מבוכים ודרקונים-ציידי המפלצות
היי,אני יונתן וזה סיפור שאני כותב על מבוכים ודרקונים! הסיפור נועד לקדם את הפורום,לכל מי שלא הבין.
[b][u]ספר הלחשים[/u][/b]
פה אני אכתוב את הלחשים שהופיעו בסיפור.
יד מאגית:טלקינזיס. גורם לחפץ השוקל 2 ק"ג או לזוז.
קליע קסם:משגר קליעים עשוים מכוח מאגי אשר תמיד פוגעים
[b][u]מגדיר המפלצות[/u][/b]
פה אני אכתוב את המפלצות שהופיעו בסיפור.
אורקים:יצורים ירוקים מגודל אדם. חזקים אך לא חכמים
דרקונים:יצורים מכנופים ענקים,מזכירים זוחל עצום בעל כנפים. הדרקון הוא יצור חכם מאוד.
[b][u][size="3"][center]פרק 1-החוטפים[/center][/size][/u][/b]
העולם שלי הוא מקום משונה. יצורים וקסמים צצים מכל מקום,רק החזקים שורדים. היצורים התחילו להשתלט בכל מקום. היה צורך בגיבורים,מישהו שיעצור את הכל. החל מפלישות גובלינים עד דרקוני אש המשליטים טרור. היה צורך באנשים שיעצרו את המפלצות,בציידי מפלצות. מעטים האנשים שהסכימו לצוד מפלצות וגם אלו שהסכימו הסכימו רק בתנאי שיהיו בקבוצה. אך,לא היו מספיק ציידים. הדרקונים התחילו לתקוף באופן קבוע וצבאות האורקים התחילו בפלישות. המפלצות התחילו להרוג את הציידים. לא הייתה תקווה. אך אדם אחד מסתורי השתמש בקסם אסור. הקסם הרג את האדם המסתורי אך חישל את האנשים לקרב. האנשים החזקים קיבלו אומץ והפכו ללוחמים רבי עוצמה. כוחות קסם הוטמנו בתינוקות שזה אתה נולדו,דור חדש של ציידי מפלצות קם,אולי הדור שיציל את העולם מפני המפלצות האכזריות. קוראים לי האנט. נולדתי עם כוח קסם טמון בתוכי. אף פעם לא אהבתי את כוחי,בגללו הייתי מנודה כל חיי. אף אחד לא אהב אותי. כולם פחדו ממני ומכוחותי המשונים. הכל התחיל כרגיל שכבתי על מיטתי ומילמתי כמהנ מילים. לפתע,התרוממה המנורה שלי מהשולחן וצפה לה באיטיות באוויר. אני בן 16 וכוחות הכישוף שלי יחסית גדולים אבל יש לי עוד הרבה מה ללמוד. "בום" נשמע קול מלמטה והמנורה נפלה על הרצפה. "אמא" קראתי ורצתי למטה. כשירדתי למטה ראיתי שני אורקים עומדים בפתח הבית ועל הרצפה הייתה הדלת,מרוסקת באכזריות. אמי הייתה בידיים השעירות של אחד מהאורקים. האורק הוא מין יצור ירקרק וגדול בעל גרזן עצום ואגרסיבי. האורק ניחן בעוצמה אך הוא לא חכם במיוחד. "אמא" צעקתי בשנית ומילמלתי כמה מילים ו 2 קליעים סגולים קפצו מידי אחד על כל אורק. הקליעים פגעו,הם אף פעם לא מפספסים. האורקים צעקו,הקליעים פגעו בהם חזק. האורק שלא החזיק את אמי התקרב אלי ונתן לי מכה בראש והתעלפתי. קמתי על רצפת העץ הקשה של ביתי,ליד הדלת המרוסקת. לא היה כל זכר לאמי או לאורקים. "הם לקחו אותה" אמרתי "הם לקחו אותה ולא יכלתי לעשות כלום,אני חלש." ואז צנחתי באפיסת כוחות על הרצפה. 'אני אמצא אותה,אני בטוח' חשבתי והתעלפתי שוב.
