זה לא אני, זה הוא! מבט על החיים
שוב, ראיתי בשבת סיפור ממש יפה שנכתב בעלון שבת שנקרא "שלום לעם".
אני אפרסם את זה כאן, וכמובן שכל הקרדיט על הסיפור היפה הזה הולך אליהם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הנרי ברקוביץ' חיכך את ידיו בהנאה, ובעיניו התעורר הניצוץ המוכר של החמדנות. ההלוואה הנדיבה שהוא עומד לתת למייק גפנר עומדת לשלשל לכיסו רווח גדול במיוחד. מייק גפנר צריך את הכסף בדחיפות - והוא מוכן לשלם ריבית גבוהה על ההלוואה.
הנרי ברקוביץ' היה מלווה בריבית. הוא אמנם היה אדם חובש כיפה ואף היה מבאי בית הכנסת בעיר האמריקנית הקטנה שבה הוא התגורר, אבל על המצווה הזו, של איסור לקיחת ריבית, הוא כנראה לא שמע... הוא היה מלווה כסף לאנשים ולוקח מהם ריבית גבוהה. 'הרי גם הבנקים לוקחים ריבית, לא?' הוא היה שואל בהיתממות כשניסו להוכיח אותו על מעשיו, 'אז למה להם מותר ולי אסור?'
ההבדל היה שהבנקים גובים ריבית סבירה, ובנוסף הם חותמים על 'היתֵר עִסְקָא' (פתרון הלכתי שבעזרתו מותר להלוות כסף בריבית לצורך השקעה בעסקים), אבל הנרי ברקוביץ' היה גובה ריבית רצחנית, וכאשר הלווים היו מתקשים לעמוד בתשלומים, הוא היה שולח אליהם בריונים ש'יסבירו' להם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שכדאי להם מאוד לשלם בזמן...
מייק גפנר, שהגיע כדי לבקש הלוואה של מאה אלף דולר למשך חודשיים, החל להתמקח עם ברקוביץ'. 'זו ריבית גבוהה מדי', אמר להנרי ברקוביץ'. 'אצל מלווים אחרים, בעיר הסמוכה, אני משיג ריביות הרבה יותר נוחות'.
'אז תלך אליהם', אמר הנרי ברקוביץ' כשהוא פולט עננת עשן סמיך מהסיגר העבה שלו.
'נוח לי לעבוד אתך', אמר מייק גפנר, שגם הוא היה סוחר ממולח, 'אבל אתה חייב להתגמש מעט. אני רוצה הנחה של אחוז אחד לפחות בשיעור הריבית'.
הנרי ברקוביץ' לא רצה לוותר על לקוח כמו מייק גפנר, שהיה מחזיר הלוואות תמיד בזמן ומעולם לא עשה בעיות. המשא ומתן ביניהם נמשך זמן רב מבלי שהם הגיעו להסכמה.
בשעה 2:00 בצהרים החליטו השניים לעשות הפסקה במשא ומתן, כדי ללכת להלוויה של גבאי הצדקה המסור של העיירה, שנפטר באותו בוקר. לאחר ההלוויה, הסכימו השניים, הם יחזרו למשרד ויסכמו את הדברים.
גבאי הצדקה של העיר האמריקנית הקטנה היה אדם מסור וישר, שכולם אהבו אותו. כשרב העיר עלה להספידו, הוא סיפר כיצד הגבאי היה דואג לכל מחסורם של עניי העיר, וכיצד היה מבחין באנשים הזקוקים לעזרה ומסייע להם בצנעה ובלי פרסום רב.
רב העיר הבחין שהנרי ברקוביץ' מקשיב להספד בהתרגשות ואף מוחה דמעה, והחליט לנצל את ההזדמנות ולנסות להשפיע עליו שיעזוב את דרכיו הרעות, ואת עסק ההלוואות בריבית שהוא מנהל. 'כאשר אדם עולה לשמים', אמר הרב בקול בוכים, 'לא מלַווים אותו הכסף והזהב שהוא צבר, אלא רק הצדקה והמעשים הטובים שהוא עשה בעולם הזה. כל הרכוש והעשירות שהאדם עבד עליהם כל החיים, לא יועילו לו מאומה בעולם העליון. שם, בבית דין של מעלה, שוקלים רק את המצוות והחסדים שהאדם הספיק לעשות בימי חייו'.
לשמחתו של הרב, הוא נוכח לראות שהנרי ברקוביץ' מקשיב לדברים ואף מנענע בראשו בהסכמה. 'אולי, אולי', קיווה הרב, 'הדברים ייכנסו לליבו והוא יחדל ממעשיו. אולי סוף סוף הוא יבין שהממון הוא הבל הבלים ושחבל לרדוף אחרי הכסף כל החיים. אולי עכשיו יפסיק הנרי ברקוביץ' לעשוק אנשים וינצל את כספו הרב לעשיית חסד.'
לאחר ההספד ניגשו כמה אנשים אל הרב ולחצו את ידו בתודה על הדברים המרגשים. גם הנרי ברקוביץ' התקדם לעברו, וכשהגיע אל הרב אמר לו שההספד חוצב הלהבות נגע מאוד לליבו וריגש אותו. 'אני מקווה שכמו שדרשתו של הרב השפיעה עלי', אמר הנרי ברקוביץ לרב, 'כך היא תשפיע על שאר בני העיר. מה, הם לא מבינים שכסף זה הבל הבלים? מה הם שומרים כל כך את הכסף שלהם לעצמם? הנה, היום היה אצלי מייק גפנר, והוא מתלונן שהריביות שלי יקרות מדי. אולי באמת הרב ייקח אותו לשיחה אישית ויסביר לו שזה בסך הכול כסף, ושיפסיק להתקמצן כל כך על הכסף שלו ולדרוש ריביות מופחתות'...
**********************
מה אתם אומרים על הנרי ברקוביץ'? נכון שהוא מגוחך? אך מה לעשות, שכולנו מגוחכים בדיוק כמותו. חז'ל אומרים 'אדם קרוב אצל עצמו', וכוונתם היא שלאדם קשה מאוד לראות את חסרונותיו ואת מגרעותיו. גם כאשר הוא שומע דברי ביקורת ותוכחה, הוא ישר מוצא מי לא בסדר – וזה אף פעם לא הוא אלא החבר או השכן או האח...
במהלך חיינו אנו מקבלים מסרים רבים כיצד לתקן את דרכינו. חשוב שננסה לראות מה לא טוב אצלנו, ולא לחפש מיד את כל הדברים הרעים אצל האחרים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
איך הסיפור?
