סיפור-אבודים בזמן

[IMG]http://i52.tinypic.com/ruqrde.jpg[/IMG]

לאחר "לכודים בזמן" ו"אסון הזמן" שנגמרו במתח ,בכך שהתגלה כי דמות טובה שהתגלתה כרעה מאיימת על העולם ועל הזמן ,הסיפור שלנו מתחיל מחדש ,אחרי 30 שנה ,לאחר שניק החליט להישאר באי ביחד עם ג'ולי ומשפחתו ,הוא שינה את ההיסטוריה שלו ואת ההיסטוריה ואת הגורל של שאר חבריו .דבר שכנראה הביא לתוצאות הרסניות.

[SIZE=7]דמויות[/SIZE]

קאי

[SPOILER]
בנם של ג'ולי ושל ניק .
[/SPOILER]


[SIZE=6]הקדמה [/SIZE]

אני לא יודע אם כל מה שקורה או קרה בזמן האחרון הוא נכון, והאם כל מה שקרה היה אמור לקרות .
אני יודע שעברו 30 שנה מאז שזה קרה ,ועכשיו אחרי שהכל יסתיים ,הדור הבא ממשיך אותנו,הילדים שלנו שאנו כל כך אוהבים ,ואנחנו
כל כך רוצים לשמור עליהם מכל משמר רע ,ממשיכים את המסע שלנו, מאותו מקום שנעצרנו .

הפרק הראשון הוא פרק פתיחה שיזכיר לכם את מאורעות הפרקים הקודמים בסיפורים הקודמים .
כדי שכולם יוכלו לקרוא כאילו כלום לא קרה.


פרק ראשון -שלושים שנה

המסע שלנו ,התחיל לפני קצת יותר מ30 שנה .
המסע שלנו נגמר על אי אינדיאנים במאה ה20.
"אתם יכולים לחזור הביתה !" זה מה שאנדרסון אמר לנו באותו רגע ,האישור הזה ,לחזור למקום ,שאנחנו קוראים לו "הבית".
אני החלטתי להישאר באי הזה ,להישאר עם סבא שלי זאב בודד ,דודים שלי אוטאיו ושינג'ו ואהובתי ,ג'ולי.
אבל הייתי צריך להיפרד כמו שצריך מהחברים שלי ולכן סיפרתי הכל לארמגדון .
"ארמגדון.."אמרתי ליד כולם בלחש.
"מה ניק ?" שאל ארמגדון
"אני לא חוזר " אמרתי
"מה? " התפלאו כולם
"למה לא ניק ?" שאל טוני
והסיבה היא כמו שאמרתי לכם קודם. שמי ניק ,גילי קרוב כבר ל50.בדיוק לפני 32 שנה ,הגעתי לכאן ,לאי הזה ,בתקווה לעזור למשהו
שאני לא יודע מה הוא, "הצלת העולם" , אולי זה יותר מדי קלישאתי, אבל זה נכון .

"אני אתגעגע אליך חבר !" אמר טוני ורץ לחבק אותי
"אתה החבר הכי טוב שלי טוני " אמרתי לו .
ובן רגע שיגר אנדרסון את כולם בחזרה להווה.

"אז זהו .. אתה נשאר כאן ?" שואלת ג'ולי בחיוך רחב ונותנת לניק נשיקה צמודה בשפתיים
"כן " אמרתי לה
"עכשיו נוכל להתחיל לחיות באמת "
"אתה באמת וויתרת על הכל " אומרת ג'ולי
"יכול להיות .. זה באמת לא משנה " אמרתי
ומאז ,חייתי על האי ,עם המשפחה שלי .

אבל לא רק לי זו הייתה התחלה חדשה .
טוני גילה כי ארמגדון הוא אבא שלו ,והוא החליט כמה שנים לאחר מכן להתחתן עם מיי.
שון שחזר ל2014 ,פגש את דון כמה שנים מאוחר יותר ,בהיותו קטן ממנה בשנתיים ,הם התחתנו .
תאי ומרי התחתנו גם הם ועברו לגור בלונדון.
אבל אחרי שהכל נגמר ,הבנתי כי זה רק התחיל ...

אני ,סיפ ומשפחתי יושבים באוהל ומדברים
"איך זה שלא חזרת אני לא מבין יהיה לך קשה פה " אומר שינג'ו ומדבר אליי
"אני פשוט לא יכול ,אני רוצה לחיות חיים נורמלים " אמרתי
"ומה עם אסון הזמן ?" שואל אוטאיו
"פתרנו את האסון .. זהו זה .. זה נגמר" אמרתי
בחוץ מתחילה סערה קלה ,הם יוצאים החוצה מהאוהל
ואני מביט בשמיים ורואה את הענן הסגול והשמיים הסגולים "איך זה יתכן ?" שאלתי
"הרי פתרנו את זה כבר!" צעקתי
"רגע.. מה קורה פה?" שואל אותי סיפ
"מה זה אומר?" שואלת ג'ולי .
והבנתי ורק אז הבנתי...
"זה אומר... שהמשימה שלי עוד לא נגמרה ".

במערה של ארמגדון ,ארמגדון מתכוון לצאת ,הוא מכבה את האור ופתאום שומע קולות משונים
"ארמגדון הלו ?" שואל אותו קול מסוים
"כן ?" שואל בחזרה דרך משדר טלוויזיה
"הכל בסדר? הם הלכו הביתה ?" שואל
"הם לפחות חושבים ככה" אומר ארמגדון
"אוקיי ,עבודה טובה " אומר
הוא מכבה את המשדר ואומר "אה.. סילאטון שכחתי להגיד לך ... בהצלחה במשימה שלך !" אומר לו ארמגדון "תודה .. להתראות חבר" אומר לו סילאטון
"הם לא יודעים מה מחכה להם.. אסון הזמן או לא.. מוחעחעחע " צוחקים סילאטון וארמגדון ביחד.

ועכשיו ,30 שנה אחרי ,בשנת 2045 ,כשהילדים שלנו כבר בוגרים ,הם יוצאים למסע ,להציל את העולם .
המסע הזה ,שאנחנו כביכול "הצלחנו" בו , עומד להתחיל מחדש .

פרק יפה
אהבתי

זהו רק פרק שחזור .
על הפרק ה-1 אני עובד כבר יומיים D:

מתי אתה מפרסם את הפרק הבא?

[B]פרק 1 :בן 17 [/B]

אם הייתי יודע שזה מה שישנה אותי ,כבר מזמן הייתי ילד רכרוכי שמפחד מחזירי בר
מעולם לא ידעתי איך נראית חיה אחרת ,חיה שונה ,פחות פרוותית ופחות מסוכנת .ההיתקלות הראשונה שלי עם חזיר בר ,הייתה כשהייתי בן 10 ,זה היה
מסוכן ,אבא שלי,ניק ,אמר לי שהיה לי מזל ורק בזכות נס ניצלתי ולא מתתי משיני המוות הללו.
והיום ,כשאני קצת יותר בוגר ,קרוב ליום הולדתי ה17 ,בעוד כמה ימים .
כאילו שאני לא יודע שהכפר מארגן לי מסיבה ענקית וחגיגה יוצאת דופן .זה יהיה מגניב ,אולי אקבל סוף סוף את המתנה שחלמתי עליה כל חיי,
למרות שאני יודע שאני לא אקבל את המתנה הזאת ,זה לא שיש לי הורים קמצנים ,זה פשוט שאולי את המתנה הזאת ,אי אפשר לקנות בכסף ,ולא בשום
צורה אחרת .המתנה שאני מתכוון אליה , היא לראות שוב ,רק לדקה אחת ,את אבא שלי .


[B][I][U]אי בלב האוקיינוס השקט ,שנת 1980 ,האזכרה של ניק .[/U][/I][/B]

"אין ספק שהוא תמיד ישמר בליבנו לעד , ולא נשכח את אומץ לבו וגבורתו ואת אימת הפחד האימתנית שלקחה אותו מאיתנו ,אותה ה"מפלצת" שנראה
כאילו אף פעם לא נפגוש אותה שוב ,המפלצת שלקחה מאיתנו את אהוב לבנו , והותירה אישה אוהבת ,ילד צעיר שהופך מיום ליום לגבר "
הקול שלו קצת רעד ,ובזמן הזה הוא התחיל להשתעל מרוב עישון הקטורת שהוא כבר מעשן כל היום .אוטאיו היה עצוב גילו כבר קרוב ל70 ,הוא זקן והוא
כרגע מנהיג הכפר .
"יכול להיות שמה שקרה ,לקח מאיתנו את הבן אדם האהוב שלנו , ניק, אך לא נשכח איך הוא וויתר על חיי פלא וגן עדן וירטואלי -טכנולוגי שחיכה לו איי שם
במאה ה21, והוא וויתר עליו בשבילנו ,כדי לחיות פה ,בחולות וביובש ,בקור ובחום ,בסערות אינסופיות שנראה כאילו לא ייגמרו גם אם יטילו מצור על
אלוהים בכבודו ובעצמו.

אבא שלי ,שנחשב באי הזה ,לגיבור, הלך לעולמו בגיל 50 ,כשהייתי בן 10 .
זה קרה כמה חודשים לאחר שנפצעתי מחזיר הבר ,לעולם לא אשכח מה אבא אמר לי אז
"קאי , אני רוצה שתדע ,שלא משנה מה יקרה במהלך כל המסע הזה שלנו, אני רוצה שתמיד תהיה אמיץ ,תתנדב ,תעזור, עד שרוחך תצא מנפשך" אמר לי
אבי .
ואימא שלי תמיד אמרה לי "קאי ,לעולם אל תתנדב ,תהיה סגור ,כמה שפחות אמיץ ,אני רוצה אותך שלם ,אני רוצה אותך בריא ,אני רוצה שתחיה " אומרת
לי ככה מדי פעם אימי ג'ולי.

מדי לילה אני יושב לי ליד המחנה ,מעל העצים ,בבית העץ שבניתי עם אבי לפני כמה שנים טובות, ונזכר בפעמים שהיינו נהנים לנו ,מתגלגלים במי הים
המלוחים והגלים שליטפו את פניי ושטפו את שיערו הארוך .מדי פעם אני נזכר בזיכרונות האלו ,ואז ... זה מגיע .
אני נרדם ,ולפעמים חולם חלומות משונים שאיני יודע מה פירושם ,ואיני יודע על אילו אנשים אני חולם ,יש שם בערך כ6 אנשים, מתוכם אני רואה את
אבא שלי ... כאשר אני מתעורר ,אני כותב את החלומות הללו ביומן שלי .
אני מתעורר כל בוקר ,וכותב ביומן הזה את כל מה שראיתי בחלום ,האנשים ,התיאורים ,הקולות שלהם ,הדברים שהם אומרים, נשמע הרבה ,אבל לא משנה
כמה זה נשמע , כבר הגעתי ל300 עמודים .
בכל אחד מהחלומות שלי אני מגלה דברים חדשים עליי ועל אבי זיכרונו לברכה שעזב אותי לבד בעולם.
"קאי בוא תורך לדבר " אומרת אימי
"ג'ולי זה לא הכרחי" אומר לה אוטאיו
"זה כן הכרחי ,זה הבן שלו" אומרת לו אימי
"טוב" אני אומר ואני ניגש ועומד באמצע המעגל שהכפר בנה ."אבי ,היה הבן אדם שהכי אהבתי בעולם ,ביחד עם אימא שלי כמובן, אבא שלי לימד אותי
לצוד ,לימד אותי לשרוד בטבע ולימד אותי דברים שלא ידעתי על עצמי , אבא שלי הוא האבא הכי טוב בעולם ,גם כשהוא בעולם אחר" אני אומר
אימא שלי התחילה לבכות ומיד לאחר מכן התחלתי להתרגש וזלגו לי דמעות .
"אני חייב לשים לזה סוף" שינג'ו מקפץ לו משום מקום ונכנס לתוך המעגל .
"מה קרה שינג'ו?" שואל אוטאיו.
שינג'ו ואוטאיו היו אחים ,אוטאיו גדול יותר ב10 שנים ,שינג'ו רק בן 60 אבל הוא לעולם לא יוותר על דעותיו .
"אבא שלך ,ניק ,שכל כך אהבת ,נתן לי משהו למסור לך ביום הולדת ה18 ,אך אני חושב שמן הראוי שזה יקרה עכשיו" אומר שינג'ו .
"מה הוא רצה לתת לו ?" שואלת אימי
"אני מבקש שלא תתערבי ג'ולי" אומר שינג'ו
"קאי ,יקירי ,אני אוהב אותך כמו בן ולעולם לא ארצה לרעתך" אומר לי שינג'ו בהבעת פנים מוזרה לחלוטין.
שינג'ו מתקרב אליי ומושיט אליי את ידיו ,הוא אומר לי "הנה לך ,זה שלך" הוא מציג לי שעון מוזר ,עם מסך שחור גדול יחסית ,בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה
זה היה כל כך ,עתידני .
השעון הזה ,הדבר הזה ,מה שזה לא יהיה ,היה רשום עליו "פיוסקרין" באותיות גדולות.
היו שם שלושה כפתורים ,אחד ירוק ,אחד כחול ,ואחד שחור .
והיה שם כפתור הפעלה אדום ,שהיה רשום עליו power ,להפעלה .לחצתי עליו בחשש, והוא לא עבד .
"אוקיי ,אני אבדוק את זה אחרי זה" אני אומר לשינג'ו וכולם מביטים בי .
"תודה רבה לך" אני אומר ומחבק אותו .
באותו הרגע ,התרגשתי, כמו שמעולם לא התרגשתי ,היה לי את התחושה של השמחה ,אולי בפעם הראשונה באמת, הרגשתי מאושר ,ואני לא מגזים
זו תחושה שחיכיתי להרגיש כבר כל חיי ,הרגע שאני אקבל את הגורל שלי במו ידיי ,ומי חשב שזה יקרה דווקא באזכרה של אבי .
הלכתי הצידה וניסיתי להדליק את המכשיר ,הוא לא נדלק ,בדקתי אם הכל בו בסדר ,ואז פתאום , המכשיר נדלק , הופיע כל מיני קווים על המסך של
המכשיר ,השמיים הפכו לכהים ,בצבע סגול.... ואז הופיע מישהו על הצג של המכשיר
"הלו ? הלו ?" הוא שואל

המשך יבוא...

פרק מסקרן,מדהים,מסתורי ומשאיר צפייה לפרקים הבאים

תודה רבה לך .
רק חבל שרק אתה קורא את הסיפור -_-

פרק יפה! אהבתי את שיטת הכתיבה שלך! אקרא קבוע כנראה

פרק יפה. אתה כותב יפה.
אבל אני כנראה לא אקרא בקביעות, כי אני לא כ"כ אוהב סיפורים על זמן...

חבל מאוד דאב :(
תודה רבה בכל מקרה.

שמתי לב ,שאני מנסה להמשיך סיפורי עבר ,הבנתי למה הם לא הצליחו ולמה הם לא יצליחו .
אז אני עובד על סיפור חדש .

זה כבר סיפור שני ברצף שלא הולך לך,תנסה להחיות את אסון הטבע 1+2

עדיין לא התחלתי לקרוא אך יש לי שאלה..אם לא קראתי את הסיפורים הקודמים..יהיה לי קשה להבין את זה?

לא.זה כתוב במיוחד גם לכאלה שהתחילו לקרוא רק עכשיו