המחתרת | סיפור שלי

[SIZE="6"][U][COLOR="Red"][B]המחתרת[/B][/COLOR][/U][/SIZE]
[B]פרק אחד: רחוב הידרו
גִ'ים שכב על האדמה, כבר לא יכל לפתוח עיין, לא יכל לחשוב על סופה של המלחמה, לא יכל להרגיש איך זה להיות בריא ושמח. הוא חשב שלא יראה יותר אור יום וירוץ בשדות עם הוריו, הרי הם מתו במלחמה כמו כל השכונה, כל העיר או אפילו כל העולם. פרפרים השתוללו בבתנו במראהו האחרון כאשר הביט בשני הוריו השוכבים זה ליד זה ופניהם מכוסים דם. הדבר היחידי שהצליח לראות ברגע האחרון בחייו הוא את אימו ואביו צוחקים ומחזיקים ידיים. כאילו המוות לא באמת הפריד בניהם. בנימה אופטימית זו סגר ג'ים את עיניו בתקווה שהמלחמה תגמר בקרוב. פתח ג'ים את עיניו בתחושה מדגדגת בלחי, תחושה נחמדה, תחושה נעימה, מה שלא חווה הרבה זמן.
"מה...?" מלמל ג'ים כשפתח את עיניו.
למראה עיניו של ג'ים נגלה כלב קטן, כמעט בלי שערות על גופו, חיוור ומתוק. ג'ים התקרב לכלב בזהירות ובהיסוס קל הושיט את ידו אל עברו. הכלב היסס אך לבסוף התקרב אל ג'ים והתכרבל בידו. ג'ים ליטף אותו בחוזקה בזמן שהכלב ממשיך ללטף אותו, אותו תחושה נעימה כמו קודם.
"אני חושב שאקרא לך צָ'אקִי." הכריז ג'ים.
"מעכשיו אנחנו לא פוחדים יותר!, אנחנו נשרוד את המלחמה הזאת ביחד!, ברור?" אמר ג'ים בגאווה.
"וואף!" החזיר הכלב כתשובה.
"יופי, מעכשיו אנחנו חברים לנצח!" אמר ג'ים בעוד חייך חיוך רחב לחברו החדש. בגשם עז הלכו השניים, גם כשהמצב היה קשה יותר מהכל הם נעזרו אחד בשני והצליחו לשרוד במלחמה. בשלב מאוחר יותר הם הצליחו לגנוב אוכל מבתי נזקקים ובתי אבות אשר לא ידעו מה הכה בהם. באחד מן הימים "הטרף" הבא שלהם היה איש גבוה בעל בגדים מפוארים ויקרים הוא נראה בריא, מסודר, שמח, הוא בדיוק חזר מקניות. בעוד רואה ג'ים שלאיש המכובד יש שתי שקיות מלאות באוכל ובגדים הרים זכוכית מן הרצפה ורץ לכיוון אותו בן אדם. בשבריר שניה לאחר מכן ראה את עצמו קופה במקום בעוד שמיד ימינו של האיש הזר נגלת מטוטלת בעלת מכשיר לאכסון חוט ארוך. בכל התנגשות קטן בין הזכוכית למטוטלת הזר הסתובב במהירות וקפץ אחורה, המטוטלת בידו התחילה לצאת מבעד למקום האכסון. בשבריר שניה המטוטלת נשלפה החוצה ונקרחה בסיבובים סביב ג'ים. ג'ים שחק שיניים בעוד שואג ומנסה להשתחרר מן אחיזתו של האיש הזר.
"שמע ילד אין לי כוח למשחקים שלך, הבנתה?" אמר האיש הזר לג'ים.
"חתיכת חלאה! איך ידעת שאני מגיע?" שאל ג'ים את הזר.
"דבר ראשון אתה רץ במהירות אך לא בשקט, איך אתה רוצה שאני לא יבחין בך. דבר שני צעקתה כמו ילדה שהתחלתה לתקוף. דבר שלישי החושים שלי מחודדים מדי כדי להלחם באחד כמוך אז תחסוך ממני את הדברים האלה אוקיי?" הזר הסתכל על ג'ים בפרצוף רציני. "כן!" נאנח ג'ים.
"יופי, אתה ילד נחמד בסך הכל" השיב הזר בחיוך והשליח לעבר ג'ים פת לחם קטנה בעודו מניח אותו על הרצפה ומחזיר את המטוטלת למקום האיכסון.
"צ'אקי משהו לא בסדר באיש הזה, אני כמעט בטוח." אמר ג'ים לחברו הטוב בעודו חותך את פת הלחם לשניים. "וואף!" השיב לו צ'אקי.
"נעקוב אחריו ונראה מה הוא!, לדעתי הוא מרגל של רוק. אתה לא חושב?"
במילים אלו התחילו לרוץ לכיוונו של האדם הזר.
"אתה יודע מי זה רוק? נכון צ'אקי?, הוא זה שפתח במלחמה נגד כל ארצות העולם. הוא מאמין בבריאת עולם חדש. כזה שרק הוא ישלוט בו. יש לו כבר אלפי מאמינים ולא רק זה אלה גדול מספר הרציחות שלו ממספר המאמינים, הוא גם רצח את... את.... ההורים שלי." סיפר ג'ים לצ'אקי בעוד שדמעות זולגות מעיניו.
הדרך הייתה מלאה בסמטאות חשוכות ומעברים אפלים. מידי פעם ראה ג'ים אנשים קופצים מפינת הרחוב הסואן ושואלים שאלות כמו: "היי אחי יש לך אש?" או כמו "אחי וודקה זה בריא לילדים בני עשר בו תטעם." אך זה לא השפיעה עליו.
הוא היה נחוש בדעתו לדעת מה האיש הזר זומם ומי הוא בכלל. ג'ים הסתכל על שלט קטן וסרוט שהיה בפינת הרחוב: "ברוכים הבאים לרחוב הידרו." קרא ג'ים בשקט. מרחוק ראה כי האיש הזר נכנס לבית כפה ריק שעל חלונו היה כתוב: "סגור, הפושע הנכנס יוענש." ג'ים התקרב בשקט אל פתח הדלת השקוף בעודו רואה את האיש הזר לוחץ על מקש המעלית שליד הדלפק ומרחוק עוד הספיק לראות שלחץ על קומה משונה, זה לא היה מספר. בהתחלה חשב ג'ים שזה היה מכיוון שראה זאת מרחוק אך כשהמעלית הגיע אליו לאחר ירידתו של האיש הזר חיפש את הלחצן המשונה וראה לחצן שעליו במקום מספר מצוירת ציפור יפה בעלת כנפיים ענקיות, נוצות צמריריות, מקור צר וראש עגול ככדור. ג'ים היסס קצת טרם לחץ על הכפתור אך בנביחה של צ'אקי ירד במעלית במהירות כל כך גדולה שהלשון של צ'אקי עלתה למעלה, הנכריים התרחבו וכל גופו התעופף קצת באוויר עד לנחיתה שהיא הייתה קצת פחות נעימה מהירידה בכך שהתרסק על הרצפה. כשהדלת נפתחה ראה ג'ים מסדרון ענק מלא דלתות וחדרים, הקירות מצופים שיש כחול, דלתות מברזל קשיח, רצפות מיהלום פשוט מקום מעורר השראה לאדריכלות. "אין מצב!" נדהם ג'ים למראה עיניו.
הוא התקדם לאורך המסדרון הענקי שכמעט ולא מצא לו סוף עד שהגיע לדת ענקית שנפתחה אוטומטית כשעמד לידה. הוא התחבא ליד אחת החביות באזור כששמה צליל מוכר מין הצללים, עמוק בתוך החדר. צליל מוכר שנשמע כמו האיש הזר מהרחוב אך לא יכל להיות בטוח מכיוון שהחדר היה חשוך ולא יכל לראות את שאר הדרך.
"סוף סוף חזרתה בִיל אנחנו רעבים!" נשמע קול חזק וגברי מתוך הצללים.
"מה קרה לך?" נשמע קול נשי ורך מבין הצללים שעוטפים את החדר.
"איזה צוציק התערב לי בקניות וניסה לשדוד אותי." הסביר להם האיש הזר.
"אהה... הילדים המשוגעים של היום, במקומך הייתי הורג אותו ודי" השיב לו הקול החזק.
"אתה בטוח שלא עקבו אחריך?" שאל הקול הרך והנשי.
"כן בדקתי כל פינה באיזור אין אף אחד שבכלל חשב להסתכל עלי." השיב לה ביל.
"אז מי זה?" שאל הקול החזק בעוד שצליל שליפה מחריש אוזניים נשמע מן הצללים ולפתע הבחין ג'ים שעף לעברו פטיש ענקי מלא קוצים, פטיש עטור זהב משובץ ביהלומים במגוון צבעים. ג'ים זינק הצידה בעוד אוחז בחברו צ'אקי. "תראו תראו, איזו הפתעה. הנה הילד הקטן של ביל אהאהאה" צחק חזק הקול הגברי.
"אוי...הוא....זה לא...אבל..." גמגם ביל לכמה זמן.
"אני אלך אם אני מפריע" הציעה ג'ים בפחד. לפני שהספיק להוציא עוד מילה מפיו איש גדול ושרירי שכנראה בעל הקול הגברי הגיע במהירות מן הצללים ותפס אותו בידו, הרים אותו והסתכל עליו במבט עצבני.
"חתיכת...!"התחיל ג'ים.
"שתוק!" קטע אותו האיש בעל הקול הגברי באמצע המשפט.
"הוא כבר יודע, אם הוא יספר למשהו? פישלת בגדול ביל ואתה יודע את זה." צעק הגבר השרירי בעוד שמסתכל אל הצללים המקיפים את החדר.
"טִיפֶאוס תוריד את הילד, הוא לא נראה מאיים." צעקה האישה מן הצללים. טיפאוס הביט בג'ים בעיניים מצומצמות והוריד אותו ארצה בזהירות. צ'אקי נבח בקולי קולות.
"שתוק!" צרח טיפאוס כשפניו מסובבות מעט כלפיו ובאותו רגע השקט גבר על הרעש. האורות שבחדר פתאום נדלקו ולמראה עיניו של ג'ים נגלו אישה גבוה עם שיער בלונדיני מתולתל ואת האיש הזר שנראה לו קודם ברחוב הסואן. "גֶ'נִי קליין, ברוך הבא למחתרת הפועלת נגד אנשיו של רוק.
" אמרה האישה הבלונדינית "ביל ארד, כבר נפגשנו קודם" אמר האיש הזר.
"טיפאוס מפיסטו, נעים להכיר." כנראה שבאמת היה לו נעים להכיר חבר חדש מכיוון שחיבק חזק את ג'ים וליטף את צ'אקי, הוא חייך חיוך רחב מלא שיני זהב שלא משקף כלל את גבריותו ואת יכולותיו אשר הציג כרגע לנגד עיניו של ג'ים. "הוא חברותי הא?" שאל ג'ים בציניות.
ביל וג'ני הנהנו וצחקקו זה לאחר זה.
"אז איך קוראים לך ילד?" שאל ביל את ג'ים.
"ג'ים.... ג'ים קונט." הוא השיב.
"אז ג'ים..." התחילה ג'ני לדבר.
"אנחנו שמחים להכיר אותך וסומכים עליך שלא תספר על המקום הזה לאף אחד, ואם כן נדע איכן למצוא אותך.
"אמרה בעודה מתכוונת למשפט האחרון.
"לא!" שאג ג'ים.
" אני מצטרף אליכם" הכריז ג'ים.
"אתה?" צחקק טיפאוס. "ילד בן עשר במחתרת? מגוחך!".
"על תזלזל בו, הוא כמעט שבר לי את המפרקת בעזרת זכוכית."אמר ביל.
"טוב נו.... נערוך לך מבחן ילד." הכריז טיפאוס.
"תצטרך להלחם בחיית המחמד שלי מורס..." הוא התחיל.
"עוד מעט תרצה שילחם גם באודין חחח..." צחקק ביל. "אז גם באודין!" הוא צעק.
"תרחם על הילד" ביקשה ממנו ג'ני.
"טוב, סתם צחקתי אהאהאהאהאה!" צחקק טיפאוס כמו מטורף.
"ברוך הבא למחתרת ידידי, מעכשיו אתה נלחם איתנו נגד רוק ואנשיו.
"ביל אני מטילה עליך לסייר עם ג'ים במחתרת ולהכיר לו כל לוחם, הנדסאי, רופא או כל אחד אחר שתפגשו. תראה לו חדר פנוי אחד שיהיה חדרו האישי ותנסה שלא לבזבז להם זמן יש המון עבודה. הטילה עליו ג'ני. "איי איי קפטן! אהאהאה!" צחק טיפאוס.
"כן גברתי" ענה לה ביל בפנים מובכות.
"ואתה טיפאוס הכן את כולם לפשיטה על בנק אל-סי-די כי אנשיו של רוק שדדו אותו אתמול בלילה. כנראה הם נמצאים באיזור..." הסבירה לו ג'ני.
"אני והצי שלי נספיק בשביל המשימה הזאת." פתאום פניו של טיפאוס נראו רציניות, עיניו נראו מקווצות יותר אישוניו היו בולטים החוצה וזיפיו נראו חדים כסכינים.
"תודה לכולכם על העזרה, ותודה לך שהצטרפה למחתרת ג'ים." סיימה ג'ני את השיחה.
"בכבוד הוא לי" השיב ג'ים בחיוך רחב. "ג'ים אני חושבת שנשבץ אותך כמרגל, אף אחד לא יחשוד בילד בן עשר שלידו כלב חיוור." הסבירה לו ג'ני.
"אני מסכים לזה, רק במקרה הצורך אני יצא לקרב. אני רק רוצה שרוק יושמד ולא שום דבר אחר!" השיב ג'ים בכך שהסתכל ישר בעיניה של ג'ני.
"אני מסכימה!, כולם לחדרים." אישרה לו ג'ני. ובכך הסתיימה השיחה בעוד שביל מלווה את ג'ים לחדרו במחתרת.[/B]

יצא לי קצת מבולגן כי עשיתי טיוטה בוורד, סורי אם זה ארוך... אני יצירתי חחח
ת.ב פרק הבא לאחר כמה תגובות