שאלה חדשה, והפעם על גאווה

יש לי חבר שמאוד מתגאה בעצמו. הוא כל הזמן אומר "אני אדיר" "אני הרבה יותר טוב" "מגיע לי יותר משמגיע לך" וכדומה.
כל פעם שאני מנסה לשכנע אותו לפרוש מהגאווה שלו, הוא אומר לי "אני לא צריך שתגיד לי מה לעשות" או שהוא אפילו לא מתייחס לדבריי. כמו כן בגלל הגאווה שלו הוא מרבה להתווכח איתי ועם עוד חברים שלו.

השאלה שלי היא איך לגרום לו לחזור לדרך הטובה? הוא לא מקשיב לי כשאני אומר לו, אני צריך למצוא דרך מספיק טובה!
תוכל לעזור לי בנושא?

אם הוא לא מקשיב שאתה אומר פשוט...אל תגיד
אם הוא ככה מתגאה בעצמו ומתנהג כמו חרא הוא לא חבר סמוך עליי כמה שזה נשמע ילדותי אל תדבר איתו אם זה כזה מפריע לך
חוץ מזה לפי היהדות להתגאות זה גם סוג של חטא....

אני לא חושב שאני רוצה לנתק איתו מערכת יחסים בגלל זה, יש בו גם הרבה דברים חיוביים... פשוט הדבר הספציפי הזה מציק לי מאוד.

בשורש הגאווה אדם חושב שהוא קודם כל יותר צודק מהאדם שמולו, לכן אין טעם להעיר לו. להפך, כשם יש מצווה להגיד דבר הנשמע (שיקבלו), כך יש מצווה שלא להגיד דבר שאינו נשמע.
אבל יש דרכים להעיר, אבל לפני שאתה מתחיל, שים לב שלפעמים הצגה של אדם (לפעמים גם בצחוק) מתפרשת באופן שמעוותת את האמת לגבי אותו אדם, אז שים לב באמת עד כמה זה גאווה, ועד כמה זאת הגזמה למזחק או להצחקה.

איך להתחיל? לבוא בגישה אחרת, פנה אליו באופן לא מחשיד ושאל אותו לגבי לימוד חברותא, נניח על מסילת ישרים. שם בהתחלה לא מצויין שצריך ללמוד את הספר כדי לדעת איך להתנהג, אלא להפך, איך להתנהג אנחנו יודעים, אבל רק בתיאוריה, כשזה מגיע למעשה אנחנו לא שמים לב למקרה, לכן צריך ללמוד את זה.
אפש רלדבר איתו באמת בפעם הבאה שזה קורה על כך שגם דברים שלא נראים, לא צריך לפסול אותם מיד, כי אולי יש בהם משהו בכל זאת. וכן הלאה.
מקווה שעזרתי.

רעיון טוב, אני באמת יציע לו מחר בבית הספר ללמוד ביחד מסילת ישרים. תודה רבה!