סיפור לחנוכה

הייתי אמור לפרסם בעיתון חנוכה אבל מאחר שהתבטל אני מפרסם כאן


[size="6"][center]פוקימון! זה היה בחנוכה או פוקימון! היוונים נגד המכבים/טל טוטוטל[/center][/size]
זה היה בחנוכה, המאמנים שכבו לישון, מרפאת הפוקימונים הייתה ריקה,רק הבהב עוד נר ראשון. שקט, חושך אין אדם... הפוקימונים לבדם רעדו כולם ביחד קצת מקור וקצת מפחד... כל אחד חשב לו: מה, מה הרוח נהמה? למה הרצפה חורקת? מי זוחל אלי מנגד? מי צפצף? זה לא נינקדה פוקימון הצרצר! הצפצוף כל כך מוזר!... אויה,משהו איום פה יקרה עד אור היום. איוי פחד כהוגן מרטומפ לחש: "הצילו!" ניינטילס המזוקן פחד לפחוד אפילו... ובין אלה יוטרי (דור חמישי) עוד מעט והתעלף. עד אשר הגיע קץ-הונדום ליבו אמץ וקרא בקול ברזל:"מזה פה לעזאזל?! זה רועד, וזה מתוח, ולזה יש מצב רוח... מי אתם? פוקימונים חזקים? או סתם סחבות וסמרטוטים?!" ויתעוררו כולם ויריעו בקול רם:"שתוק טיפש, אמרת שטות, בעצמך אתה סמרטוט! ראה לא פחדנים אנחנו ולשמוח לא שכחנו נסדר משחק עליז, דווקא, דווקא להרגיז!" אז אמר ניינטילס: "נערוך נא חגיגה ונראה לו לשוטה, את משחק החנוכה! אני זקן נאה, ניינטילס אני! על כן ברשותכם אהיה אני מתתיהו הזקן! ואתה צ'ריזרד דע, יהודה תהיה אתה! קום וצא למלחמה בשלהבתה חמה! ואתם הקקטורנים, קקטוסי הגיבורים, רק אתכם בחר ליבי, לאחי המכבי. חדדו את הקוצים, כי לקרב אתם יוצאים! גם אתה, מנטייק בכיין, תפקידך הוא מצוין, שב ושפוך דמעות כמים על חורבן ירושלים!" וכך הוסיף ניינטילס את התפקידים לתת, אך סוף סוף הגיע עד היוונים ופה עמד! אף אחד אינו חוטף, כל אחד רוצה לבכות. כי כולם יודעים היטב היוונים קיבלו מכות... עד שבין הזוארוקים באה החלטה כזאת:"אנו גיבורים כפליים,אנו עומדים על שתי רגליים, האנחנו נבהל מצבאות בני ישראל? שמאל ימין, ימין שמאל, להרביץ ולא לחמול!" אז נשאו הממוסווינים אפיהם העקומים והזוארוקים הריעו "הי, הידד! פילים הגיעו! מעכשיו איש לא יכנו, עד עולם יחי מלכנו!" מי המלך, מי? דממה! על כולם נפלה אימה וכולם ראשים הניעו:"אנטיוכוס לא אני הוא! המשחק כמעט הופר, בלי מלך רע ומר! אך ממוסיון פתאום נתקל ביוטרי(דור חמישי) בקצה החדר, הרימו בקלילות וקרא:"הכל בסדר!" יוטרי בכה, ילל, התחמק והתפתל, גם ניסה לשרוט ,לנשוך, אך כל זה לא הועיל. "שתוק פחדן עלוב, עלה ומלוך!" התרגז עליו הפיל, "אם לברוח תנסה אקשור אותך לכסא!" כאשר הוכן הכל צ'ריזרד קרא בקול: "יוטרי הזהר, זעמי כאש בוער, אם תוסיף עוד להציק לעירי ירושלים, את נבלת גופך אציג לעופות השמיים! אז בכה יוטרי: "אימא מה עשיתי לו לצ'ריזרד? יוטרי קטן אני ולא מלך יווני!" יוטרי בכה לשווא כי פתאום התחיל הקרב. ובין רגע התהפך הזוארוק על המולך. כל מרפאת הפוקימונים נהרסה מין היסוד עד הטפחות, קול שמחה, וקול ילל. קול רינה, ואנחה. צ'ריזרד כנפו מוריד ונלחם כשד משחת. מתעופף, ושורף. לוהט, ורותח... גם ניינטילס מרעים:"בני אתה גיבור אמיץ! בואו, בואו, בחורים, על המלך להרביץ!" ככה, ככה, הבו רוח, הממוסווינים פרצו לטבח עורו, עורו, מי יפיל, מי יכריע את הפיל? ותקום ערבוביה, מין בלבול שכזה, ראש בראש, יד ביד, וחזה מול חזה. אך הנה, הנה, היוונים נסו לאחור. וצ'ריזרד קרא: "הידד! חופש לנו אור ודרור!"
מבוסס על "זה היה בחנוכה" מאת נתן אלתרמן.

אני מכיר את הסיפור הזה רק שבמקום פוקימונים יש כלים (סיר,מחבט,שעון,וכו'...),כל מה שעשית היה להעתיק אותו מילה במילה ולהחליף את שמות הכלים בפוקימונים.