דף מידע| האימפריה העות׳מאנית
דף מידע: האימפריה העות׳מאנית
כבר במאה ה-11 נדדו שבטים תורכיים מערבות אסיה אל ארצות הים התיכון.
בניהם התבלטו התורכיים שנקראו ׳סלג׳וקים׳. הם הקימו ממלכה באסיה הקטנה ושלטו גם על סוריה, ירדן וארץ ישראל.
היחס העוין שהפגינו הסלג׳וקים כלפי הצליינים הנוצרים שביקרו בארץ ישראל היה בין הגורמים למסע הצלב הראשון.
במאה ה-13 שטף את ארצות הים התיכון גל חדש של פולשים מאסיה בהנהגתו של ג׳ינג׳יז חאן. היו אלה שבטים פראיים שנקראו מונגולים. הם החריבו את ממלכת הסלג׳וקים ושמו קץ לחליפות בית עבאס ששלטה במזרח התיכון למעלה מחמש מאות שנה.
במאה ה-14 התפצלה האימפריה לכמה חלקים, ובמרכז הממלכה הסלג׳וקית לשעבר, עלה לגדולה שבט תורכי חדש, שבראשו עמד עות׳מאן. שאיפתו הייתה להרחיב את גבולות ממלכתו ולפאר את שם דתו- דת האיסלם. המלחמה באוייבי האיסלם נחשבה למלחמת מצווה (ג׳יהאד), ואמונה זו המריצה את חייליו בשדה הקרב. עד מהרה קנה לו עות׳מאן שם של מפקד מוכשר ואיש ישר הדואג לחלוקה צודקת של השלל. מוסלמים רבים שאינם מבני שבטו הצטרפו אל דגלו, וכך קמה ממלכה מוסלמית חדשה, הממלכה העות׳מאנית.
לאחר מותו של עות׳מאן (1326) המשיכו בניו במסעות הכיבוש. הם חצו את מצרי הבוספורוס המפרידים בין יבשת אסיה לאירופה, וקבעו את העיר אדירנה שבאירופה כבירת ממלכתם ובכך אותתו לעולם שבכוונתם לכבוש גם את אירופה. במסעות כיבושם, הם הכשירו את הקרקע למתקפה על העיר קונסטנטינופול, בירתה המבוצרת של הממלכה הביזנטית.
הכיבושים הרבים גרמו לכך שהעות׳מאנים היו זקוקים לצבא גדול יותר ממה שיכלו לגייס מקרב בני עמם. לכן הם הקימו גדודי צבא חדשים- היניצ׳רים. החיילים היניצ׳רים נלקחו בעודם ילדים ממשמעות נוצריות בארצות שנכבשו ע״י העות׳מאנים, הם אוסלמו ונשלחו לבתי ספר צבאיים מיוחדים. כשבדרן המשיכו לגור במחנות הצבא. הם לא נשאו נשים, לא הקימו משפחה והקדישו עצמם לצבא.
היניצ׳רים קיבלו עבור שירותם הצבאי תשלום כספי וזכו במעמד חברתי גבוה. בנוסף ליניצ׳רים, הקימו העות׳מאנים גדודי פרשים- סיפאהים.
בעקבות השינויים בהרכב הצבא, סברו העות׳מאנים שהגיעה השעה לשים קץ לממלכת ביזנטיון ולכבוש את קונסטנטינופול.
חומות העיר היו גבוהות ועבות, והים הקיף את העיר משלושה כיוונים.
בכדי להבקיע את החומות, הזמין השליט העות׳מאני, הסולטן מחמט השני, מומחים נוצרים שיצקו עבורו תותחים. בעת שפגזי התותחים זעזעו את החומות, עקפו החיילים העות׳מאנים את המחסומים שהציבו הביזנטים, וחמקו לספינות קטנות ובעזרתן התקרבו אל החומות ופרצו את העיר.
לאחר כיבוש קונסטנטינופול, החליטו העות׳מאנים לאחד את העולם המוסלמי תחת הנהגתו של שליט יחיד. בשנים 1517-1515 כבש הסוליטן סלים הראשון את סוריה, ארץ ישראל, מכה ומדינה שבחצי האי ערב, ומשם התקדמו אל המפרץ הפרסי ואל ים סוף ואל ארצות צפון אפריקה שבמערב.
האימפריה הגיעה לשיא גודלה בימי ׳סולימאן המפואר׳. באותם הימים, התפרסה האימפריה מגבול פולנים ורוסיה שבצפון עד לגבול תימן שבדרום, ומפרס שבמזרח עד למרוקו שבמערב.
סודות ההצלחה של האימפריה היו- הקמת צבא חדש;ריכוזיות השלטון ע״י כך שבראש השלטון עמד סולטאן. הוא מינה וזיר גדול שהיה מעיין ראש ממשלה, ומתחתיו פעלה קבוצה של שרים שהיו ממונים על משרדי הממשלה; סובלנות כלפי כל תושבי האימפריה. אחד המקורות מספר על יחסם הסובלני של העות׳מאנים כלפי בני העמים הכבושים- ״כשצבא הסולטאן עובר באחת מארצותיו, הוא נזהר שלא לפגוע בשדות זרועים... ולא לקחת דבר מאיש ללא תשלום וללא תודה(דבר שהיה נדיר ביותר בצבאות בימים אלה).... מספרים שבימי הסולטאן מורד התלוננה אישה שאחד מחיילי הספר לקח ממנה חלב ללא תשלום ושתה ממנו, והסולטאן ציווה להוציאו להורג...(על פי זכרונותיו של אחד היניצ׳רים, סוף המאה ה-15)
קרדיט לספר מדור-לדור, על המידע לפני העריכה.*
