דמעות שקטות

אז ככה, זה בעצם סוג של קטע טרגדי שכתבתי בעל שלוש פרקים שמספר את סיפורו של אדם בשנות ה40 בגילו ועל התמודדותו עם מקרה אפל שקרה לו לפני שנה, ההתאבדות של בנו.
בנוסף לכך ישנה דמות אשר הוא החל לדמיין לאחר אותו מקרה ובשלוש הפרקים הללו אותה הדמות עוזרת לו להשלים עם העבר שלו ולגלות דברים חדשים על עצמו
יותר מזה כבר יהיה ספוילר D:
אז אני מציע שתקראו תפרק הראשון:

ניו יורק, 1 לספטמבר 2005
" 'ברגעים מסוימים אנשים הם אדונים לגורלם, ואם מצבנו שפל האשמה אינה בכוכבים כי אם בנו עצמנו' יוליוס קיסר 1599, די מתאים למצבך לא כך?" נשמע קולו כקול מלאך, הוא הקריא מתוך ספר כלשהו את פתגמיו אל אדם מתוסכל בשנות הארבעים לחייו אשר העדיף לעשן מאשר להקשיב לדברי דמות המלאך שהייתה בראשו.
"אתה לא תוכל להתעלם ממני תמיד, אתה יודע זאת ג'ון" מלמל המלאך.
האדם הקרוי ג'ון זרק את הסיגריה אל תוך מסילת הרכבת שהייתה באזור וקם על רגליו, "אתה רק בראש שלי, אני יודע שאני לא הייתי אחראי למה שקרה לפני שנה" הוא מלמל בעיניים קרות ואפורות.
"אני אמנם בראש שלך אבל זה לא רק, זה יותר מזה, אני מקווה שלא שכחת, שמאז אותו מקרה התחלת לראות אותי, אני חלק ממך ג'ון, בוא נפתח את הקלפים בינינו, אתה גרמת לכך, אתה ידעת שלא היה קל לו לחיות בלי אמא, ועם אבא כמוך אשר לא זכה לקבל ממנו יחס אוהב פעם אחת, אתה דרבנת אותו לזה" אמר המלאך.
"יש משהו בדבריך" הרהר ג'ון בקלילות.
"תמיד תזכור ג'ון, לטעות זה אנושי, לסלוח זה אלוהי, הבן שלך היה ילד טוב, הוא יסלח לך יום אחד" מלמל המלאך ושינה לפתע את עמדתו.
"אולי, אבל הטעות שביצעתי היא לא אנושית, שנינו ידענו שמשם כבר לא תהיה דרך חזרה אני צודק?" חייך אליו ג'ון.
~~~
ניו יורק, 5 ליולי 2004
"אתה כלום!, אפס!, חתיכת ילד מסריח וכפוי טובה!, ששום דבר לא יצא ממנו!, לא מגיע לך להיות הילד שלי בכלל!" קרא ג'ון, הוא היה נראה שונה כל כך לפני שנה, כעוס כל כך, זועם.
"אבל אבא" אמר ילד אשר נראה בן 12 פחות או יותר, גופו היה צנום ובעל סימנים אדומים של ידיים.
"אני לא התכוונתי, אני נשבע שלא התכוונתי לשבור את התמונה של אמא" הוא מלמל בדמעות חנוקות
האבא הסתכל אליו בפרצוף המום למשמע המילה 'אמא', כעבור שניות אחדות של שקט הוא סתר לפניו בחוזקה רבה כל כך עד שהדף אותו הצידה.
"שלא תעז להזכיר את השם שלה שוב!, היא בטח הייתה מתביישת בך כעת!, אתה אפס!, כלום לא יצא ממך!, תלמד להיות אחראי!, אתה חתיכת..." מלמל האב ופלט לעברו קללות גסות שגרמו לדמעות לזלוג מעיניו.
"די, בבקשה אבא די" הוא התחנן אך ג'ון לא שתק.
"די, בבקשה אבא" הוא חיכה את קולו של הילד, "תפסיק לבכות כמו בחורה!, תלמד להיות גבר!, תסתכל על עצמך, אפס קטן, תעשה משהו עם החיים שלך!, תלמד מחברים שלך משהו!" קרא האבא ללא רחמים וגרם לילד להזיל דמעות נוספות.
"תפסיק לבכות!" הוא קרא ושלח אגרוף לפניו, אגרוף חזק כל כך שהימם את הילד וגרם לו להיכנס לסוג של טראומה נפשית.
"זה ילמד אותך לפעם הבאה!" הוא קרא ופלט קללות גסות אל מראה הילד החבול.
~~~
ניו יורק, 1 לספטמבר 2005
"הוא בסך הכל שבר את התמונה" מלמל ג'ון וקימץ את אגרופו בחוזקה בשביל לא להזיל דמעות, הוא העדיף להיות חזק.
המלאך הנהן בראשו, "תגיד ג'ון, אתה זוכר את הפעם הראשונה שבה נפגשנו?" שאל אותו המלאך.
"כן" מלמל ג'ון והוציא מכיסו סוג של חומר לבן, בעודו מקרב אותו אל אפו ושואף את החומר שכביכול משאיר אותו רגוע.
"למרות שאני מנסה בכל מאודי-לשכוח".

סיפור מאוד נחמד,
הרעיון מאוד יפה ומקורי.. אהבתי.
העלילה בינתיים קצת מתוסבכת וסדר העניינים גם מבולבל, אני מקווה שתשפר את זה בפרק הבא, אני מחכה אליו כבר (:

תודה רבה
הכל אמור להיות די מתוסבך מסיבה פשוטה זה טרגדי בפרק השלשי והאחרון יבינו הכל ואם לא אני גם יסכם כל מה שהיה אם יהיה צריך =]

נראה סיפור מרתק,בציפייה לפרק הבא :)

תודה רבה לך =]

נראה סיפור מעניין .
קראתי וזה עניין אותי לקרוא את ההמשך ..
מחכה לפרק הבא.

תודה רבה =] הפרק הבא יפורסם כביכול מאוחר יותר היום

פרק יפה.
ללא ספק.

תודה רבה לך :)

עצוב... אבל יפה מאוד. אני לא יכול לחכות לפרק הבא :)

תודה יואב שוב כמו שאמרתי לא יהיה לכם הרבה לחכות הפרק הבא יפורסם היום בערב אם לא יהיהו בעיות כלשהן

בבקשה אני מצטער על הדאבל זה דחוף אל תנעלו תסיפור אני פשוט נקעתי אתמול את הרגל ולכן לא יכולתי לפרסם את הפרק שיפורסם כנראה מחר סליחה =[

וואיי מצטער לשמוע אחי, החלמה מהירה :)

תודה אחי ואני רוצה להגיד שיש סיכוי שהפרק יפורסם גם בשעות הקרובות יכול להיות אבל לא בטוח