פינה חדשה בפורום! מתחילים מחוקת.
(יש לי אישור מ-YoRt3m לנושא הזה)
קודם כל אני צריך להודיע: הנושא הוא על פרשת השבוע.
הי, חכו רגע! גם אם סתם נכנסתם לפה בטעות אל תמהרו לצאת. אני אנסה לעשות את הלימוד קצר ומעניין ושאר המקום נועד לתגובות, שאלות, דיונים ובעיקר הערות לי כדי שאני אוכל לשפר את הפינה הזאת.
יפה, אז סיכמנו, אתם נשארים ונותנים תגובות ואני אנסה להיות מעניין. אז נתחיל.
פרשת השבוע היא פרשת חוקת*.
בפרשה מסופר (בין היתר) על הסיפור המפורסם, משה אמור להוציא מים מהסלע (בפעם השנייה) ובניגוד לפעם הראשונה, הפעם הוא אמור לדבר אל הסלע. משה בכל זאת מכה בסלע (עוד מעט אולי תבינו למה.) וה' כועס עליו.
נושא אחר בפרשה שמגיע אחר כך: משה מבקש מאדום (המנהיג של אדום הארץ) שיתן להם לעבור בארצו ואדום מסרב.
ישראל לא יכולים להילחם באדום (סיפור ארוך), ולכן הם נאלצים לעשות עיקוף גדול.
בינתיים בני ישראל מתלוננים (כרגיל) על הדרך הארוכה שהם צריכים לעשות עכשיו כשחייבים לעשות עיקוף סביב אדום. לכן ישראל נענשים בכך שה' שולח בהם סוג של נחשים, ישראל מתעשתים, מודים שהם חטאו ומפסיקים להיתלונן (אולי כדאי לנסות את זה בטיולים עם חניכים). ה' אומר למשה את הפיתרון להירפא מהארס בזכות זה שעם ישראל הודה בחטאו.
(חכו שנייה. אולי זה עדיין לא נראה קשור, אבל אני עומד לחבר הכל).
[B](מי שאין לא הרבה כוח יכול לדלג על הקטע באדום ולעבור הישר לדרש על הקטע)[/B][COLOR="Red"]
בהמשך מופיעים מספר פסוקים מוזרים.
מסופר שבני ישראל חוצים במעבר שבנחל ארנון (אחרי שהם עשו עיקוף של כל מואב!) כדי לעבור דרך ארץ האמורי (עכשיו הם עוברים את הגבול לארץ האמורי).
ואז כתוב: "על כן יאמר בספר מלחמות ה', את וָהֵב (על אותו משקל כמו רעב) בסופה, ואת הנחלים ארנון."
(תירגום: היו שני ניסים מאוד חשובים: ים סוף, ונחל ארנון).
"ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב."
תירגום: השפך של נחל ארנון הגיע גם למקום הישוב של ער אבל גם התקרב לגבול מואב. (כן, זה החלק המוזר, מה הפסוק הזה רוצה להגיד? אתם אמורים עכשיו לשאול. את עצמכם כמובן... אה, וגם מה היה הנס בנחל ארנון? זו גם שאלה טובה בגלל שלא כתוב בשום מקום מה היה הנס.)[/COLOR]
למזלנו יש לנו דרש. ועוד יותר חשוב, רש"י (ועוד כמה) שיביא את מה שהמדרש אומר.
מסתבר שהאמוריים ששמעו שישראל מגיעים החליטו להכין להם "אמבוש" מהניקבות שיש בצידי המצוקים של נחל ארנון, וברגע שישראל יעברו למטה, לזרוק עליהם חיצים, אבנים, בליסטראות וכדו'.
אבל האמוריים לא ידעו שלעם ישראל היה נס שה' ישר להם באופן קבוע את הדרך והפך הרים ובקעות למישור וכאלה.
ברגע שישראל הגיעו שני עברי הנהר נסגרו ומחצו את הכנענים ועם ישראל ניצל אפילו בלי לדעת על הנס.
רק המצורעים שהלכו בסוף (וכנראה שמאוד נהנו לראות תמיד את פתאום חוזרים הרים להופיע ברגע שישראל עוברים מקום שהיה מישור, אולי אפילו הם הלכו הפוך כדי לראות טוב יותר) ראו לפתע קניון ענק מלא בגופות אמוראים מעוכים וסיפרו לעם ישראל על הנס. (מסתבר שקראו לשני המצורעים האלה : "את והב")
(נכון מאוד! עכשיו מגיע הקאטצ').
למה בני ישראל התלוננו על הדרך הארוכה? כי באותה תקופה עם ישראל היה כמו תינוק הוא רק נולד/נוצר וכבר מכריחים אותו לעשות עיקוף. למה הוא השתתק? בדיוק שכמו שכשתינוק (או ילד קטן) מתלונן ומענישים אותו על זה הוא קולט שזה לא בסדר, אבל הוא לא מבין למה.
כשה' אמר למשה לדבר אל הסלע הוא מסמן למשה (בצעם בצורה שדומה למשל) שעכשיו עם ישראל גדול יותר והוא מוכן בשביל לקבל הסברים [b]לסיבה[/b] שהמעשים שלו לא בסדר ולא רק להגיד להם באופן כללי שהם היו לא בסדר.
משה מבין מעולה את הרמז והוא מוכן לענות לעם על התלונות שלהם.
אבל כשמשה מגיע אל העפ הוא לא רואה שום פתיחות בעיינים שלהם ובמקום להסביר להם משה חוזר לצורת ההנהגה הקודמת שלו, ובמקום לדבר אל הסלע (שהוא גם משל לבני ישראל) הוא מכה בסלע שה' אמר לו לדבר אליו בלי שום הסברים ופשוט נותן להם מים.
(כדאי שאני אציין להדגשה שמשה והסלע זה לפני התלונה על הדרך).
המקרה השני של הנס היה בעצם הסבר למשה, ה' הסביר לו מה היא הדרך השנייה להסברים.
בני ישראל התלוננו על הדרך, לכן ה' נותן להם נס שקשור לדרך שגורמת להם פתאום להעריך את הנס הגדול שיש להם שהדרך מתיישרת בשבילם ושה' שומר עליהם. ברגע שישראל מבינים את המסר הם אומרים שירה (כמו בים סוף) ופשוט אומרים תודה.
אז הינה מסר שה' נתן למשה, אבל גם כל אחד מאיתנו אמור ללמוד ממנו. צריך לדעת איך להגיב באופן מתאים לכל אחד, בעיקר בגלל שיחס גורר יחס.
אם מתנהגים אל אדם כאילו הוא תינוק לא מבין (כמו במקרה הנחשים) אז גם האדם יתנהג בהתאם (כמו תינוק שלא מבין) במיוחד אם מדובר על אדם עדין (כמו ילד) אבל גם אצל כל אחד.
ולסיום אני מאחל שנלמד להתייחס כראוי אחד אל השני, כי אם מתייחסים לאחרים נחמד גם יתייחסו אליך נחמד.
שבת שלום.
זהו סוג של נו"ד, אבל אין לומר בו דברים לא קשורים. ניתן לפתח דיון חופשי ולשאול כל שאלה שהיא על הנושא של האשכול.
~~~~~~~~~~~
*חוקת- שמות פרשות השבוע נקראות על שם המילה/שתיים הראשונות בפרשה, שהגיוני לשים אותן בתור שם.
לא הגיוני לתת לפרשות שמות לפי המילה הראשונה לגמרי בפרשה, כי אז חצי מהפרשות יהיו פרשת "וידבר" כי כמעט כל פרשה מתחילה בפסוק: "וידבר ה' אל משה לאמור".
בפרשת חוקת הפסוק השני הולך כך: "זאת [B]חקת[/B] התורה אשר ציווה ה' לאמר" תשכימו איתי שזאת המילה המתאימה ביותר, נכון?
