Story Of Power - פרק 4 ו3 פורסמו!

סיפור שני שלי.
מקווה שתאהבו.
[CENTER][IMG]http://up353.siz.co.il/up3/gv1dnmmh0zzz.png[/IMG][/CENTER]

[COLOR=black][B]כמה פרטים חשובים~ [/B](*בהמשך אני עוד אערוך)[/COLOR]

[LIST][*]העולם מתרחש בעולם ללא בני אדם, רק פוקימונים. לפחות כך נראה כעת.[*]פוקימונים יכולים [U]למות.[/U] פשוטו כמשמעו, למות ולא להתקיים יותר, בשונה מהמשחקים.[/LIST]__________________
[B]הקדמה קצרה~[/B]
ניקו הוא מיאנפו צעיר, אשר גר לו בעמק ירוק ליד אגם קטן.
הוא אמיץ במיוחד, ועקשן, עם זאת הוא גם פזיז במחשבותיו.
הדבר המיוחד אצל ניקו, או שאולי אפשר לקרוא לזה בעיה קטנה, טוב לא קטנה..גדולה- הוא אחד ממספר פוקימונים ספורים בעולם שלא קיבלו כוחות. מה זה אומר?
שאם לדוגמא כל מיאנפו קיים יוכל להשתמש במתקפה "מדיטציה" או "כפת כוח", ניקו לא יוכל להשתמש בה. הוא נתקע רק עם הגוף שלו, הנשק היחיד שלו.
ניקו נחוש בדעתו להשיג את הכוח שלו.
__________________
[B]דמויות~[/B]
[spoiler]
[IMG]http://img.pokemondb.net/sprites/black-white/normal/mienfoo.png[/IMG]
[B][COLOR=darkred]ניקו~[/COLOR][/B]
[SIZE=1]דמות ראשית.[/SIZE]
[SIZE=1][U]אופי:[/U] אמיץ, טוב לב, פזיז, עקשן.[/SIZE]
[SIZE=1][U]חשוב לדעת:[/U] [/SIZE][SIZE=1]חסר כוחות. [/SIZE]
[SIZE=1][U]גר ב:[/U] עמק.[/SIZE]
[SIZE=1][U]זן\פוקימון:[/U]מיאנפו[/SIZE]
[SIZE=1][IMG]http://img.pokemondb.net/sprites/heartgold-soulsilver/normal/smoochum.png[/IMG][/SIZE]
[B][COLOR=magenta]סוזן~[/COLOR][/B]
[SIZE=1]דמות ראשית.[/SIZE]
[SIZE=1][U]אופי:[/U] משכנעת בדיבוריה, נאמנה לחבריה, דאגנית, מפחדת מחרקים.[/SIZE]
[SIZE=1][U]חשוב לדעת:[/U] [/SIZE][SIZE=1]חסרת כוחות. [/SIZE]
[SIZE=1][U]גר ב:[/U] מערת קרח.[/SIZE]
[SIZE=1][U]זן\פוקימון: [/U]סמוצ'אם.[/SIZE]
[/spoiler]

[B]קרדיטים~[/B]
תמונות- לאתר pokemondb

[b]פרק ראשון~ ההחלטה[/b]
ניקו התעורר כשמצחו חמה, ראשו מטיף טיפות זיעה וגופו התחתון רועד.
"מה קרה לי?" הוא שאל, מולו עמדו מספר מינשאו מבוגרים שהחליפו מבטים דואגים זה לזה. "אתה התעלפת, התאמצת על מנת לעורר בעצמך את הכוח, אבל כעבור כמה דקות ניסיון התעלפת בשל מאמציך הרבים".
ניקו הביט בהם, מבולבל מעט, ואז נזכר איך שהתחיל להתאמן בחצר, והתעלף מהחום.

ניקו החליט ללכת לטייל בחוף האגם, לעשות הפסקה מהאימונים.
"למה? למה אני לא מצליח? החלום שלי היה להיות רגיל.. למה אני לא רגיל תגידו לי?! למה!?" הוא קרא בעצבון, ולאחר מכן לקח אבן וזרק אותה אל האגם, היא קפצה עליו שלוש פעמים ושקעה.
"אחח זה כאב" נשמע קול, ניקו הסתכל אל האזור ממנו הקול הגיע, והבחין בקינגדרה מבוגר מציץ מהמים, הוא הסתכל על ניקו ושחה לעברו. בהתחלה ניקו חשב שהוא הולך להפציץ אותו בזרם מים שמסוגל להעיף אותו עד לשמש ואף יותר, אך קינגדרה רק נאנח ואמר "צעירים".
קינגדרה התבונן בניקו ושאל "מה הבעיה שלך?", ניקו הסתכל עליו במבט בוחן ולבסוף החליט שזה לא יזיק יותר ממה שעכשיו אם יספר לדרקון המים הזקן על בעיותיו.

ניקו סיפר לקינגדרה על הבעיות שלו, קינגדרה נאנח ואמר "אני מבין.. פעם הכרתי בחור כזה, קראו לו רקס. הוא היה טורטרה, עצבני במיוחד. הוא לא יכל להתאפק וניסה להחזיר את הכוחות, לשם כך יצא למסע ארוך-. בקיצור.. הסוף שלו היה לא טוב, הוא נהרג מפיצוץ הר געש" אמר קינגדרה, ניקו חשב שהבחין בדמעה זולגת על פניו, אם כי לא ידע אם זוהי אכן דמעה או סתם מים.
"אמרת משהו על..מסע? על מה אתה מדבר?" שאל ניקו בחוסר איפוק, קינגדרה מלמל בשקט, כנראה הצטער על שהזכיר זאת.
"הוא יצא למסע במחשבה שאולי יוכל למצוא נוגדן, עד שחשב שכמעט והצליח, כמה פוקימונים לא נחמדים.. אתה מבין" אמר קינגדרה והסתכל על ניקו. "מסע.." ניקו עדיין מלמל.

"תודה" אמר ניקו לאחר שניות ספורות, והחל לרוץ בחזרה לעמק. בלי לשים לב ששכח את התיק שלו על שפת האגם.
"אמא אבא!" הוא קרא אליהם ורץ אליהם הכי מהר שיכל, "אמא אבא, אני רוצה לצאת למסע!!" קרא ניקו בהחלטיות ובטחון.

פרק נחמד, הוא נראה קצת יותר כמו אקספוזיציה לסיפור עצמו.
אני מחכה לפרק 2, מקווה שהוא יהיה ארוך יותר.

אחלה פרק אך כמו שדור אמר לפני, הוא נראה קצת כמו אקספוזיציה

טוב תודה. פרק הבא בקרוב.

פרק ראשון מצוין,או כמו שאמרו רבים וטובים לפניי,נראה קצת כמו אקספוזיציה,אבל זה בסדר.אחלה רעיון,אבל זה נראה קצת מוזר,שהבעיה המרכזית בסיפור היא פוקימון בלי התקפות,לא?בכל אופן בהצלחה,אני עוקב על בטוח ואשמח אם תעקוב בסיפור שלי.

זה היה ממש קצר אבל ממש אהבתי אני עקוב

[quote=bugoji1;1257625]פרק ראשון מצוין,או כמו שאמרו רבים וטובים לפניי,נראה קצת כמו אקספוזיציה,אבל זה בסדר.אחלה רעיון,אבל זה נראה קצת מוזר,שהבעיה המרכזית בסיפור היא פוקימון בלי התקפות,לא?בכל אופן בהצלחה,אני עוקב על בטוח ואשמח אם תעקוב בסיפור שלי.[/quote]
תודה. וזה הקטע, שיהיה מיוחד, לא היה כזה ולכן זה נראה לך מוזר, לבינתיים.

[quote=ttrrtte;1257628]זה היה ממש קצר אבל ממש אהבתי אני עקוב[/quote]
תודה רבה.



פרק הבא בקרוב [U]מאד[/U].

[center][b]הערה 1- פרק קצת יותר ארוך. אני מקווה שתקראו אותו בכל זאת, יש בו קטעים חשובים ביותר.[/b][/center]

[center][b]פרק 2 - אן דן דינו[/b]
[i]"תודה" אמר ניקו לאחר שניות ספורות, והחל לרוץ בחזרה לעמק. בלי לשים לב ששכח את התיק שלו על שפת האגם.[/i]
[i]"אמא אבא!" הוא קרא אליהם ורץ אליהם הכי מהר שיכל, "אמא אבא, אני רוצה לצאת למסע!!" קרא ניקו בהחלטיות ובטחון. [/i]
*[/center]
ניקו הגיע בריצה אל הוריו וסיפר להם על המסע, ועל מה שקינגדרה אמר לו, על רקס הטורטרה והנוגדן. הוא היה כלכך נלהב, שלא חשב על ההשלכות שיכולות להיות למסע.
"אבל מה יקרה אם תיפגע? מה יקרה אם תאבד בעולם הגדול? איך תכוון? אתה יודע מה אתה מחפש בכלל? איך תילחם באחרים?.." שאלו הוריו, הרבה שאלות שניקו אפילו לא ידע כיצד לענות עליהן.
לבסוף הוא התאפס על עצמו וקרא "אמא, אבא! תקשיבו, אני מעדיף לצאת למסע ארוך, מצדי שיימשך ימים, שבועות, חודשים ואפילו שנים! מצדי זה עדיף על פני להירקב כאן בעמק חסר כל כוח! אני רוצה לדעת שאני שווה משהו, שיוכלו להעריך אותי! וגם אולי שיחזור אליי הכוח! בבקשה, בבקשה תסכימו לי לצאת למסע, אני אפילו ייקח איתי חברים!" קרא ניקו.
הוריו הביטו זה בזה מבטים נבוכים, ולבסוף הנהנו. "בסדר, בתנאי ששני חבריך יהיו זוג פוקימונים חזקים, בעלי יכולת קרבית, ושיישמרו עליך בן מתוק" אמרה אמו של ניקו, ניקו הנהן במבוכה וחיבק את הוריו, לאחר מכן הוא יצא בריצה מהבית.


ניקו הרגיש רע, אמנם הוא שמח שנותנים לו לצאת, אבל באותו רגע הוא חשב על חברתו, סוזן.
סוזן הייתה סמוצ'אם, היא בעצם הייתה החברה הכי טובה שלו, אף על פי שהיא גרה רחוק ממנו, במערת קרח ענקית.
ניקו המשיך להרגיש רע, סוזן הייתה כמוהו, סמוצ'אם חסרת כוחות, גם גופה היה קטן ולא חזק כך שלא נשאר לה כלום להתקפה או הגנה, לכן ניקו אמר שאם היא תצטרף אליו למסע.. ההורים שלו לא יאהבו את זה. מצד שני, ניקו חשב שאם הוא יימצא נוגדן, הוא חייב פשוט חייב שגם היא תהיה שם, בתוך תוכו ניקו גם דאג לסוזן, ותמיד הרגיש טוב יותר כשהיא איתו.
ניקו הלך אל אחד העצים, והחל לטפס עליו במהירות רבה, הוא התיישב על הענף העבה והחל לחשוב. העץ הזה, הוא עץ שניקו תמיד היה הולך עליו בכדי לחשוב, למעלה כשהוא רואה את כולם, והיה מסתכל על המשיים הצלולים. זה היה מרגיע אותו.

עברו כמה דקות, כשלפתע ניקו שמע קול, וכמעט נפל מהנעף מהבהלה. זה היה קולה של סוזן, לא סתם הקול שלה, אלא צרחה.
ניקו החל לרדת מהעץ ורץ אל עבר הקול, זה שלא היה לו כוחות לא אומר שחוש השמיעה שלו לא יכול להיות מפותח עד מאד. הוא רץ במהירות וראה את סוזן כשסביבה עומדים שלושה פוצ'יינה, ומייט'אנה גדול מאחוריהם.
ניקו קפץ אל סוזן ועמד מלפניה, "מה אתם רוצים ממנה?" הוא שאל, וניסה להיות תוקפני בקולו ולהראות בטחון, אף עך פי שלא חשב ככה בתוך תוכו.
"היא נכנסה לשטח שלנו!" נהם אחד הפוצ'יינה וקפץ אל עבר ניקו וסוזן, והטיח אותם כמה מטרים אחורה.
"ניקו תודה לאל שאתה פה, הייתי בדרך אליך, ולפתע הם תקפו אותי.." היא לחשה, "אני לא בטוחה שננצח אותם..הם חזקים מידי" מלמלה סוזן.
"אני בטוח שנצליח" אמר ניקו, שוב בבטחון מזויף. ניקו הרים ענף והחל לרוץ אל אחד הפוצ'יינה והצליף בו עם הענף, הוא עף אחורה. "אתה תשלם על זה!" הוא קרא, כשלפתע המייט'אנה עצר אותו והלך כמה צעדים אחורה. "תן לי לטפל בילד הזה, חושב שהוא כל יכול, הא?" הוא אמר, זנבו בהק באור מתכתי והוטח בגופו של ניקו שעף כמה מטרים אחורה ונחבט בעץ. "מייט'אנה, חתיכת בריון גדול טיפש שכמוך" אמרה סוזן בכעס ורתחה מרוגז, דבר שלא מתאים למזג האוויר הקר של פוקימוני הקרח. לא היה בידה של סוזן לעשות דבר, אך התחילה להתקדם אל עבר מייט'אנה בבטחון, דבר שמצא חן בעיניי ניקו שראה את כל זה במטושטש.

ניקו הצליח לקום, וראה את סוזן, כבר קרובה מאוד למייט'אנה, כולם התחילו לצחוק בקול רם.
"שהילד ינצח אותנו.. אז את? קרעת אותנו" אמר אחד הפוצ'יינה, והביט באחיו אשר מתגלגלים מצחוק.
לפתע, רוח קפואה הגיחה מאחורי סוזן, ניקו התחמם תוך כדי שמתחבא מאחורי עץ, הפוצ'יינות לא אהבו לעומת סוזן את הקור, והרגליים שלהם קפאו, הם התחילו לרוץ במקום.
"סוזן! אבל חשבתי שאת לא.. את יודעת" אמר ניקו והביט בפוצ'יינה הקופאים בתדהמה, "נכון, אני ל-" התחילה סוזן לומר, כשלפתע מגבי קפץ מעל סוזן, והטיח בזאבים להבי אש חזקים, שגרמו להם להידחף אחורה כמטר-שניים.
"אה?" שאל מייט'אנה, אך בדיוק הגיחה מדיטייט ונתנה לו אגרוף, הוא עף אחורה בבלבול. מהצד השני גם הגיח סניזל, הזאבים התחפפו מהמקום.

לאחר שסוזן וניקו התחילו להרגיש מעט יותר טוב, וניקו דיבר עם סוזן על מה שעבר עליו בזמן האחרון, מגבי סניזל ומדיטייט פנו אל ניקו במהירות.
"שמעתי שאתה יוצא למסע ; תן לי לצאת איתך! ; אני אעזור לך במה שתרצה! ; אני כלכך רוצה לצאת למסע, תן לי לצאת איתך ; אני חזק מאוד, אני אגן עליך!.." התחילו לומר שלושת הפוקימונים, וככל שהמשיכו כך התחילו להתרברב יותר ויותר.
סוזן שלחה מבט עצוב, כנראה שהבינה שהיא לא תצא עם ניקו למסע, לפחות לא עד שתהיה חזקה יותר.
"אז אני..אלך" אמרה סוזן בעצב, ודמעה זלגה מעיניה, ניקו הבין מה עובר עליה. "סוזן לא" אמר ניקו, והיא הרגישה רעד בדבריו. "אני רוצה שתצאי איתי למסע" אמר ניקו, והלך לכיוונה, לאחר מכן טפח על כתפה.
"אני רוצה למצוא את הנוגדן, ואת תהיי שם. כל הדרך עד לשם, נהיה ביחד. אני את, ועוד מישהו, שנצטרך לבחור.." אמר ניקו והביט בשלושת הפוקימונים שמאחוריהם.
אכשהוא הלב של ניקו אמר לו שאף אחד מהם לא יעזור לו כמו סוזן, או בכלל.
"מצטער" אמר להם והחל ללכת עם סוזן, אשר ניסתה להודות לניקו על בחירתו, אך מרוב התרגשות רק גמגמה. "סוזן ואני יוצאים למסע, אתם.. תישארו פה, אם תוכלו, תודיעו להוריי שכבר יצאתי" אמר והחל לרוץ עם סוזן מאחוריו. הוא האמין שאם כבר ידעו שהוא יוצא למסע.. לדעת שהוא יצא אליו כבר לא ייקח פחות זמן לעבור בכל העמק.
ויחד הוא וסוזן החלו לרוץ, בלי ידיעה לאן, או מה הם מחפשים.
[b]~~~~~~~[/b]
[b]הערה 2-אולי יש פעמים שקראתי לסוזן "סמוצ'אם" בטעות, זה רק מפני שזה חדש לי. תתעלמו.[/b]

פרק חביב, אני מצפה לפרקים הבאים לראות איך העלילה מתפתחת באופן גדול יותר...

מחכה לפרק 3...

תודה.
פרק 3 היום או מחר.

סיפור יפה אהבתי את הרעיון אבל כמו שאמרתי לך אתה מתקדם מהר מדי.
אותה טעות אני עשיתי בסיפור הראשון שלי, קח את הדברים טיפה יותר לאט ותתאר יותר.
מחכה לפרק הבא :)

אני מגיב על פרק ראשון כי הרגע קראתי אותו

פרק די קצר, אם זאת מלא תוכן ועלילתיות.
היה עדיף שלא היית מזכיר שפוקימונים יכולים למות, על מנת שאפקט ההפתעה יעזור לך ברמת הסיפור.
כמו כן יש כמה מילים שלא התאימו, אני ממליץ לך לעבור על הפרק שוב ולתקן כמה מילים כמו "עצבון", שאני חושב שכעס או זעם יהיה יותר מתאים.
גם עוד דבר שממש הציק לי, לא הכרתי חצי מהפוקימונים שבסיפור. ודווקא אני מאשים אותך, כי היית צריך לתאר יותר את מראם של הפוקימונים, במקום לסמוך רק על הידע הכללי. כך יצא שאני לא יודע מי זה בכלל הגיבור הראשי, והיחיד שהכרתי הוא קינגדרה.
לפעם הבאה תוסיף תיאורים ותאריך. בינתיים אני נותן 6\10, כמובן שאם תשפר הציון הזה ישתפר.

טוב, עכשיו אני מגיב כאן כדי שאני אוכל לעקוב בקלות.