נינג'ת האלים

זה סיפור ראשון שלי אז אני ישקיע וקצב הפרסום של הפרקים יהיה פעם ביומיים
פרק ראשון:סאקורה ואני
[size="2"]הפעם אני יספיק[/size] חשבתי לעצמי בזמן שסידרתי את התיק [size="2"]היא תהרוג אותי אם שוב לא אגיע בזמן[/size] חשבתי ורצתי החוצה הגעתי לבית ספר תוך כמה דקות הגעתי.
עליתי לכיתה וישבתי במקום שלי.
שמחתי שיש היום שלוש שעות ברצף של של מיתולוגיה יוונית ואז שעתיים של מחשבה כן כן תמיד היה לי חמש שעות של לימודים ופעם בשבוע שעתיים חופשיים שאני לבד וחושב.
תמיד שהיו דברים משונים בבית ספר מזל גדול היה לי שאחי ניהל את בית הספר הוא ידע שאני אוהב להיות לפעמים לבד ולחשוב בגלל זה נתן לי את השעתיים האלו.
בשעה הראשונה הרגשתי קצת עייף מזל שסאקורה החברה שלי תמיד העירה אותי זה היה די מעצבן אבל הייתי צריך להישאר ער היום היה טיול למוזיאון הכי משעמם בעולם מוזיאון המדע אמרו שם שמיתולוגיה זה דבר לא אמיתי במיוחד לי.
"סאקורה זה לא הזמן בשביל להגיד לי שאני טועה ומיתולוגיה זה לא אמיתי" אמרתי לה אחריי שהכריחה אותי להאמין למדריכים שמיתולוגיה זה לא אמיתי
"אני יודעת תאמין לי אבל לא כדאי לך להסתבך שוב בצרות פעם אחרונה כמעט חישמלת מישהו למוות אתה לא רוצה שוב פעם להיכנס לצרות" השיבה סאקורה.
סאקורה הייתה היחידה שהרגיעה אותי שהיה אכפת לה ממני כולם חשבו שאני סתם ילד מפגר עם הפרעות קשב וריכוז.
"סאקורה תקשיבי אם מישהו יעשה לי משהו את יודעת מה יקרה" אמרתי לה
"כן אני יודעת מה יקרה" אמרה
"די תפסיקי מה עשיתי שאת לא כבר לא מאמינה לי" אמרתי אף אחד לא ידע את שמי חוץ מסאקורה והיא אמרה שלא תאמר אותו לאף אחד שאנחנו לא לבד.

"בוא נחזור קדימה" אמרה ולקחה אותי על גבה היה לה כוח מפתיע שאף אחד לא ידע איך להסביר אותו גם איתה אף אחד לא דיבר חוץ ממני ועוד מישהו שאני לא זוכר מה השם שלו הבנות כל הזמן אבל ממש כל הזמן הבנות צחקו עליה שהיא מסתובבת [b]איתי[/b].
"קדימה בוא נלך הביתה מחר יום רביעי היום שאתה הכי שונא כל שעה משהו אחר ובלי מיתולוגיה ובלי חופש ולי יש עשרה שעות אתה תחכה לי נכון נא-" קטעתי אותה ידעתי שהיא עומדת לומר את השם שלי ואז הצבעתי על חבורת בנות שבדיוק נכנסה.
"הבנתי קדימה בוא נלך"
"בסדר" נאנחתי אחריי זה אני פשוט התרסקתי.
שהגענו הביתה סאקורה גרה דירה מולי ככה שתמיד ההינו בקשר לא גרתי עם ההורים שלי גרתי לבד אני לא יכולתי לחשוב על חיים יותר גרועים ממה שהם עכשיו אני אכלתי ושתתי רק בעזרת סאקורה אני תמיד רציתי לדעת את האמת על ההורים שלי כולם סיפרו לי שהם מתו בתאונת דרכים אבל חשבתי שהם משקרים לי אפילו סאקורה לא גילתה לי לא האמנתי שאף אחד לא מספר לי את האמת.

בכלל לא ראיתי את זה קודם ;) בכלל לא בחרתי את שם הפרק

פרק מעולה ויפה וכתוב טוב :)

תודה רבה :)
עוד תגובות הצעות לשיפור?

בתור פרק ראשון זה ממש קצר, אתה חייב להאריך.
דבר נוסף, אין כמעט סימני פיסוק! זה ממש גרוע! אתה חייב להוסיף סימני פיסוק, אחרת הרמה של הסיפור היא ממש נמוכה! אי אפשר לרשום משפט שלם וארוך ובסוף פשוט נקודה. תראה דוגמא:

הפעם אני יספיק חשבתי לעצמי בזמן שסידרתי את התיק היא תהרוג אותי אם שוב לא אגיע בזמן חשבתי ורצתי החוצה הגעתי לבית ספר תוך כמה דקות הגעתי.


עם סימני פיסוק:

'הפעם אני יספיק' חשבתי לעצמי בזמן שסידרתי את התיק. 'היא תהרוג אותי אם שוב לא אגיע בזמן' חשבתי, ורצתי החוצה. הגעתי לבית ספר תוך כמה דקות. הגעתי.

גם יש כפל מילים, "הגעתי לבית ספר תוך כמה דקות הגעתי"., שזה ממש לא קשור.
גם יש שגיאות כתיב פה ושם, וזה לא טוב.
תעבור על הפרק, תערוך בהתאם ותתקן שגיאות. אז אולי הציון ישתפר.
בהצלחה בסיפור.

קודם כל אין לך פה שימוש בזמנים
יספיק אמור להיות "אספיק" ועוד תיקונים כאלה בהגיית הלשון .
הפיסוק שלך נוראי ואני מציע לך לקרוא קצת סיפורים אחרים בפורום ולראות איך מפסקים כמו שצריך.

הסיפור עצמו מעניין ויכול להיות שאני אקרא אותו , הפרק הראשון קצר מדי כמו שכבר אמרו פה .
בהצלחה לך בסיפור

פרק נחמד מחכה לבאים
ותגיב כבר במ"ת!!!!!!!!!!!!

תודה על התגובות
פרק שתיים: הסוד
[spoiler]שהתעוררתי התלבשתי וסידרתי את התיק שסיימתי שמעתי דפיקות בדלת
"אתה מוכן?" שאלה סאקורה ידעתי שהיא זאת שדפקה אף אחד לא דפק בדלת שלי בבוקר שאני רק התעוררתי הם חשבו שהייתי הורג אותם
"קדימה בוא" אמרה סאקורה "אני בא, רגע" השבתי.
שמתי נעליים ויצאתי החוצה אני וסאקורה דיברנו ידענו שהיום יהיה היום הכי המעצבן בכל השבוע מפני שהיה היום היה טיול למוזיאון המיתולוגיה, סאקורה ואני שמחנו מאד שנינו אהבנו מיתולוגיה ובדיוק ביום הזה הטיול ידעתי שמישהו עשה את זה בשבילי אבל לא ידעתי מי.
שהגענו למוזיאון הסתובבתי לבד ידעתי יותר מכל המדריכים ביחד על מיתולוגיה רגע אחר-כך שמעתי קול מאחוריי הסתובבתי ראיתי את סאקורה היא עמדה והתנשפה .
"אתה לא תיגע בו" היא אמרה
"סאקורה.." אמרתי הסתכלתי על הרצפה ראיתי את מייקל ילד ששנא אותי ואהב את סאקורה.
"אתה בסדר נא-" אמרה
"היא יודעת את השם שלו מה השם?" שאל אותה ילד
"אסור לי לומר" אמרה סאקורה
"או שתאמרי או שנוציא את זה ממך בכוח" אמר הילד
"אסור לי" אמרה
"אז בכוח, קדימה" אמר הילד, קבוצת ילדים הגיחה מאחוריו והקבוצה אתקדמה אליה והתחילה להרביץ לה הרגשתי כאב בידיים תמיד שהתעצבנתי צמחו לי שניים שלושה כדורי אוויר בידיים, הם הקיפו את סאקורה החלטתי שצריך לעשות מעשה יריתי כדור אוויר על ילד אחד ואת השני על מייקל שבדיוק קם.
סאקורה התעלפה ולקחתי אותו לבית שלי השכבתי אותה על השולחן והעברתי מעליה יד 'היא קרה' חשבתי לעצמי
לא טוב, "סאקורה תתעוררי" אמרתי בתקווה שתתעורר היא לא התעוררה לפתע הידיים שלי נעשו ירוקות וסאקורה התעוררה "סאקורה תסתכלי על הידיים שלי" אמרתי
"אין שום דבר חדש ביידים שלך" היא השיבה
"לא נכון, הם ירוקות" אמרתי והסתכלתי על היידים "הא, הם לא" אמרתי בביאוס
"למה חשבת שהם כן ולמה אני פה?" שאלה סאקורה
סיפרתי לה כל מה שקרה ואז אמרתי "לילה טוב סאקורה"
[/spoiler]

פרק מעניין

תודה
עוד תגובות?

עדיין אתה לא מפסק כמו שצריך
אפילו במקומות קטנים שרואים את זה, אתה כותב כאילו אתה הילד שמסופר (עם ההפרעות)
תגיד לי אתה לא מפסק בבית ספר? מדבר ככה ישר?
תשים לב ותראה תדוגמא שsandslash כתב לך
(ואל תכתוב כמוני שכתבתי : "תדוגמא" תכתוב אם כבר "את הדוגמא")