אוגדן סיפורים קצרים

[CENTER][B][SIZE="5"]אוגדן סיפורים קצרים
[/SIZE][/B][/CENTER]
בנושא זה כל אחד יביא סיפור קצרצר (מותר לקחת מהרשת עם קרדיט)
בנושאי יהדות, סיפורים על מאורעות יפים שקרו לצדיקים בעבר, ניסים וכל סיפור שאתם חושבים שמתאים.
ככה יהיה לנו פה אוגדן יפה של סיפורים קצרים שיהיה אפשר לקרוא בשעות הפנאי.

[b]החסידים התכנסו סביב שולחנו של המגיד ממזעריטש, רבי דובער, והוא סיפר סיפור על הרבי שלו, הבעש"ט הקדוש.
"הייתה זו שבת רגילה אצל הבעש"ט", פתח המגיד וסיפר, "עד לסיומה".
ואז המשיך לספר: מיד לאחר סיום תפילת ערבית – עוד לפני ההבדלה – נכנסה אישה אחת לחדר שבו התפללו הבעש"ט וחסידיו.
"רבי, אתה מוכרח לעזור לי!" היא קראה. "אני צריכה בדחיפות כסף כדי להשיא את בתי ואין בכיסי אף פרוטה!"
הבעש"ט האזין לדבריה ולאחר מכן הורה לחסידיו להכניס ידיהם לכיסם ולתת כל כסף שימצאו שם למען המטרה החשובה. למרבה הפלא, הכסף שמצאו בכיסיהם הגיע בדיוק לסכום שהאישה אמרה שהיא זקוקה לו.
"אמרו לי", חתם המגיד את סיפורו, "מהו הלקח שיש ללמוד מסיפורו זה של הבעש"ט?"
חסיד אחד הביע את דעתו: "הסיפור מראה את כוחותיו הפלאיים של הבעש"ט. למרות שהאירוע התרחש כמה דקות לאחר יציאת השבת – ולאף תלמיד לא היה כסף בכיסו, כמובן – חולל הבעש"ט נס כדי לעזור לאישה המסכנה".
"יש לנו סיפורים רבים שמראים את יכולתו של הבעש"ט לחולל ניסים", אמר המגיד. "לשם כך אין לנו צורך דווקא בסיפור הזה".
"אבל כאן היה זה נס כפול – לא זו בלבד שהבעש"ט גרם לכסף להופיע באורח פלא, אלא היה זה הסכום המדויק – עד לקופיקה האחרונה" התערב חסיד אחר.
שוב אמר המגיד שלא חסרים סיפורים הממחישים ניסים מדהימים, גם כפולים ומכופלים, שחולל הבעש"ט.
חסיד שלישי אמר: "ברור שהבעש"ט מסוגל לחולל ניסים מופלאים. אך הבעש"ט יכול היה לגרום לכל הכסף להופיע בכיסו שלו, וכך לעשות את המצווה הזאת בעצמו. אך בגלל אהבתו הגדולה לזולת, הוא רצה לחלוק מצווה זו עמם וכך גרם לכסף להופיע בכיסיהם של כל הנוכחים. אני חושש שזהו המסר של הסיפור".
"אם יורשה לי לומר", אמר המגיד, "אני סבור שהסיפור הזה אינו עוסק כלל בבעש"ט. אני חושב שסיפור זה הוא באמת אודות גדולתם של תלמידיו. אף שהשבת זה עתה הסתיימה ולאיש מהם לא היה כל כסף, הם הכניסו את ידיהם לכיסם ועשו כהוראת הרבי באמונה שלמה וללא פקפוק..."[/b]

קרדיט לאתר בית חבד.

אני לא מאמין שלא ראיתי את הנושא הזה עד עכשיו.
רעיון נהדר וממש אהבתי את הסיפור.
אני בקרוב אוסיף בתקווה סיפור משלי.

[b]1324 רבּהּ הישיש של העיירה ניטרה, הגיע לגבורות. ביקשו ראשי-הקהילה להנוֹתוֹ, קראו אסיפה והחליטו:
להעמיד במרתפו של הרב חבית, ואיש-איש מכל חמישים בעלי-הבתים שבקהילה יביא שני בקבוקים יין ישׁן, שדעת זקנים נוחה הימנו, וייצק לתוך החבית.
אמרו ועשו: העמידו חבית במרתפו של הרב. איש-איש הביא ויצק שני בקבוקים לתוכה, ונתמלאה החבית. שמח הזקן על המתנה היפה, וכשנפטר העם מלפניו אמר לאשתו:
רבנית, רדי וּמזגי נא לי כוס מן החבית.
מיד ירדה הרבנית לעשות רצון בעלה, וכשעלתה מן המרתף ונסתכלה בכוס שבידה חשכו עיניה:
מים!
נסתכל גם הרב הזקן בכוס ונהם מתוך שפמו:
רמאים בני-רמאים! איש-איש סמך על חבריו, שיביאו יין, והוא עצמו הביא מים, ונתמלאה כל החבית – מים.
התחילה הרבנית מחרפת ומגדפת, היסה אותה הזקן ואמר:
רבנית, אל תשמיעי קולך. יודע אני להתהלך עם הבריות שבעדתי: כפליים ישיבו לנו יין.
בשבת עלה הרב הזקן על הבימה לדרוש, פתח במימרה של רבי ברכיה: "הרוצה לנסךְ יין על-גבי המזבח, ימלא גרונן של תלמידי-חכמים יין" נתן שבח והודייה לקהילה על המתנה היפה וסיים:
אבל חבל, שאחד מכם קילקל יינכם המשובח ויצק לתוכו מים... יודע אני, מי הוא המקלקל, אלא שאין רצוני לביישׁוֹ ולפרש שמו ברבים. מוטב, שהוא עצמו יתקן מה שקילקל: יביא הלילה, אחרי הבדלה, ארבעה בקבוקים יין לכפר על שני הבקבוקים מים ויניחם בחצרי, – ונסלח לו.
תיכף אחרי הבדלה נשמע בחצרו של הרב קול צעדים חרישים.
חרדה הרבנית לראות מי בחצר ועיכּבהּ הרב:
שׁבי במקומך ואל תיראי! יין יהיה לנו.
והצעדים פוסקים וחוזרים, פוסקים וחוזרים. ולאחר שפסקו ולא חזרו עוד, אמר הרב לאשתו:
עכשיו,רבנית, צאי וּמני את הבקבוקים שתמצאי בחצר.
יצאה ומנתה, חזרה ואמרה:
מאתיים...[/b]