הנבואה המחודשת

שמתי לב שttrrtte וdeino man (סליחה אם כתבתי לא נכון את השמות) פתחו סיפורים
כמו הסיפור של פרסי ג'קסון.

היום בדיוק התגלתה לי המוזה והתחלתי גם אני לכתוב סיפור.
מקווה שימצא חן בעינייכם:

הקדמה:

שמי ג'ון אנדרום, אני בן 14 גבוה, לא שרירי במיוחד אבל חזק
צבע השער שלי שחור ואני גם חצוי,
זאת אומרת שאמא שלי היא בת אנוש ואבי הוא אל יווני כך שאני חצי ילד נורמלי וחצי אל.
אבא שלי דרך אגב הוא בוריאס אל הרוח הצפונית והקור,
כך שמימנו קיבלתי את כוחות הקרח וההקפאה שלי.
חברתי מירנדה, היא גם כן חצויה, אבל היא הבת של אפולו אל הקשתים הרפואה המוזיקה והאומנות.
היא בערך בגובה שלי בעלת שער חום ועייניים ירוקות אבל גם טיפה חומות, מה שלדעתי נראה מוזר.
ויש גם את לארנס שהוא אחי הקטן והמעצבן שאוהב להציק לי.
הוא לא מאותה אמה אבל הוא אחי לביתן 17, ביתן בוראס.
ואני לא יכול לישכוח את שדו, כלב שאול המחמד שלי שקיבלתי כמתנה.
זהו בערך הכל עלי ועל חברי בכללי, אבל אני רוצה לספר לכם עכשיו את הסיפור שלי.

ואל תיסגרו את הסיפור כי אני יודע שאני לא אכנס בימים הקרובים
וגם תגובות בונות!!

תראה, דבר ראשון זה הרבה יותר מדי קצר בשביל הקדמה. הקדמה זה לא איזה 5 שורות וחפיף. מוזה לא עולה בשביל כזאת הקדמה. שיעמום זה מספיק בשביל זה.
עובדה שאתה מודע לזה שיש שגיאות כתיב, אך בכל זאת לא מתקן. כמו כן, אותו דבר עם סימני הפיסוק.
בקיצור, זאת הייתה עבודה בחפיף, ולא יותר.
מצטער, אך תצטרך להשתפר בשביל לקבל ממני תגובה חיובית, התגובות שלי בד"כ כאלו קפדניות.

וואוו... כמה פרסי ג'קסון בזמן האחרון.. אני ממש השראה ;)

אבל זה ממ קצר תאריך ותפרט יותר, איך הגעתה למחנה החצויים, מי הביא אותך לשם ועודץץ

ערכתי
אבל לפני שאמרת
בעצם הכל יתגלה בהמשך
כי זה בעצם הקדמה

לדעת הקוראים של הספרים
לספר השני של גיבורי האולימפו קוראים בן נפטון(את זה הרוב יודעים)
ולספר השלישי(כן לשלישי!!) קוראים חותם אתנה או משהו כזה
הוא מספר איך כל השבעה נמצאים ביוון
הספר ה3 יצא בסתיו 2012!!
יש למה לחכות!!

2012??????????? לא!!!!!!!!!!!! אין לי סבלנות !! :(:(:(:(:(:(:((:(:(:(::(:(:

ההקדמה יותר טובה, אבל עדיין לא משו מחכה לפרק הראשון

ו-
למה 2012?????????????????!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

פרק 1: [COLOR="DeepSkyBlue"]סיוט בים[/COLOR]

אם אתם חושבים שהיום שלי התחיל טוב אז אתם טועים
לפחות הוא נגמר טוב.

התעוררתי בחדר קטן אם שטיח, מדפים שאליהם איגלואים מחרסינה ושתי מיטות
שאל אחת מהם הייתי אני.
זה היה החדר שלי ושל אימי (שדרך אגב היא חוקרת בקוטב הצפוני)
בספינה ss Olympic ששטה לניו יורק.
בגלל בעיות הדיסלקציה שלי העיפו אותי מכל בתי הספר שהייתי בהם אז אימא שלי החליטה שאני אלמד אתה.
בכ"מ הספינה שטה לאיתה עד שנשמע כל ברמקול שקרא:
"כל הנוסעים לרדת לסירות ההצלה, כל הנוסעים לרדת לסירות ההצלה"
מיד קפצתי מהמיטה התלבשתי ורצתי למצוא את אמא שלי.
כאשר מצאתי אותה היא הייתה כבר בתוך סירת ההצלה.
היא צעקה לי:" ג'ון, תיזהר" אבל איחרה את המועד, הספינה התפוצצה ואני שקעתי במעמקים. לא ירדתי למטה הרבה עד שמשהו משך אותי למעלה.
פקחתי עיניים וחשבתי בהתחלה שאני רואה דולפין, ואז הסתכלתי שוב והבנתי שזה היפוקמפוס יצור מיתולוגי שהוא חצי סוס חצי דג (למדתי מאמא שלי).
התחלתי להילחץ כי נגמר לי האוויר והורתי להיפוקמפוס לקחת מעל המים כדי שאוכל לנשום. הוא הוציא אותי מהמים ונשמתי לרווחה, ואז ראיתי חוף נוצץ בגלל השמש ומאחוריו יער ומבין העצים עלה עשן לבן. ביקשתי מההיפוקמפוס לקחת אותי לחוף.
כאשר כבר הייתי קרוב לחוף הודתי להיפוקמפוס ורצתי לכיוון העשן בדרך חשבתי אם מה שראיתי באמת היה נכון.
ממש לפני שדרכתי בדשא הרך והירוק שהיה שם התעלפתי, כן פשוט התעלפתי.

זה הפרק הראשון
מקווה שאהבתם.