פרשת מקץ- איך נדע

פרשת מקץ
שלום לכולם.
מצטער על האיחור הנוראי בפרסום הנושא (זאת הפרשה של השבוע שעבר).
אבל לא נורא, ועדיף מאוחר מאשר אף פעם.
פרשת מקץ זאת גם השבת של חנוכה השנה (וגם בדרך כלל שבת חנוכה יוצאת על מקץ).

עוד דבר אחד, סוגריים כאלו [ ] מסמנות קטע בפסוק שנכתב בצורה מסוימת, אבל קוראים אותו אחרת. וסוגריים כאלו ( ) מסמנות הערות רגילות סתם.

פרשת השבוע (שעבר) פרשת *מקץ:
זוכרים באיזה מצב הנשאר יוסף בפרשה שעברה? עכשיו אנחנו ממשיכים באופן כמעט ישיר את אותו מקום.
אחרי שנתיים מהתגשמות החלום, גם פרעה שלנו מתחיל לחלום חלום שזקוק לפיתרון. אתם יודעים, שבע הפרות הרעות שאכלו את הפרות הבריאות והחלום שהיה אותו דבר עם השיבולים.
הוא שואל את כל האנשים הכי מוכשרים שלו שיודעים לפתור חלומות (כמו מכשפים וקוראים בעתיד) לפשר החלומות שלו, והוא לא מרוצה משום פיתרון שהם מביאים לו.
שר המשקים לפתע נזכר באותו אדם, שנראה בעיניו פחות ובזוי (למרות שהוא היה בתפקיד חשוב בכלא), שיהיה איתו בכלא ובמקרה ידע גם לפתור חלומות ממש טוב.
פרעה לא מתעכב הרבה וישר מחפש, תחת הקטגוריות ששר המשקים נתן לו (נער, עברי ו(נאסר כ)עבד), את יוסף, ומביאים אותו במהירות אל פרעה.

פרעה שואל את יוסף האם הוא באמת יודע לפתור חלומות, ויוסף עונה לו שה' יפתור את החלומות של פרעה, והוא (יוסף) רק יגיד את הפיתרון שה' ימסור לו (שזה נראה לפעמים כאילו הוא הצליח לפתור בזכות עצמו בלבד).
פרעה מספר ליוסף את החלומות, ויוסף מסביר ששני החלומות הם בעלי אותו פיתרון:
יגיעו שבע שנים שבהן באופן רצוף לא יחסר אוכל בכלל, אחריהן יגיעו שבע שנים של רעב גדול כל כך שלא יזכרו אפילו שהיו שנים של שובע לפניהן וכמעט כולם ימותו. הסיבה שפרעה חלם פעמים את אותו חלום בצורות שונות אחד אחרי השני באותו לילה (אולי אפילו פרעה התעורר מתוך החלום הראשון לתוך החלום השני, תבדקו בפסוקים בעצמכם) היא שזה עומד להתרחש ממש בקרוב (כנראה בתחילת השנה החדשה).
יוסף, בלי להתבלבל או למצמץ, גם מציע לפרעה מה לעשות בקשר לחלום, צריך למנות אדם חכם שיהיה אחראי על איסוף האוכל של השנים הטובות וידע איך לחלק אותו בשנים הרעות וככה לא ימותו האנשים.

לא נראה אפילו שפרעה ניסה לבדוק על מה יוסף היה לפני שהוא הגיע אליו מהכלא (וברור שהוא היה מתרשם מכך שהוא נהיה אחראי על כל בית פוטיפר או מה"קידום" ששר בית הסוהר הביא לו), אולי הוא כן בדק. בכל מקרה, פרעה מקבל את פירוש החלום של יוסף, ומבין מהמהירות שבה יוסף פתר לו את החלום שבאמת יש ליוסף "רוח אלוקים", מהמהירות שיוסף הציע פיתרון פרעה מבין שמדובר באדם חכם ביותר.

פרעה ממנה את יוסף למשנה למלך, ובעצם, ההבדל היחיד שיהיה בינו לבין המלך זה שרק לפרעה יקראו מלך, ליוסף יקראו אברך (שפירושו מארמית או מצרית חבר המלך. כשדורשים את המשמעות של זה לעברית מתייחסים לזה מלשון ברכיים, שכולם כרעו לפניו ברך).
רק "יוסף" זה לא שם קליט במבטא מצרי, לכן פרעה משנה ליוסף את השם ל"צפנת פענח".

יוסף אוסף את האוכל של שנות השובע.
הוא מתחתן עם אסנת ונולדים לו שני ילדים, מי שיחפש ברש"י באזור הזה ימצא דבר שיסביר לו למה שאת פוטיפר רצתה את יוסף.

מתחילות שנות הרעב, ויוסף פותח, לאנשים שבאים לבקש, את המאגרים של המזון האגור.
גם בכנען יש רעב, ויעקב שומע שבמצרים אפשר להשיג "שבר", אוכל. יעקב משכנע את הבנים שלו ללכת למצרים בשביל לשבור אוכל (בתמורה לכסף מן הסתם).
בני יעקב יורדים למצרים (בלי בנימין) ומגיעים אל יוסף, כי הוא מחלק האוכל הבלעדי.

צריך עכשיו להבין את החלק הרגשי של יוסף בקטע הזה, ולצורך כך נחזור מעט לפרשה הקודמת וגם יותר.
יוסף במשך כל השנים האלו חי עם הבגידה של האחים שלו, והוא לא ידע איך להתמודד איתה או לפרש את מה שקרה מסביב, אבל כנראה שהוא החליט שלא להחליט לפי ההשערות שלו עד שלא יהיה לו מאיפה לברר את הסיבה למכירה.
שימו לב שעד אותה תקופה, תמיד התבטאה "ברכת אברהם" (אותה אחת עם הסיפור של עשו ויעקב) לזרע הנבחר באדם יחיד כל הזמן, ואולי גם אחי יוסף חשבו שמרוב שיעקב אוהב את יוסף, הוא יחליט לתת רק לו את ברכת אברהם והם ידחו לצד כמו שקרה לעשו וישמעאל. אולי אפילו הם חשבו שרק אחד צריך להידחות לצד וכל השאר יהיו "ישראל" והם חשבו שיוסף הוא כמו עשו ש"צד" את אביו בדיבורו.
בכל מקרה, יוסף יכול רק לחשוד שזה קשור לברכת אברהם, ואם תחשבו על זה אולי הוא אפילו חושד שיש גם לאבא שלו חלק ברעיון המכירה.

אחי יוסף משתחווים אליו (ובכך מתקיים החלום הראשון של יוסף), ויוסף מזהה אותם והוא מטיח בהם האשמות וצועק אליהם עד שהם מחווירים. הוא מאשים אותם בריגול וגם מתחקר אותם ב"אחד על אחד" כדי לתמוך בטענה המומצאת שהם מרגלים, וזה משמש כסיפור כיסוי לכך שהוא יודע פרטים עליהם.

יוסף נותן לאחים דרך להוכיח שהם לא מרגלים, להביא את אחיהם הקטן אליו וכך הוא ידע שהם לא משקרים. הוא אומר שרק אחד ילך להביא את האח שלהם. אחר כך הוא מתחרט ומחליט לאסור רק את שמעון ושולח את כל השאר להביא את האח הקטן.
שאלה: למה דווקא את שמעון יוסף מחליט לאסור?

מסתבר שכל השיחה הזאת לא התקיימה בעברית, אפילו לא בארמית (שהייתה השפה האוניברסאלית אז, אפילו יותר מאנגלית) אלא כנראה שאחי יוסף דיברו עברית או ארמית (נראה לי שיותר הגיוני ארמית) והיה מתורגמן (מליץ) שתרגם ליוסף את הדברים למצרית.
האחים של יוסף בינם לבין עצמם מתחילים לקשר את כל הסבל שקורה להם עכשיו למכירת יוסף, הם מזהים את קווי הדמיון לגבי בנימין, שקשור ליוסף מאוד מבחינת יעקב, וכל איזכור של בנימין מזכיר לאבא יעקב את יוסף.
"אבל אשמים אנחנו על אחינו (יוסף)" הם אומרים אחד לשני בעברית, כדי שלא יספרו לפרעה שהאח שאיננו בעצם מת בגללם "אשר ראינו... בהתחננו אלינו, ולא שמענו (! יוסף התחנן אליהם מהבור, והם לא הקשיבו אולי אפילו צחקו עליו או סתם התעלמו!) על כן באה אלינו הצרה הזאת!"
יוסף כבר קולט שהם בעצמם מבינים שזה לא היה בסדר מה שהם עשו, אז זאת לא בגידה מלאה מצידם, אולי אפילו חלקית יוסף אשם בקנאה של האחים...
ראובן בתזמון מוצלח אומר לאחים "אמרתי לכם" באופן מסוגנן, אבל לא הבנתי מה יש לו להגיד את זה עכשיו,אני צריך רעיון.
יוסף זז לחדר כדי לבכות, המשחק הזה קשה לו. הוא שותף פנים וחוזר, לוקח את שמעון למאסר ומביא לכל השאר מזון שיחזירו איתם כדי שהמשפחה תאכל בינתיים עד שהם יחזרו בפעם השנייה.

האחים חוזרים לביתם, ומסבירים ליעקב את מצב הביש שהם נקלעו אליו בעקבות "האיש" החשוב שחשב אותם למרגלים (וחייב אותם להחזיר את בנימין).
האחים מגלים בבית שאיך שהוא כל הכסף שלהם חזר לשקים למרות שהם שילמו אותו (יוסף לא התכוון לתת למשפחה שלו לשלם, אבל הוא לא יכל לעשות את זה חשוד), ויעקב כמעט מתעלף, כי אם גם מאשימים אותם בריגול וגם בסוג של גניבה, באמת הלך עליהם (וברור שזה גם מסכן את בנימין).
ראובן מנסה לשכנע את יעקב שהוא יערוב לשלומו של בנימין באומרו "את שני בני תמית, אם לא אביאנו אליך", כמו בן שזה לא מעודד או משכנע במיוחד, ויעקב לא מסכים.

אבל מה לעשות שאוכל נגמר (באופן מפתיע) ויעקב מבקש מהבנים שלו שיחזר למצרים להביא שוב אוכל, ובניו מזכירים לו שרק עם בנימין הם יכולים לחזור.
יעקב מתמרמר על כך שסיפרו לאיש כל כך הרבה והאחים מתגוננים שהוא תיחקר אותם ביחידות... כאן יהודה מתחיל להתעורר (אחרי שהוא מכר את יוסף לישמעאלים ואחרי החטא עם תמר, הגיע הזמן) ומשכנע את אביו "שילחה הנער אתי [איתי]...ונחיה ולא נמות, גם אנחנו גם אתה, גם טפנו (ילדינו). אנוכי אערבנו, מידי תבקשנו. אם לא הביאתיו [הביאותיו] אליך והצגתיו לפניך, וחטאתי לך כל הימים. (והוא עוד מפרט) כי לולא התמהמהנו. כי עתה שבנו זה פעמים [פעמיים] (כבר היינו חוזרים עם שמעון ולא היית מצטער כל הזמן הזה לשווא, בעצם יהודה מאשים את יעקב באיבוד כושר ההנהגה בעקבות צערו)." ויעקב משתכנע, אבל מחליט להשתמש באמצעי זהירות בכל זאת. להביא שוב כסף (כמובן) וגם להחזיר, לכל מקרה, גם את הכסף שחזר אליהם בטעות (יחד עם התנצלות וחיוך) וגם להביא ממעט הדברים הטעימים והטובים שגד מצליח להצמיח בכל זאת.

פירטתי מספיק את כל ההתחלה, ואפילו שההמשך אפילו יותר מעניין, אני לא אוכל לפרט עליו (אם זה ממש יפריע לכם תאולצו לקרוא לבד) יותר מדי, אני אכתוב בכלליות.
האחים חוזרים אל יוסף שכבר מתכנן להם קבלת פנים, ולמרות שהאחים חושדים שעובדים עליהם ושרוצים לתפוס אותם, הם משתכנעים שאין שום בעייה כשמוציאים להם את שמעון.
אחד עשר האחים משתחווים ליוסף שוב וכך מתקיים החלום השני.

יוסף מפליא את האחים ביכולתו לנחש (לקרוא בעזרת כישוף) כביכול כל מני פרטים לגבם שהם לא סיפרו לו.
הם אוכלים איתו צהריים והם מקבלים מתנות (בנימין מקבל אחת יותר גדולה משל כולם פי חמש).
ועכשיו מגיע הקאטש, יוסף משלח את האחים עם האוכל, הוא שוב עושה את תרגיל "הכסף שחוזר למרות שהם שילמו כבר" אבל הוא שם את הגביע שלו בשק של בנימין.

ברגע שהאחים יוצאים מהעיר, תופסים אותם ומחזירים אותם באשמת גניבה, מוצאים את הגביע אצל בנימין כך שנראה שהאח הממורמר על האיש, שגרם לאבא כל כך הרבה סבל, גנב כדי ללמד את האיש לקח.
יוסף באופן הכי דרמטי מודיע שבנימין יהיה לו לעבד, וכל השאר משולחים לחופשי.
ולנו נותר רק לתהות מה יקרה אחר כך, איך האחים יגיבו והכל.

מהפרשה הזאת אני לוקח לעצמי הרבה מאוד, גם כי אני מאוד מזדהה עם יוסף.
הוא הילד גאון במשפחה (ראיתם שבתור ילד בן 17-20 הוא ניהל עסק שלם בהצלחה יתירה), לכן יעקב אוהב אותו. מצד שני, ביחסים בין בני אדם הוא כנראה לא כל כך מבין, לכן הוא לא קולט שהאחים שונאים אותו בגלל ההתנהגות שלו.
כל הזמן הזה הוא לא מבין, אולי באמת רק באשמתו הוא הגיע למצב ביש ההוא. גם עם אשת פוטיפאר הוא לא כל כך דופק חשבון על איך יראו הדברים, הוא פשוט בורח כשהבגד עוד אצלה ביד.

ובכל זאת, הוא לא ממהר לשפוט עד שהוא יבין את כל הפרטים. כך שאני מאחל לכולנו שנלמד שלא לשפוט אחרים על סמך השערות, וגם כשיש עובדות לבדוק אותן עד הסוף, כמו שאנחנו רואים שיוסף עושה.
ושבת (ויגש) שלום.
~~~~~~~~~~~~~~
*מקץ- הפסוק הראשון בפרשה: "ויהי, מקץ שנתים ימים. ופרעה חלם [חולם], והנה עמד [עומד] על היאר [היאור]."
אשמח לתגובות.