פרשת שמות

שלום לכולם.
אני מצטער שאיחרתי בפרסום, יש לי בעייה עם האינטרנט, ואני מפרסם את זה משכנים שלי.
השבוע קורה דבר ממש מרגש, עברנו מספר בראשית לספר שמות.
אם ספר בראשית היה ספר המשפחה, ספר שמות הוא הספר של יצירת העם.

בפרשה מתחיל שעבודם של ישראל בידי מצריים, אבל שימו לב לכך שהתחלנו להיות עם דווקא במצריים, תחת השעבוד והגזרות, ולא בעקבות היותנו אוסף של אנשים בעלי מכנה משותף בארץ שלהם בה הם נמצאים.

אז נתחיל.
פרשת השבוע פרשת *שמות:
בתחילת הפרשה מתואר שיעקב ובניו שהגיעו למצריים, שגשגו ו"פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד, ותימלא הארץ אותם".
ומיד אחר כך מתואר "ויקם [ויקום] מלך חדש על מצרים, אשר לא ידע את יוסף". רש"י מציין לנו מחלוקת של שני אמוראים מפורסמים מאוד, רב ושמואל, שנחלקו בהבנת הפסוק. אחד אמר, מלך חדש אשר לא ידע את יוסף- חדש ממש. ואחד אמר, שנתחדשו גזרתיו.
נראה שהמחלוקת היא לא על האם נולד מלך חדש בזמן הזה, אלא על האם זה מלך שקשור למלוכה הקודמת שבה היה יוסף או לא.
הרי יוסף היה בן 110 במותו, בטוח מתו כמה מלכים גם אחרי שהוא מת. השאלה האם הוא היה מלך משושלת אחרת, אולי גם לא מצרית ביסודה, ולכן הוא לא הכיר בטובתו של יוסף שעזר למצרים והיה יהודי. או אולי הוא ידע מעולה מי זה יוסף, הוא פשוט החליט להתעלם ולהיות כפוי טובה.

מלך מצרים מחליט לנצל את היהודים שנמצאים אצלו בארץ, וזה בכלל לא משנה למה הוא באמת החליט "לדלל מספרים" אצלם ולהעביד אותם בפרך, הוא עושה את זה בתירוץ ש[u]עם בני ישראל[/u] מסוכנים לאומה המצרית.

הרעיון לפגוע בישראל בעזרת עבודת הפרך לא הצליחה, פרעה עובר לתוכנית ב' ומבקש מהמילדות להרוג כל בן שהן מילדות (תאונת לידה, הוולד לא שרד...), אבל להשאיר את הבנות בחיים.
למזלנו, אותן המילדות יראו את האלוקים, ולא עשו את מה שפרעה אמר להן אלא החיו את הילדים.
כשפרעה שואל אותן למה הן לא הרגו את הילדים, הן עונות בעוז, שהעבריות הן חכמות ויודעות לילד בעצמן והן לא צריכות אותן. עד שהן מגיעות הילד כבר בחוץ (חיות=מילדות).

פרעה עובר לתוכנית ג', מצווה על עמו להשליך ליאור כל בן שנולד, ולהשאיר את הבנות חיות.
הדרש מרחיב לנו טיפה על הפחד של פרעה, בגלל שאפשר לדייק מהפסוק שפרעה ציווה להרוג את כל הבנים שנולדים, גם לישראל וגם למצרים, בגלל שלא כתוב דווקא להרוג את הבנים העבריים.
פרעה בעצם פחד מפני המושיע של ישראל, שהאיצטגננים (קוראי עתידות בכוכבים) שלו הודיעו לו שבאותו יום נולד המושיע של ישראל, אבל לא ברור אם הוא מצרי או עברי (אני אפרט גם על זה בסוף).

הערה קטנה, לפי הדרש הזה הסיפור שיגיע עכשיו קרה לפני הגזרה האחרונה.
בנושא הבא מסופר שאיש מבית לוי לוקח לאישה את בת לוי. האישה מתעברת ומולידה בן שלא כתוב מה שמו, אבל מהפסוקים לומדים שקוראים לו טוביה.
שלושה ירחים מצליחים להחביא את הילד, אבל לא מעבר. לכן שמים אותו בתיבת קש ושולחים אותו על היאור.
אחותו של הילד נשארת מרחוק לבדוק מה יקרה עם הילד, והיא רואה את בת פרעה יורדת לרחוץ ביאור, ובת פרעה מרימה את התיבה ומוצאת בפנים תינוק. ברור לבת פרעה שהילד הוא עברי (אולי בגלל הברית), והיא עצמה לא ילדה אז היא לא יכולה להניק את הילד. אחות הילד בשנייה מציעה את שרותיה במציאת מינקת לילד ועוד כמה מתאים שהיא תהיה מינקת עברית. בת פרעה מסכימה והיא מביאה את הילד למינקת שתיניק ותגדל את הילד (כמובן בתשלום) עד שהוא יגמל (מחלב) ואז הוא יחזור אליה.
מינקת בעבר הייתה האישה שבעצם מגדלת את הילד לכל דבר עד שהוא נגמל וגם גדל מעט, כמו פעוטון 24/7, לכן טוביה הכיר את משפחתו ועמו (גם אם לא נאמר לו בפירוש שהוא הבן שלהם, זה כנראה נרמז לו) עד שהוא חזר לארמון, עדיין בגיל צעיר מאוד.
כשטוביה חוזר אל בת פרעה, היא קוראת לו בשם "משה".

עכשיו מובן לי הנושא הבא, שרואים שמשה יודע שהוא עברי, והוא יוצא, כמו שרש"י כותב: "נתן עיניו וליבו להיות מיצר עליהם". משה רואה מצרי מכה עברי, הוא בודק שאין אף אחד והורג את המצרי שהעיז לעשות מעשה כזה מרושע, ושם אותו בחול. אבל מילא, ברור שמשה יגן על העם שלו מפני זרים.
אחר כך הוא רואה שני עברים שרבים, והוא מפריד בינם אפילו שהוא מכובד בשביל להתערב. אבל האיש שהתחיל לא אהב שמפריעים לו והוא פותח עליו את הפה. מסתבר שהאיש גם יודע על ההרג של המצרי מהפעם הקודמת (אם זה אותו איש הייתי נדהם מכפיות הטובה).
משה מבין שהסוד שלו לא סודי עליו ובורח ממצרים.

משה מגיע למדיין ומציל את בנות יתרו מהרועים. יתרו מכיר טובה למשה, נותן לו משרה של רועה צאנו (עד עכשיו הבנות שלו רעו כי לא היו לו בנים) ואף מחתן אותו עם ביתו ציפורה. למשה נולד בן.

יש כאן נקודת תפנית מחרידה. בני ישראל זועקים אל ה' העקבות ההבנה למצב הקשה אליו הגיעו. אבל הסיבה היחידה שבגללה יכלו לחשוב על לזעוק לעזרה על הצרות זה בגלל שמלך מצריים מת, והיה להם חופש קצרצר לחשוב לאן הם הגיעו. אז ה' מתחיל את הישועה.

משה מגיע להר סיני, שם ה' נגלה אליו וממנה אותו להושיע את ישראל. משה לא רוצה... וכולנו מכירים את הסיפור, אני מספר בעיקר דברים לא כל כך יודעים.
ה' נותן למשה את הדרך לשכנע את בני ישראל ושלושה אותות בשביל פרעה (נחש, צרעת מי היאור שהופכים לדם כשהם ביבשה).
ה' מצרף למשה את אהרון שיהיה "הפה" של משה.

משה עוזב את יתרו והולך למצריים, ה' מודיע לו שהוא יחזק את לב פרעה ולכן הוא לא ישלח את ישראל.
בדרך ה' שלח מלאך שינסה להרוג את משה (הוא לא היה מצליח) וציפורה מבינה שצריך לעשות לבנם ברית מילה ועושה לו. וה' עוזב את משה.
במצריים משה פוגש את אהרון (ה' אמר לו לצאת לקראת משה), והם כבר מכירים. ביחד הם מסבירים לבני ישראל שה' שלח א משה לגאול אותם ממצריים, ובני ישראל אכן מאמינים למשה.

משה ואהרון באים אל פרעה בדרישה שייתן לבני ישראל ללכת לעשות "חג לה'" במקום שרחוק שלושה ימי הליכה ממצריים ואז הם יחזרו.
פרעה לא מסכים ושולח מעליו את משה ואהרון. פרעה מחליט לדכא רעיונות לבריחה על ידי עבודה קשה אפילו יותר עד שפשוט לא יישאר להם זמן לחשוב. הוא מצווה שמעכשיו ישראל יאלצו לעמוד באותה מתכונת לבנים (שמכינים אותם מבוץ חמר שמוסיפים לו קש, תבן, מערבבים ומיבשים) אבל הפעם לא יביאו להם קש, הם צריכים לאסוף בעצמם.
הם לא מצליחים והם נענשים, וגם מתלוננים על זה למשה ואהרון שעשו רע.
משה פונה אל ה' בשאלה "איך יכול להיות שלא הצלת את עמך ורק הרעת להם?" וה' עונה לו שפרעה עומד לשחרר אותם "ביד חזקה", באופן מרשים.

סוף הפרשה.
אני מניח שלא פעם אתם מתלבטים האם להמשיך בדבר מסוים שהתחלתם, אבל עכשיו הוא נהיה קשה יותר. האם זה לא מתאים לי? אולי אם אני רק אתאמץ עוד טיפה?
גם מכיוון הדת יש מקום לבלבול. האם נותנים לי רמז מהשמיים להפסיק? אולי דווקא הקושי מעיד על התקדמות (אם קשה סימן שאתה בעלייה)?

גם בפרשה אפשר למצוא לא מעט מקרים בהם אני משער שהדמויות שאלו את עצמן בדיוק את אותה שאלה.
אחרי שהמילדות סירבו להרוג את הבנים, פרעה נתן גזירה אפילו קשה יותר, שכולם יהרגו את הבנים. המילדות אולי התלבטו האם הן רק החמירו את המצב בסירוב שלהן.
משה מתחיל לעשות סדר ומשפט הוגן, הוא לא יכול כנגד חוסר הצדק הזה. אבל פתאום בגלל זה מאשימים אותו במקום להודות לו, והוא נאלץ לברוח ממצריים.
וגם בסוף הפרשה, משה ואהרון מנסים לעזור לישראל, אבל המצב רק מחמיר ואפילו שונאים אותם עכשיו.

אבל אנחנו רואים למה כל אחת מהבחירות האלו הובילו, ובמיוחד רק בזכות זה שאותם אנשים לא החליטו להפסיק את המעשה הטוב שלהם.
רק בגלל שפרעה גזר לזרוק את הילדים ליאור שמו את משה במים והוא הגיע אל בית פרעה. רק בזכות שמשה גדל כבן חורים בבית פרעה הוא היה מסוגל להוביל את העם ממצריים. בהמשך נראה מה המנטאליות של עם של עבדים ולמה היא לא מתאימה בשביל להיגאל.
(נ.ב. אחרי שמשה נכנס ליאור בוטלה הגזירה, כי האצטגנינים של פרעה הודיעו לו שאותו גואל בדיוק נכנס ליאור...)
משה לא מוותר על עשיית צדק, על הרגש הזה שבוער בו שצדק חייב להעשות (משה היה איש של צדק ודין) והוא לא מוותר על המעשה הטוב, למרות שהוא גרם לו לסיכון החיים בפעם הקודמת, והוא מציל את בנות יתרו. רק בזכות זה הוא נשא את ציפורה ונשאר בחיים (אישה פחות חכמה אולי לא הייתה מבינה שלפעמים צריך לחתוך:)) ורק בזכות זה הוא רעה את צאן יתרו והגיע אל הסנה.

אז אם כך אנחנו רואים שיש צורך להתמיד במעשה הטוב על אף הקושי, אבל איך נדע אם המעשה הוא טוב?
דרך אחת לדעת היא על פי ההיגיון, להרוג זה רע, את זה המילדות העבריות מבינות ולא מוכנות לעשות אפילו שזה גורר לתוצאות קשות, הן לא אמורות להרוג ילדים (אחרי הכל, הן לא שינו כלום, רק הצילו מספר ילדים והן לא גרמו להרג נוסף, פשוט הגזירה הייתה אכזרית יותר).
דרך שנייה, הרגש. כשיש בך רצון למשהו טוב, שיכול להועיל, רצון לעזור, אל תתעלם ממנו. גם אם קשה לך, לרוב זאת הדרך הנכונה. גם כשיש לך כישרון מסוים, כזה שיכול להועיל ואתה יודע ומרגיש את זה, אל תתעלם ממנו אפילו אם קשה.
והדרך האחרונה, והיא הקלה ביותר אבל הקשה ביותר, להאמין. משה אומר למשה שהכל בשליטה, ומשה מאמין לו בלי צורך בכלל לראות את התוצאות, שם הפרשה נגמרת.

בקיצור, אני לא מצטער אפילו לרגע על ההחלטה שלי לכתוב כאן כל שבוע דבר תורה. לא משה כמה זה קשה. כי ההתחלה של דבר טוב היא קלה, השקעה חד פעמית פשוטה. ורק אז כשמתמידים נתקלים בבעיות. אבל בסוף רואים איך התוצאות הן טובות.
שבת שלום!
~~~~~~~~~~~~~~~~
*שמות- הפסוק הראשון בפרשה ובספר: "ואלה [u]שמות[/u] בני ישראל, הבאים מצרימה. את יעקב, איש וביתו באו."
אשמח לתגובות.

יפה מאוד! הסיפור מוכר לכולם, אבל עדיין היה נחמד לקרוא אותו שוב. אני מאוד מעריך את זה שפרסמת את דבר התורה למרות הבעיות באינטרנט (הלכת לשכנים).
יש לי רק שאלה אחת: איך משה מכיר את אהרון אם הוא גדל אצל בת פרעה?
אהבתי גם את הלקח שלך במיוחד בפרשה הזאת.
ודבר אחרון, כשיהיה לך זמן ואם תרצה אשמח אם תסביר לי איך לומדים מהפסוקים ששמו של משה היה טוביה, זה סקרן אותי.
תודה רבה, ישר כוח!

[QUOTE=Ace Ventura;1270716]יפה מאוד! הסיפור מוכר לכולם, אבל עדיין היה נחמד לקרוא אותו שוב. אני מאוד מעריך את זה שפרסמת את דבר התורה למרות הבעיות באינטרנט (הלכת לשכנים).
יש לי רק שאלה אחת: איך משה מכיר את אהרון אם הוא גדל אצל בת פרעה?
אהבתי גם את הלקח שלך במיוחד בפרשה הזאת.
ודבר אחרון, כשיהיה לך זמן ואם תרצה אשמח אם תסביר לי איך לומדים מהפסוקים ששמו של משה היה טוביה, זה סקרן אותי.
תודה רבה, ישר כוח![/QUOTE]

עדיין אין לי אינטרנט, אני כותב מהבית ספר.
הסברתי את זה, את הילדות שלו משה עבר בבית אימו, אני לא יודע עד איזה גיל, אבל ברור שהוא זוכר משם דברים. אולי גם רק אחר כך (כשיצא אל אחיו לראות בסבלותם) נודע לו שאהרון הוא אחיו יחד עם זה שהוא עברי (לא "יהודי", שזה מלשון שבט יהודה).
כתוב "ותהר האשה ותלד בן. ותרא אתו [אותו] [U]כי טוב הוא[/U], ותצפנהו שלשה ירחים." ברור לנו שבמשך שלושה חודשים ניתן לתינוק שם, וחז"ל, נדמה לי במסכת מגילה, לומדים מכאן שקראו לו טוביה. כמו שלכל ילד אז קראו לפי חוויה שהייתה מהילד או מהלידה.
תודה רבה על התגובה, שמח שאתה נהנה.