סיפור קצר|גואל נפשו ממוות
[FONT=Arial][SIZE=3]היה לי מצב רוח סוריאליסטי במעט, אז לא להיבהל יותר מידי. לא מומלץ לילדים קטנים.[/SIZE][/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]ברגע שצמח נכנס הביתה ידעתי שמשהו קרה. "דרסתי כלב" הוא נאנח. כתפיו היו שמוטות ופניו נפולות. הזיק שבעיניו נראה כדועך, נטילת חיים השפיע עליו לרעה. חולצת הפולו והמכנסיים הכחולים שלו היו מקומטים ומוכתמים במעט בוץ ושיערו היה פרוע ורטוב. בחוץ השתוללה סופה.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]אני כבר התרגלתי למצבי הרוח הקשים של צמח וגם לעובדה שהוא דורס כלבים ושאר בעלי חיים. לעיתים קרובות צמח מגיע למצב שבו הוא דורס בעל חיים ותמיד הוא מגיב ככה, כאילו זו הפעם הראשונה. הוא ניסה להימנע מנהיגה מהפחד, אבל העבודה חייבה אותו להמשיך, הוא היה צריך להגיע איכשהו. ניסיתי לעזור לו, להסיע אותו בעצמי, אבל לא הוא לא נתן. הוא אף פעם לא באמת רצה שאני אעזור לו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"אתה לא אשם, צמח," ניסיתי לנחמו, "יש סופה בחוץ, לא יכולת לראות אותו, אתה לא אשם."[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"מה זה משנה אם יכולתי לראות?" הוא הטיח כלפי, "מנחם, אני לקחתי חיים!"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"צמח, תירגע, זה לא יעזור להגיב ככה." עניתי לו בשקט, "אתה רוצה שאני אכין לך משהו לשתות?"[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"כן, תודה." הוא ענה.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"זה לא יכול להמשיך ככה, צמח." אמרתי לו בשקט אחרי שחזרתי מהמטבח והגשתי לו את התה. הוא לגם לגימה והתנשף.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"איך ככה? שכל פעם שאני עולה על הכביש אני דורס?" הוא שאל בשקט.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"לא, בזה אתה לא אשם." ושנינו ידענו שזה שקר, היה משהו לא מוסבר שגרם לחיות לקפוץ לכביש ישר לגלגלים של צמח, "זה לא יכול להימשך ככה עם לקיחת האחריות הזאת. כל ערב אתה חוזר בעצב שכזה. אתה צריך להשלים עם העובדה הזאת או שתיתן לי לעזור לך."[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]"תודה, מנחם, אבל כבר אמרתי לך. אני לא צריך עזרה." הוא אמר בקול רועד, "זה יפסק, פעם זה לא היה ככה."[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]פעם צמח היה אדם שמח. הוא היה חברותי והיה כיף להיות איתו. הוא היה יוצא ומסתובב, היה נוסע לטיולים עם הרכב שלו ולא היה מאושר כמוהו לשבת מאחורי ההגה. הוא תמיד היה הנהג התורן שלנו כי אנחנו ידענו שהוא נהנה מזה, כל כך נהנה עד שהיה מוכן לוותר על שתייה עם חברים רק כדי לזכות בכמה דקות מאחורי ההגה, גם אם כל הנוסעים מאחורה היו שיכורים. אבל הכול השתנה. אני לא זוכר מתי הייתה הפעם הראשונה שזה קרה, נראה לי שצמח בכלל לא סיפר לי כשזה קרה אבל לאט לאט הוא ניסה למעט בנהיגה כמה שיכל ומצב רוחו הלך והדרדר. לילה אחד הוא צעק מתך שינה, באתי אל חדרו בריצה ואז הוא סיפר לי שזה קורה לו, ומאז כל ערב הוא פחות או יותר ככה, אותו תקליט סדוק, צמח חוזר בדיכאון ואני מנסה לנחם אותו ולהרגיע אותו.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]ערב אחד צמח איחר להגיע. לא דאגתי, אולי הוא דרס הפעם משהו רציני וקרה משהו לאוטו ובגלל זה הוא מאחר. הזמן הלך וחלף ואני ישבתי בסלון, מחכה. באותו זמן התחלתי לדאוג, צמח אף פעם לא איחר כל כך הרבה. קמתי ועמדתי ליד החלון שמשקיף אל הרחוב. שקט, אף אחד לא עובר. ציפיתי לשמוע גלגלים של מכונית ובכל פעם שנשמע רחש קל שבקלים נדרכתי אך מיהרתי להתבדות, לא היה זה צמח. והזמן הלך והתקדם קדימה והשעה התאחרה יותר ויותר.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]צמח תמיד מעורב בתאונות, חשבתי לעצמי, אז אם הוא מעורב הפעם בתאונה רצינית אולי ידברו על זה ברדיו. הדלקתי את הרדיו ביד רועדת אך לא הזכירו בחדשות שום תאונת דרכים. נלחצתי יותר, איפה הוא?[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]החלטתי לצאת בחיפושים אחריו. לא היה טעם להתקשר למשטרה כי הם היו מנסים לברר למה אני חושב שהוא היה מעורב בתאונת דרכים שהם לא מודעים לה ולא יכולתי להסביר, הם יחשבו שזו תחושת בטן ואני לא אוכל להגיד שלצמח יש היסטוריה של תאונות שהם לא מודעים להן.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]לקחתי את הקטנוע שלי ונסעתי. עברתי בין כל הרחובות בשכונה ולא מצאתי אותו והשעה כבר הייתה מאוחרת מאוד. הגעתי לרחוב האחרון, רחוב שבתחילתו היו ווילות ובסופו מגרשים ריקים ואתרי בניה. מרחוק שמעתי אזעקה וראיתי מכונית שכל אורותיה מהבהבים. האטתי את המהירות וזיהיתי את המכונית. זאת המכונית של צמח! כיביתי את הקטנוע והתחלתי לרוץ לכיוון האוטו ומחשבות רצות במוחי, מה יש לצמח לחפש במקום הזה? כשהתקרבתי ראיתי שחזית הרכב הייתה מרוסקת. הבטתי אל תוך הרכב ולא היה שם אף אחד. היה חושך ברחוב. הוצאתי את הפלאפון שלי כדי להאיר וראיתי שמתחת לפגוש שוכב אדם. כיוונתי את האור וראיתי שזה הוא. זה היה צמח. גופו היה חבול ופצוע. הוא שכב בתוך שלולית דם אך הוא נראה שליו. קראתי עליו בדמעות, זעקתי את שמו אבל הוא לא ענה. נגעתי בו והוא הרגיש מת. הלב שלי פירפר, איך יכול להיות? איך צמח מת?[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]הסתכלתי מסביב בעיניים דומעות וראיתי לפתע שעל החלון השבור של המכונית כתוב משהו. כיוונתי את האור מהפלאפון וקראתי. הייתה שם מילה אחת, 'נגאלתי'.[/FONT][/SIZE]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman]ברגע שקראתי את המילה הזאת נרגעתי, כל העצבות ירדה והפסקתי לבכות ולייבב, הבנתי מה קרה שם.[/FONT][/SIZE]
[FONT=Times New Roman][SIZE=3]ברוגע גמור הזמנתי משטרה ואמבולנס והם פינו את הגופה ואני נלקחתי לחקירה. עניתי על כל מה שידעתי גם על מה שפחדתי קודם לענות. הייתי רגוע לגמרי, שליו וממוקד. ידעתי שצמח מצא את הגאולה שלו. הוא תכנן שהלילה יכנס בעל חיים אחר מתחת לגלגלים שלו. הוא נגאל כשהוא לקח את החיים של עצמו.[/SIZE][/FONT]
