פרשת תולדות- מעשים

שלום לכולם.
איזה כיף שתמיד יש קוראים לדבר תורה שלי, וכל פעם מחדש הם קוראים את המילים "שלום לכולם" בהתחלה.
את הדבר תורה השבוע אני אפתח בבדיחה (היא לא בדיוק מתאימה למדרש, ואני גם אסביר בסוף) אני מקווה שאתם מכירים את המדרש שעליו מבוססת הבדיחה:

המדרש מספר שכשרבקה הייתה בהריון, היא לא ידעה שיש לה תאומים, כי לא היה אז אולטרה סאונד.
אבל תמיד כשהיא עברה ליד בית כנסת, לפתע יעקב הצדיק היה מנסה לצאת כדי להיכנס לבית כנסת.
רבקה שמחה, כי היא ראתה שיש לה בן צדיק שרוצה ללכת לבית הכנסת.
אבל כשהיא עברה ליד בית קולנוע, לפתע גם אז התחילו צירים, אומנם של עשיו שרצה לצאת כי הוא היה פושטק כזה, אבל היא לא ידעה את זה והיא התבלבלה מאוד.
אז היא הלכה לשאול את ה' מה הסיבה לדברים המוזרים האלו. וזה מה שנאמר: "ויתרוצצו הבנים בקרבה. ותאמר: אם כן, למה למה זה אנוכי? ותלך לדרוש את ה';"
ואז ה' הסביר לה שאין לה מה לדאוג, כי יש לה תאומים ואחד יצא רשע והשני צדיק: "ויאמר ה' לה: שני גוים בבתנך, ושני לאומים ממעיך יפרדו..."
אז כשרבקה שמעה את זה היא נשמה בהקלה "מזל... רק לא כיפה סרוגה."
~~~~~~~~~~~
הסבר, זאת בדיחה מהזרם החרדי יותר על הדתיים לאומיים (הכיפות הסרוגות) שכאילו מחפפים, וגם לומדים תורה, אבל גם הולכים לקולנוע.
אומנם המדרש (שמובא ברש"י) מדבר על בתי תורה של שם ועבר, ועל בתי עבודת אלילים, כך שזה טיפה שונה, אבל בכל זאת אני יכול להשתמש בבדיחה הזאת להמשך.

פרשת השבוע פרשת *תולדות:

בתחילת הפרשה מדברת על לידת עשו ויעקב, ועל מכירת הבכורה של עשיו ליעקב. עשיו, בלי להתבלבל מוכר את הבכורה, הוא לא חושב שיש לה משמעות כל שהיא.

הנושא הבא מדבר על כך, שכמו אצל אברהם, גם בתקופת יצחק היה רעב בארץ. אבל ה' אומר ליצחק, בניגוד לאברהם, שישאר בארץ ולא יצא החוצה. לכן יצחק נשארר בגרר ולא יורד למצריים (שכידוע, היא לא תלויה בגשמים לחקלאות).

עשיו בן ארבעים שנה, והוא נושא נשים שלא כל כך משמחות את יצחק ורבקה...

בנושא הבא מתחיל האקשיין. כולנו יודעים שיצחק אהב את עשיו, וששרה אהבה את יעקב.
יצחק מזדקן ומתעוור (פחות או יותר), והוא קורא לעשיו כדי שיכין לו מאכלים וכדי שיצחק יברך אותו לפני מותו.
אבל רבקה ששומעת את זה לא כל כך מרוצה, יש לה את הנבואה שיעקב צריך לקבל את הברכה "ורב (גדול) יעבוד צעיר", והיא יודעת מה המעשים הרעים של עשיו, והיא מחליטה לעשות מעשה.
היא אומרת ליעקב להביא שני גדיים מהצאן, ואותם היא מכינה יפה יפה, והיא מלבישה את יעקב כמו עשו ושמה לו את העור (עם השיער, כן, זה מסריח) על היידים ועל הצוואר (יש ליעקב זקן, אל תדאגו) כדי שמלבד המראה, הוא יהיה בדיוק כמו עשו. והיא גם משכנעת את יעקב לגבי הקללה.

כשיעקב "גונב" את הברכה, הוא מנסה לחכות את עשו והגסות שלו, אבל זה לא יוצא לו כל כך וזה מחשיד אותו אצל אביו. "קום-נא שבה" לעומת עשו "יקום אבי ויאכל מציד בנו".
יעקב גם בטעות מזכיר את ה', ובקושי מתקן את זה כשהוא אומר "אלוקיך" במקום פשוט ה'.
בסוף יצחק משתכנע, והוא מברך אותו בברכה, ואיזו ברכה, שפע, שילטון וכבוד.
אבל אחרי שיעקב הולך, פתאום עשו בא ומבקש את הברכה.
יצחק נבהל, אבל אז לפתע הוא מחליט שבכל זאת הוא מברך את יעקב ולא מקלל אותו.
עשו שואל אם "נשארה" ליצחק עוד ברכה ויצחק מברך אותו שיהיה לו שפע (לא כמו ליעקב), אבל הוא אומר לו שזה יסתדר כי "על חרבך תחיה", ולבסוף הוא גם נותן לו נחמה, שאם יעקב (או בניו) יעבור על התורה, בזמן הזה הוא יוכל להשתחרר מעולו של יעקב.

אני אוותר על הסוף שבו מצויין שצחק הולך לחרן כדי לברוח מעשו וכדי לשאת אישה. ואני רוצה להתמקד בשאלות:
למה יצחק מעדיף את עשו על יעקב? האם הוא לא שם לב שעשו הוא רשע (אפילו שהוא עיוור, זה נשמע לו מוזר אפילו שעשיו יזכיר משהו אלוקי)?
מה השתנה באמצע, שפתאום יצחק מחליט שהברכות מגיעות ליעקב? ומה זאת הברכה ש"נשארה" ליצחק? הרי הוא לא היה מברך את יעקב "על חרבך תחיה..."?

ובכן, ברור שיצחק ידע שעשו רשע ושיעקב צדיק, אבל הוא לא ראה את זה ככה.
שימו לב, שכל אותה תקופה, בזכות הרעב, יצחק נהיה לעובד אדמה מאוד מצליח (בניגוד לשאר האבות שהיו רועים בעיקר), והוא נהנה מהשדה ומהעבודה ואפילו סירחון העיזים והבגדים של עשו גרמו לו לרוגע כשהוא נזכר בשדה "ראה ריח בני כריח שדה אשר בריכו ה'".
לא רוצה לגרש את עשו, להפך, הוא חושב שיש בו צורך חשוב לקיום העם הנבחר.
עשו הוא איש של מעשה שיודע ליצור דברים. יחד עם יעקב הרוחני הם יוכלו לגלות את מלכות ה' בעולם בצורה מושלמת. יצחק חושב לעצמו והוא מחליט שחייבים להדביק אותם ביחד.
דרך אגב, הוא מפחד שבגלל הרשעות של עשו הברכה לא תכול (תתקיים) עליו, לכן הוא מבקש ממנו שקודם כל יכין לו אוכל כדי שתהיה לו מצוות כיבוד הורים.

אבל רבקה יודעת ש"שני לאומים ממעייך יפרדו", הם לא אמורים להיות ביחד, הצדיק והרשע.
אבל יצחק לא יודע מה עושים.
אבל ברגע שיצחק מבין שהברכה נגנבה ממנו על ידי יעקב, הוא מרוצה ביותר, הוא מבין שיעקב הוא גם בעצמו איש של מעשה ולא רק של תורה.
לכן הוא מחליט לתת את הברכה של השפע ליעקב יחד עם ברכת אברהם שמגיעה בסוף הפרשה (שדילגתי עליה. יצחק בירך את יעקב לפני שהוא הלך לחרן).
וכך אנחנו יודעים שתורה ועבודה הולכים ביחד (איזה יופי של תיזמון עם חודש אירגון של תנועת "בני עקיבא", שחרתו על דיגלם בדיוק את המוטו הזה "תורה ועבודה"), וגם יצחק גילה את זה והוא נהיה מאושר מאוד לסוף ימיו.

הרבה פעמים האנשים הכי מעשיים, הם בעצם אלו שלא עושים כלום בחיים שלהם. רק צריך להכניס לבפנים את התוכן, דבר שנראה שטותי וחסר משמעות לאנשים המעשיים, בדיוק כמו שהבכורה נראתה בעייני עשו.

שבת שלום.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרשת תולדות- הפסוק האשון בפרשה: "ואלה תולדת יצחק בן אברהם. אברהם הוליד את יצחק;"
זיכרו, שאלות על דבר התורה ועל פרשת השבוע מזכות אתכם בנקודות לחנות המתנות הנהדרת של פורום יהדות והלכה.
אשמח לתגובות.

כל הכבוד על הדרשה של פרשת השבוע תולדות, נהניתי מאוד לקרוא את זה על אף שאני מכיר היטב את הסיפור אך לא מזיק לקרוא את זה שוב, בשבת בצהריים אני אבא שלי, אחי וגיסי (אם הם עושים אצלנו שבת) הולכים לשיעור תורה על פרשת השבוע אחרי תפילת מנחה ליד הבית שלנו באותו בית כנסת.
יישר כוח מקווה שעוד יקראו ייהנו ויעריכו את ההשקעה שלך מדי שבוע :)

כל הכבוד. בדיחה מוזרה בהתחלה, טוב שהסברת אותה כי לא הבנתי בהתחלה :).
יעקוב הוא עוד דוגמא לכך ש"אתה קובע את הגורל שלך", הוא גנב את הברכה ושינה את המצב הקיים שיצחק העדיף את עשו. מעניין לחשוב מה היה קורה אם יעקוב לא היה גונב את הברכה...
יש לי גם שאלה קטנה: צאצאיו של עשו הם אדום? או עמון? אני לא כל כך זוכר.
נהנתי לקרוא תודה רבה.

[QUOTE=Ace Ventura;1257651]כל הכבוד. בדיחה מוזרה בהתחלה, טוב שהסברת אותה כי לא הבנתי בהתחלה :).
יעקוב הוא עוד דוגמא לכך ש"אתה קובע את הגורל שלך", הוא גנב את הברכה ושינה את המצב הקיים שיצחק העדיף את עשו. מעניין לחשוב מה היה קורה אם יעקוב לא היה גונב את הברכה...
יש לי גם שאלה קטנה: צאצאיו של עשו הם אדום? או עמון? אני לא כל כך זוכר.
נהנתי לקרוא תודה רבה.[/QUOTE]

אדום, עמון הוא מבניו (ונכדיו) של לוט "בן עמי".
תודה רבה.