מטות התשע"א

שלום לכם שוב קוראים יקרים.
הפעם אני מקדים את הפינה בעקבות כך שמחר אני כבר לא כאן.

אני מקווה שתהנו מהדבר תורה.

פרשת השבוע פרשת מטות*.

הנושא הראשון בפרשה מדברת על נדרים.
נדר זה מעין התחייבות של אדם מסויים לעשות משהו, ויש לזה תוקף הלכתי.
מדובר שם על הלכות נדרים, על זה שחשוב מאוד לקיים אותו, ועל הלכות אשה שנודרת.

נחזור רגע לתחילת פרשה קודמת.
תחילת פרשת פינחס:
"צרור את המדינים, והכיתם אותם. (אל תדאגו, זה לא בלי סיבה) כי צוררים הם לכם...על דבר פעור (שבנותיהם החטיאו את ישראל בפרשת בלק)..."

בחזרה לפרשתינו.
כידוע, אין דרך טובה יותר ללמד מאשר על ידי נתינת דוגמא אישית.
לכן ה' אומר למשה, הבטחתי שאני אתנקם בהם, זאת המשימה האחרונה שלך לפני שאתה "נאסף לעמך".

משה מארגן כוח לחימה, ושולח אותם אל מדיין.
האנשים הולכים לשם ובצייתנות מכסחים להם את הצורה והורגים כל זכר. אחר כך הם חוזרים.

כשהם חוזרים משה כועס עליהם ואומר להם:"החייתם כל נקבה?! (שאלה רטורית) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה' על דבר פעור, ותהי המגפה בעדת ה'."
במילים אחרות, פיספסתם את הנקודה. נכון ששלחתי אתכם להילכם ולנצח את מדיין ובשביל זה צריך להרוג את הזכרים (שיודעים להילחם) אבל שלחתי אתכם בגלל הבנות שהיו לא בסדר.

זה קורא הרבה פעמים בחיים דברים שכאלה. אנשים קובעים משהו, מחליטים משהו בשביל להשיג מטרה מסויימת, אבל אז שוכחים למה זה נועד ועושים את זה, וגם משיגים חלק מהמטרות. אבל מפספסים את כל העיקר את כל ה"בשביל מה".

לדוגמא, חוקי הגירושים הם נועדו ממטרה אחת ויחידה, לדאוג לרווחת הילד. לצערנו המון זוגות שמתגרשים שוכחים את זה ומנצלים את זה למשחקי כוחות.
חייל שמשרת בצבא עשוי סתם ככה להקשיב למפקד שלו בלי לחשוב בשביל מה לעשות את זה, בלי להבין את הערך האדיר שבלהגן על המדינה. החייל עדיין עושה מעולה, אבל הערך של הדברים נעלם.

אותו דבר יכולים להיות גם במקצועות פשוטים כמו נהג אוטובוס או במקצועות יוקרתיים כמו רפואה.
נהג אוטובוס עושה כל כך הרבה חסד עם אנשים, אבל הוא יכול להתעלם מזה ולהגיד שהוא כאן רק בשביל הכסף ויותר מזה כלום. (לכן גם להגיד תודה לנהג אוטובוס זה חסד כל כך עצום, כי אתה בעצם מעניק לו ערך לפעולה שהוא עשה, כי הוא עזר לך מאוד.)
גם ברפואה עושים המון המון חסד, אבל אתה יכול לשכוח גם מזה, לעשות את זה רק בשביל היוקרה, ואז אתה שוב מפספס את כל הרעיון העצום שעומד מאחורי זה.

אני גם אתן דוגמא ממקום אחר שתמחיש את זה.
הרבה אנשים, גם כאלה שאינם שומרי תורה ומצוות, צמים ביום כיפור, אבל מה זה עוזר? לא יודעים.
אני לא הולך לכתוב כאן למה זה, כל אחד שמתעניין בזה שינסה למצוא את דרכו.
אני גם לא אומר שזה לא כלום לצום בלי להבין, יש לזה ערך עצום.
אבל העיקר זה להבין למה יש לעשות את זה (ולכן לעשות את זה. לא עוזר להבין למה אם לא עושים את זה...)

הנושא הבא בפרשה זה אחרי המלחמה (אחרי שחזרו לשם והרגו כל אשה שהייתה בחטא של בעל פעור).
בני ישראל לקחו שלל כלים (של בישול ובכלל) ממדיין (זה העולם העתיק אל תשכחו). ובני ישראל מקבלים את הציווי וההסברים על הגעלת כלים ועל הטבלת כלים. (הגעלת כלים להפוך את הכלים לכשרים, טבילת כלים כדי להוציא מהם את הטומאה, ואני לא הולך לפרט יותר מזה)

גם את שאר הפרשה ניתן לקרוא באותה צורה של דרכי קיום נדרים, אבל הפרשה ארוכה מדי. אני רק אוסיף את הסיפור האחרון בפרשה.

לשבטים ראובן וגד היה המון המון מקנה (=עדרים של כל מני בהמות) והם ביקשו ממשה להישאר בחלקים שהם כבשו לפני הכניסה לארץ בגלל שיש שם מקומות מרעה מעולים.
משה מתחלחל, הוא שואל אותם איך הם יכולים לחשוב על נתישת שאר השבטים.
השבטים מתנצלים ואומרים שזה מעולם לא עלה על דעתם, הם מתכוונים להילחם עם כולם עד שיכבשו את הארץ ורק אז לחזור למשפחות שלהם שיחכו בצד השני של הירדן.
משה מסכים אך ורק בתנאי שהם לא סתם יעזרו במלחמות, אלה בתנאי שהם יהיו החלוצים בכל מלחמה.
ראובן וגד מסכימים. (אחר כך גם מחצית משבט מנשה מצטרף אליהם)

מהסיפור הזה לומדים דבר חשוב. גם אם אתה רוצה לנדור נדר על דבר נהדר וחשוב, לעולם אל תנדור משהו שיהיה על חשבון האחר.

אני מאחל לכולנו שנלמד לדעת לקיים את מה שיוצא מפינו בצורה הטובה ביותר.
שבת שלום.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
*פרשת מטות- הפסוק הראשון בפרשה:"וידבר משה אל ראשי ה[b]מטות[/b] לבני ישראל (למנהיגים של השבטים של בני ישראל) לאמר, זה הדבר אשר ציווה ה' לאמר." ואז יש את הציווי לקיים נדר.
משה לא סתם אומר את זה לראשי המטות, הוא אומר את זה בגלל שאנשים שעוסקים בפוליטיקה לרוב יותר מורחים את האמת ומתנשלים מאחריות של הבטחות. לכן הוא פונה דווקא אל ראשי המטות.