סיפור קצר

הוא היה חולה. חולה מאוד. מצב אנוש ליתר דיוק.
הדבר שהפיל אותו לערש דווי היה סופני ומיטב הרופאים הכי טובים באמריקה של המאה ה-21 לא ידעו מה לעשות מלבד לחכות למוות הצפוי. בצעד נואש הם קראו לרופא, איש בא בימים, אחד שפרש מחיי הרפואה לפני 25 שנה, והפרישה באה אחרי 8 שנים שבהם עבד כגמלאי מדי פעם. הוא היה מזוקן ומקומט אך משום מה בריאותו הייתה ללא דופי, כאילו הזיקנה שכחה להכות באדם הזה. הרופא, שהיה פרופסור עוד בשנתו הראשונה במקצוע, התקרב למיטת החולה בצעדים מרשימים ובוטחים. הוא הביט בפציינט במבט אבהי ועיניו הכחולות הישרו בטחון ורוגע על האדם שנותרו לו רק רגעים ספורים בעולם הזה, אז הזקן פתח את פיו ואמר בקול מחוספס - "אדם מבזבז את בריאותו כדי להשיג כסף וממון. ואחר כך מבזבז את כל הכסף שהרוויח על מנת לנסות לשקם שוב את הבריאות שלו בחזרה". החולה חייך חלושות ואז ליבו הפסיק לעבוד.

אממממ...
שיר נחמד
מאוד התחברתי עליו, אבל עדיין לא אהבתי את המשמעות
אבל עדיין נחמד

לא הייתי קורא לזה סיפור, זה יותר פרולוג או אפילוג

[quote][b]ואז ליבו הפסיק לעבוד.[/b][/quote]
יותר נכון לכתוב הפסיק לפעום. או פעימותיו נפסקו.

בכללי נחמד. סחתיין על ההשקעה

נחמד D: מאוד..
חחח אבל קצר מאוד..

נחמד :]

מוסר השכל ^^

יובל-
אתה לא יודע לקרוא ><"
זה סיפור קצר.

זה לא שיר.

המשמעות זה בעצם מוסר ההשכל- מה שהוא אמר.

[quote][i]Originally posted by Luca Turilli[/i]@Sep 22 2008, 01:23 PM
[b] גם היא.
אבל אתם אומרים לה משהו על זה? לא. [/b][/quote]
אתה צודק.
אז אתה מוזהר מילולית, תשטדל לא לחזור על זה
[b]והילה[/b] גם את מוזהרת מילולית, תשטדלי לא לחזור על זה

אני מוחק את כל התכתובת.