פרשת וישב- קנאה

שלום לכולם.
לרוב קשה מאוד לקבוע על רגש מסויים שהוא רע.
קנאה היא רעה, זאת תחושה שגורמת לך להתעוור רק בגלל שלשני יש יותר ממך, ולא משנה בכלל כמה יש לך.
למען האמת, זה כל כך לא משנה כמה יש לך, עד שאנשים לפעמים רוצים להרוס לאחר כדי שלא יהיה לו יותר משיש להם. לא שזה בדיוק דרך להגדיל את המאגר של מה שיש לך...
מצד שני, בלי הקנאה קשה לדמיין איפה היינו, בלי אותו רגש שלא מסתפק במה שיש לך כעת ורוצה להשיג יותר, מי יודע, אולי עוד היינו מנגבים עם עלים...

פרשת השבוע פרשת *וישב:

בפרשה אנחנו נתקלים ברצון של יעקב להתמקם ולהקים משפחה נורמאלית, אבל נראה שהדברים רחוקים מלהסתדר כל כך בקלות.
בפעם הראשונה שאנחנו נפגשים ביוסף, אנחנו פוגשים את דוגמת האח הכי נוראית שיכולה להיות, האח המתחנף-מלשין.
"אבא" אפשר לדמיין את יוסף אומר "אני ראיתי את האחים הגדולים שלי, הם לא מכבדים את בני השפחות כמו שצריך, הם מרגישים עליונות עליהם."
ויותר מזה, כל כך מרגיז כשההורים תמיד עוזרים יותר לאח הזה, אפילו שכל מה שהם מקשיבים לו ולא לאחרים זה רק בגלל שהוא כבר סיים את שיעורי הבית ואתם לא. זה תמיד נראה שאתכם אבא שונא.
יעקב אוהב את יוסף מכל אחיו, כי בן זקונים הוא לו. בינימין הוא בן הזקונים, למה התורה מתכוונת כאן?
אונקלוס מתרגם "בן זקונים" ל"בן חכים" הוא היה חכם, הילד המוצלח. יעקב עושה לו כותונת פסים.

כל זה גורם לשנאה כללית של יוסף אצל האחים הגדולים (חוץ מבינימין), עד שהם לא מסוגלים לדבר איתו בלי טון ארסי (ולא יכלו דברו לשלום), או שהם לא אמרו לו שלום כי הם לא הרגישו שהם מסוגלים לשקר ככה.
אולי נראה שיוסף אוהב את התחושה של השליטה, ואולי, עם כל חוכמתו, הוא פשוט לא מבין למה שהאחים ישנאו אותו, כי הוא לא שונא אותם ולכן הוא לא מבין שהם שונאים אותו.
לכן הוא מספר להם על החלומות שיש לו, חלומות של שליטה. הוא מספר להם שבחלום שלו אתם, האחים הגדולים שלי (שעובדים בשדה) תשתחוו לי. אני לא חושב שזה עזר לו להתחבב עליהם.
ואז מגיע עוד חלום, ובו יוסף מספר על כך שלא רק שהם ישתחוו לו, אלא גם בינימין וגם אבא וגם אמא ישתחוו לו. יעקב קולט מה קורה ומהר צועק על הבן ה"חוצפן" שחולם חלומות לא הגיוניים (רחל מתה, אבל הכוונה ללאה) כדי להמעיט את השנאה של האחים לגבי החלום, אבל כלפי עצמו הוא מחכה שהיום הזה (שבחלום) יבוא.

יעקב שולח את יוסף לבדוק מה קורה עם האחים שלו שיצו להרעות את הצאן בשכם.
בשכם יוסף מוצא יש שמנחה אותו לדותן, אפשר לראות מהשיחה ביניהם שהאיש לא סתם איש, ושהשיחה לא סתם שיחה, ואפשר לראות את הבלבול והעצבות של יוסף לגבי אחיו.
"וימצאהו איש (את יוסף), והנה תעה בשדה (יוסף משוטט כאובד בשדה). וישאלהו האיש לאמר: מה תבקש (מה אתה רוצה)?
ויאמר: את אחי אנוכי מבקש. הגידה נא לי, איפה הם רועים.
ויאמר האיש: נסעו מזה, כי שמעתי אומרים, נלכה דותינה (אל דותן). וילך יוסף אחר אחיו, וימצאם בדותן."

יוסף לא מבין למה אחיו לא אוהבים אותו, המילה רועים כתובה בכתיב חסר כאליו כתוב רעים, חברים.
האיש אומר לו "נסעו מזה" הם לא רוצים את זה.

יוסף מגיע אל אחיו שמחליטים להרוג אותו, אבל ראובן משכנע אותם שרק ישימו אותו בבור, והוא התכוון להציל אותו כשהטירוף של האחים יעבור, כי הוא גם היה צריך ללכת ליעקב באותו זמן.
יהודה מציע למכור את יוסף לישמעאלים, ויוסף נמכר להם או למדיינים (מאוד לא ברור) ומורד למצריים על ידי הישמעאלים, שם פוטיפר קונה את יוסף.

ראובן חוזר, ואבוי, אין יוסף בבור!
הוא שואל את אחיו ומזדעזע ממה שקרה. הם מחליטים על גרסה שבה יוסף כנראה נטרף כדי להסביר לאבא מה קרה.
יעקב נכנס לאבל שלא נגמר, כי המת נשכח מהלב בסוף, אבל בגלל שיוסף נשאר חי אז האובדן שלו נשאר כואב אצל יעקב כל הזמן.

יהודה מוצא אישה, ומוליד שלושה ילדים ער, אונן ושלה.
הוא מביא אשה לבכור ער, ובגלל שהבכור היה רע, ה' הרג אותו.
אחר כך יהודה אומר לאונן לקחת את אשת אחיו המת, אבל אונן מסרב להוליד ממנה ילדים, וה' הורג גם אותו.
יהודה מחליט שבניו נהרגים בגלל האישה, ששמה תמר, ומחליט להתחמק מלחתן אותה גם עם שלה, בנו הקטן.

לאחר מכן תמר עושה ליהודה תרגיל, ויהודה בא עליה כי היא התחפשה לזונה, אז הוא גם לא זיהה אותה.
תמר מבקשת ממנו פיקדון שישאר אצלה עד שיהודה ישלם לה, והיא לוקחת לו את המטה, החותמת שלו והפתילים (בגד מסויים) שלו.
יהודה שולח את החבר הכנעני שלו כדי שישלם לאותה פרוצה, אבל לא מוצאים אותה בשום מקום, וגם אנשים המקום לא מכירים אף אישה כזאת. יהודה מחליט שאין מה לעשות, והפיקדון ישאר אצלה, כי אם הוא ימשיך לחפש אנשים יתחילו לדבר.

כשיהודה חוזר למשפחה אומרים לו שתמר כלתו (אשת בנו) זנתה והיא בהריון, ויהודה דן אותה לשרפה.
תמר לא אומרת כלום על יהודה, היא שואלת אותו אם הוא מכיר של מי החותמת, הפתילים והמטה הזה כי זה מי שהיה איתה.
יהודה בגבורתו העליונה ביותר, מודה באשמה שלו במקום פשוט להגיד "אין לי מושג של מי זה".
מתמר יוצאים זרח ופרץ, ומפרץ יוצא דוד בסופו של דבר, דוד שאולי כבר דיברתי עליו ואולי עוד נדבר עליו.

יוסף במצריים, והוא מצליח כל כך בבית פוטיפר ומעשיר אותו, עד שפוטפר סומך עליו בעיניים עצומות ואין דבר שפוטיפר מונע מיוסף, חוץ מדבר אחד.
לפוטיפר יש אישה, שמוספר עליה שהייתה מהנשים היפות ביותר במצריים, ויוסף היה יפה.
אשת פוטיפר היתתה אישה שמקבלת כל מה שהיא רוצה.
יום אחד היא מגיע ליוסף ואומרת לו בלי תחכום רב "שכבה עימי". יוסף מסרב (נער בן 18-20 מצליח לסרב לאישה היפה ביותר במצריים) שימו לב לטיעון המשכנע שלו "וימאן!!! (יש כאן טעם נדיר שנועד להדגיש מאוד את המילה הזאת) ויאמר אל אשת אדניו: הן אדני לא ידע אתי מה בבית, וכל אשר יש לו נתן בידי (האדון שלי סומך עלי בעיינים עצומות). איננו גדול בבית הזה ממני, ולא חשך ממני מאומה (אין לי שום סיבה להתלונן עליו), כי אם אותך באשר את אשתו (גם לזה יש סיבה הגיונית ולא הייתי מצפה ממנו לזה). ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, וחטאתי לאלקים (זה לא רק פוגע בפוטיפר, זאת גם עברה לשנינו)."
אישתו של פוטיפר יום יום מבקשת ממנו שישכב איתה והוא מסרב. אבל יום אחד, אין אף אחד בבית (כולם הלכו לבית עבודה זרה שלהם) אבל אשת פוטיפר נשארה בבית.
יוסף לא הלך עם כולם, הוא הגיע אל בית אדוניו כדי לנהל את החשבונות (לפי אונקלוס). אישתו של פוטיפר תופסת את יוסף בבגד שלו בכוח כדי להכריח אותו לשכב איתה. לא ידוע איך יוסף הצליח לעמוד בניסיון ולסרב שוב (יש אומרים שראה את דמות אביו משתקפת בחלון ונזכר במורשת שלו), אבל הוא פשוט משאיר את הבגד, שבו היא החזיקה אותו, ביד שלה ובורח לשוק. יש שם הרבה אנשים, כך שהוא יתבייש לעבור עברה.

אשת פוטיפר, שלא מוכנה להפסיד, מנצלת את השארת הבגד בידה בשביל להמציא סיפור הזוי, לפיו יוסף רצה לאנוס אותה, ובגלל שהיא צעקה אז הוא מיהר כל כך לברוח, שהוא שכח את הבגד שלו אצלה, והנה יש לה הוכחה למה שקרה.
היא מספרת את זה לבעלה שמשליך את יוסף לכלא. גם בכלא יוסף מצליח ומתמנה לתפקיד חשוב בכלא.
יוסף פותר את החלומות של שר האופים ושר המשקים. שר המשקים יחנן על ידי פרעה, ושר האופים יתלה, ויוסף מבקש משר המשקים שיזכור אותו וידבר עם פרעה לגבי הטעות הנוראית שקרתה עד שהוא הגיע לכלא.
שר המשקים שוכח בסוף מיוסף.

היו שלושה אנשים שהסבירו איך עובד העולם:
אחד אמר, הכל כסף.
השני אמר, הכל מין.
השלישי אמר, הכל יחסי.
הראשון היה קארל מארקס, השני היה זיגמויינד פרוייד והשלישי היה אלברט איינשטיין. שלושתם היו יהודים.

אבל חוץ מהבדיחה, אם באמת חושבים על זה, הקינאה זה באמת אך ורק דבר יחסי, כמה יש לי [b]ביחס[/b] לכמה שיש לו.
(חוץ מזה, אם מישהו יביא לי דוגמאות נוספות, שלא מהפרשה, למקרים שבהם שני הדברים הראשונים הניעו את העולם, מהתנ"ך או כל מקור אחר, יקבל נק' לחנות המתנות.)

שימו לב עד להיכן מגיעה הקינאה, בגלל האופן שבו התייחס יעקב ליוסף לעומת האחים שלו, כך אומרים חז"ל, נגזר עליהם לרדת למצריים ולהשתעבד שם בסופו של דבר. אנחנו מביטים רק בתחילתו של תהליך הירידה למצריים ועוד נראה על זה בפרשות הבאות.

אפשר ללמוד מהפרשה להביט על הדברים שלי ולא לחמוד את דברי האחר, כי הקנאה היא כמו חומצה ששורפת לך את הבפנים (מניסיון) וכדאי להתרחק מזה ככל האפשר.
אולי תתפלאו לגלות, אבל אם היו באים למישהו ומציעים לו לקבל סכום מסויים של כסף שהוא יבחר, אבל רק בתנאי ששונאו יקבל פי שניים ממנו, יהיו הרבה אנשים שיעדיפו שלא לקחת כלל מהכסף או אפילו שיקחו מהם כסף, העיקר שהשני לא ירוויח יותר ממנו. נשתדל שלא להיות כאלה.

שבת שלום.
~~~~~~~~~~~~~~~~
*וישב- הפסוק הראשון בפרשה: "[u]וישב[/u] יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען."
אשמח לתגובות.

יפה מאוד! הרבה קנאה יש בפרשה הזו, אפשר ללמוד מזה באמת המון. קנאה יכולה להיות גם רעה אבל גם טובה, הגבול בין הטוב לרע הוא מאוד דק וגבולי. צריך תמיד לשים לב שלא עוברים את הגבול.
תודה רבה למדתי ונהנתי מאוד.

אין לי הרבה זמן להגיב כי אני מתכונן לשבת אז אני יגיד בקצרה.
מעולה, ממש נהניתי לקרוא את זה.

תודה רבה.
והינה שיעור לחיים, תמיד הגבול בין תכונה רעה, לתכונה דומה טובה, הוא דק כחוט השערה.

טוב, הגיע הזמן לחשוף תשובות.
אני יכול לחשוב די בקלות על מקרה שבו כסף הניע אירוע היסטורי, או יותר נכון ירושה.
נחזור אחורה אל שני אחים, קיין והבל, שהיו שני היורשים היחידים של אדם וחווה, בעצם לכל אחד מגיע חצי עולם.
קם קיין ורצח את הבל, ישנה דרשה שבה זה בדיוק המסר שמתואר בסיפור, רצח למען כסף.

יופי, אני גם יכול לחשוב על אירוע אחר שהיופי הניע.
נכורה לי אחת שכונתה "היפה בנשות יוון", הלנה מטרויה.
היא ברחה עם פאריס (הנסיך הצעיר) מבעלה (המבוגר) אל עירו של פאריס, טרויה. בעקבות זאת נפתחה מלחמה ענקית כנגד טרויה, מלחמה שבסופו של דבר נגמרה רק לאחר מעשה הסוס הטרויני.

קדימה, נסו לחשוב על מקרים נוספים.