין רול חלש שאומר:
"לילי, לילי – תעני לי – לילי"
לילי נכנסה לחדר של הוריה וראתה שהם לא פרקו את הארגזים.
היא העירה אותם ושאלה:
"אתם אלה שהערתם אותי משנתי?"
הם ענו לה בעייפות:
"לא, אבל את הערת אותנו – תחזרי לישון."
היא חזרה לחדרה והתכרבלה בשמיכה.
תאום היא שמעה שוב:
" "לילי, לילי – תעני לי – לילי"
היא לא הבניה מאיפה הקול בא אך ענתה לו:
"אני פה – מי אתה?"
הקול ענה בחזרה:
"לילי – יש סוד שאני לא יכול לשמור עם עצמילי – לילי"
לילי ענתה בחשדנות:
מהו הסוד:
"אני אגיד לך את סודילי – לילי
אך את חייבת לבוא איתילי."[/I][/B]

מהי כתובת האתר?