סיפור | לא קשור לפוקימון :)
זה סיפור ראשון שלי אז אל תרדו עליי יותר מדי קשה.. :)
אפילוג:
כבר היה לי קשה לי לרוץ, לא הבנתי למה, בד"כ אני לא אסמטי, אולי פיתחתי את זה במשך השנים? לא יודע, כל מה שאני יודע הוא שאסור לי לתת לג'ורדן לתפוס אותי, אם הוא יתפוס, זה יהיה הסוף, ולא רק שלי...
פרק 1 (קורט)
הכל התחיל לפני 3 שבועות בערך, קשה להאמין איזה שינוי עברתי בשלושת השבועותהאלה, ממש מקצה לקצה.
היינו בשיעור ספורט, לא ממש הקשבתי למורה, הרי גם ככה אני יצליח לעשות את מה שהוא מדבר עליו. שמעתי רק מילים אקראיות ; "גמישות", "כוח", הבנתי עד מהרה שהוא מדבר על התעמלות, חייכתי, תמיד אהבתי התעמלות. אני גר בקנדה, אלברטה, מקום נחמד, אבל הלוואי שהייתי יוצא מהמקום הזה.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהב להיות פה, כיף לי פה, אבל אלמלא הייתי גר שם, שום דבר ממה שקרה לא היה קורה....
אז, כמו שאמרתי, היינו בשיעור ספורט, ועד שסוף-סוף המורה סיים לדבר, התחלנו להתאמן לפני רגע המורה סיפר לנו על התרגילים שנדרשנו לעשות- גלגלון, עמידת ידיים, דברים שלא כל כך לרמה שלי.. ופתאום ילד נכנס לאולם ואמר: " סליחה? כאן כיתה ח'3 מתאמנת?"
המורה ענה לו : "כן, למה אתה שואל?" התלמיד קצת נרתע מחזותו המאיימת וטונו התוקפני אך אזר אומץ והצליח לענות:"אממ... א.. אני אמור להצ... להצטרף לכיתה הזאת..."
וואו. זאת הייתה פצצה. כל כך התרגלתי לכל ילדי הכיתה, האם גם אצליח להתרגל אליו? לאחר להתאוששתי מההלם, שאלתי אותו: "אממ.... אז שלום, מה שמך ? השם שלי הוא קורט." הזר ענה: " או, קורט. שם יפה, השם שלי הוא פול."
-"נעים מאוד, פול"
-"כן, גם לי
התחלנו להתאמן, לא ציפיתי להרבה מפול אך הוא התחיל את התרגיל ועשה אותו בצורה מושלמת.
"וואו" התרשמת "אתה ממש טוב בזה"
"כן טוב," ענה בצניעות "ראיתי שגם לך לא חסרים כישורים.."
"תודה" עניתי בחיוך. התלבטתי איך לנסח את השאלה, אבל היא פשוט קפצה מפי: "תגיד, אולי תרצה לבוא אליי
מתישהו ולהתאמן איתי?" אמרתי בעוז "אתה יודע, אם אתה רוצה.. יש לי מזרונים בבית ועוד ציוד... " איבדתי קצת מביטחוני במשפט הזה.
"ברור" ענה לי בחיוך מעודד "אני חושב שיהיה לנו ממש כיף ביחד"
"גם אני בטוח" עניתי בהקלה " אז תבוא אליי היום ב-5 בערך, בסדר?
-"אוקיי"
-"נתראה !!"
נוו? מה אתם חושבים ??? יש לי התחלה של פרק 2, ישמצב שאני יסיים אותו מחר בבצפר .. :)
