עידן הברזל-מאת cr

[SIZE="5"][COLOR="Green"]הקדמה[/COLOR][/SIZE]

[I]שלום,אני שונה.הייתי מציג את עצמי אם היה לי שם.ואיך שונה? לא שונה במובן שיש לי עשרים אצבעות ברגל, אלא שונה בגלל מה שאני. אני לא בנאדם רגיל, ואני לא ערפד,או משהו כזה, אני פשוט שונה. רוצים דוגמה? בבקשה: כמה אנשים אתם מכירים שיכולים לשלוף רובה לייזר מתוך הכתף? או להפוך את היד שלהם למקדח ענקי שיכול לרסק בטון? לא הרבה, אם בכלל. אני מסוגל לעשות את זה מסיבה אחת פשוטה: אני לא בן אנוש. אני יודע שאולי זה יישמע לכם מוזר, אבל אני פשוט לא בן אנוש. אומנם ההורים שלי כאלה, אבל אני לא. אתם שואלים איך? זה מסובך להסיבר, אז תשבו בנוח, כי זה סיפור קצת ארוך: הלידה שלי לא הייתה רגילה, כי היה לי איזה סיבוך שכמעט יכולתי למות. במשך שבועות שכבתי בבית חולים, ואמרו שאין לי סיכוי לשרוד, ושההורים שלי יכולים כבר להיפרד ממני. וזה מה שהם עשו: הם עזבו את העיר, לקחו את כל חפציהם, והשאירו אותי למות בבית החולים. נשארתי שם, איבדתי תקוה, עד שרופא אחד הציע רעיון חדשני: הוא הציע להשתיל לי בגוף רובוטים זעירים, שיחזיקו אותי בחיים וכהה אני אשרוד.בלי לשאול אותי או את הוריי הם הכניסו אותי לניתוח ההשתלה, אך הייתה בעיה אחת: הרובוטים האלה, לא היו הנכונים. היו אמורים להשתיל לי רובוטים משקמים,סתם רובוטים שיחזיקו אותי בחיים. אבל, כצפוי בבית חולים רגיל שמיועד לשכבות החלשות, הם התבלבלו. השתילו בגופי רובוטים ניסיוניים של הצבא שבעיקרון מיועדים למלחמות. התכונו לשתול אותם בגוף של חייל כדי ליצור מעין קפטן אמריקה חדש. אבל, הגוף שלי הגיב אחרת: במקום שהם סתם יחזקו אותי, הפכתי למכונת קרב קטלנית שמסוגלת לעוף, לירות טילים, לירות רובים, להפוך את גופי לברזל, ועוד. במשך שנים הסתובבתי בעולם, מחפש מזון, מחפש מקלט. לפעמים נאלצתי להשתמש בכוחות שלי כדי לגנוב, או לפעמים לא יכולתי להשתלט על עצמי והשתמשי בכוחות שלי להרס. הו, כמה שהרופאים הצטערו שהם השתילו לי את הרובוטים הלא נכונים. שום יחידה בצבא לא הצליחה להשתלט עליי.לא מפתיע, בהתחשב בזה שיש לי את הכוחות שלהם מוכפלים פי כמה. ואז, הגיע הלילה ההוא. באותו לילה התעצבנתי ממש והתחלתי להרוס כל מיני דברים.ממש אחרי כמה דקות הגיעו הצבא והמשטרה, וכמובן שהתפתח קרב. לפתע, נורה עליי מעין קור לבן ודביק שהדביק אותי לקיר. חשבתי שזה נשק חדש של הצבא, ואז ראיתי אותו: חליפה כחולה אדומה, עיניים לבנות, חליפה עם קורים, לא היה פשוט מושג מי הוא. ניסיתי להשתחרר, אבל לא הצלחתי, נתקעתי שם.האיש המוזר התקרב אליי ואמר:"נראה לי שאתה מתאים לפרופסור איקס." הוא אמר, ומיד הצמיד אליי עוד קור, ולקח אותי משם. הייתי ממש עייף ונרדמתי, זה אולי נשמע קצת הומואי אבל נרדמתי לו ישר בידיים. הייתי כל כך עייף, ושינתי וישנתי ולא שמתי לב מה קורה מסביב, פשוט ישנתי ולא ראיתי לאיפה אנחנו הולכים. בבוקר התעוררתי במעין מפקדה, כשמעליי עומדים אנשים מוזרים בכל מיני חליפות צמודות ומסכות שנראות כאילו הם הוציאו אותם עכשיו מארון תחפושות. היה שם גם אחד עם משקפיים מוזרים שלא נראה לי שרואים דרכם. לידי ישב אדם במעין כיסא מוזר וכשהתעוררתי הוא אמר:"שלום לך. אני הוא הפרופסור איקס, מנהיג האקסמן. אלה הם האקסמן, המוטאנטים כמוך. יש לך שם?" הוא שאל בסקרנות, ואני אמרתי, קצת בחשדנות,"לא.". הפרופסור חייך ואמר:"מצוין. מהיום, שמך הוא [B][COLOR="Red"]mashine x[/COLOR][/B]."
[/I]

סיפור טוב מאוד לדעתי, כל הכבוד!
והוא גם יפה מאוד :)

תודה אחי :) פרק חדש בראשון!