פרשת וארא- מחשבות של עבד

פרשת וארא
שוב מצטער על האיחור המזעזע בפרסום, הייתי מנוע מלהיכנס לאתר מסיבות אישיות, זה לא אומר שאני הולך לוותר על הפורום הזה.
בספר שמות מרבית הפרשות נפתחות באותה צורה (ה' מדבר אל משה), לכן שם הפרשה נקבע לרוב על פי המילה ההגיונית הראשונה בפסוק השני.

אז נתחיל.
פרשת השבוע פרשת *וארא:
בתחילת הפרשה ה' נגלה אל משה ומתחיל להסביר לו בפעם הראשונה את ההיסטוריה של העם ואת הסיבה שה' יוציא את בני ישראל ממצריים, ההבטחה לאבות, חוסר הצדק שהמצרים מקיימים עם ישראל והבחירה של ה' בנו כעם שלו.
ה' אומר למשה להודיע לבני ישראל שה' עומד להוציא אותם מתחת סבלות מצריים (שרובצות עלינו, באופן מטאפורי כמובן) בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ולהביא אותנו אל הארץ שהובטחה לנו.
אחרי הנאום חוצב הלהבות הזה שמשה אומר לבני ישראל, נשמעת רק הרוח, בני ישראל בכלל לא הצליחו להסדיר את הנשימה כדי לענות למשה, בטח שלא כדי להתלהב, לכן הם פשוט מתעלמים.

בנושא השני ה' מבקש ממשה לדבר אל פרעה (פעם שנייה) כדי שישלח את בני ישראל. משה מסרב כי הוא לא חושב שפרעה יקשיב לו עם ישראל לא מקשיבים לו.
כאן שוב הסיפור חוזר אחורה, ומסבירים לנו בפירוט (סוף סוף) מי הם אותם משה ואהרון ומי משפחתם, דבר שהוסתר מאיתנו בכוונה כל הסיפור שבו משה מגיע לבית פרעה כתינוק. אבל אנחנו לא מתחילים את היוחסים ישירות משבט לוי (השבט של משה ואהרון) אלא מתחילים מראובן ובניו, ואז משמעון ובניו ורק אז מסבירים על לוי ובניו (ונכדיו וניניו) עד שמגיעים למשה ואהרון.

חוזרים לכך שמשה לא מאמין שפרעה יקשיב לו. ה' אומר למשה שהוא באמת לא יקשיב לו (ה' בעצמו ידאג לזה), אבל שזאת המטרה ודרך הביצוע להוצאת בני ישראל באופן מרשים, ושמצריים ידעו את שמו של ה', שהוא האל היחיד והשולט, כאשר הוא יוציא את בני ישראל ממצריים (כאן גם מודיעים לנו שבאותה תקופה, משה כבר היה בן שמונים, ואהרון עוד מבוגר ממשה. [b]נסו לחשוב למה לשלוח שליח בגיל כל כך מבוגר לייצג את העם[/b].).

ה' מנחה את משה, שכאשר פרעה יבקש ממשה מופת (נס), תגיד לאהרון לקחת את המטה ולהשליך אותו לפני פרעה. והוא יהפוך לתנין (שכאשר אומרים תנין שכמדובר על מקום יבש, המשמעות היא נחש). פרעה לא מתרשם ומבקש מהחרטומים שלו להדגים גם הם את הלחש הבסיסי שכל תלמיד כיתה ג' יודע. במילים אחרות פרעה אומר למשה "אל תנסו למכור קרח לאסקימוסים", מצריים היא עיר מלאה כשפים, "לחש" אחד יותר או פחות לא ישנה כלום. מובן שהם לא עשו שום לחש, ה' עשה הכול, אבל פרעה לא ממש מנסה לקבל את זה.

ועכשיו מתחילות המכות, על כל מה שזה מכיל. מי מאיתנו מכיר יותר או פחות את הסיפור, סופו של דבר, כולנו מכירים אותו. אני רק אזכיר את שמות המכות ואת המאפיין המרכזי שבהן (אם קיים כזה):
דם-לפני המכה משה "תופס" את פרעה מסתיר את העובדה שהוא גם צריך לשירותים מדי פעם. כידוע, וגם הנושא הזה מוסבר בצורה ממש נהדרת בסדרה של סופר ידוע על האלים המצריים, הפרעונים היו נחשבים לאלים בעיני העם, ואולי גם בעיני עצמם. אולי פרעה לא היה בטוח האם אל אמור להיות בשירותים, אבל הייתה לו תחושה שלא, והוא העדיף לא לשאול. משה מראה לו עד כמה האמונה של פרעה שטותית ושקרית.
צפרדע- החרטומים שהצליחו לחקות את המכה רק הפכו אותה לגרועה בהרבה, אבל בכל זאת הצליחו לשכנע את פרעה שלא לשלח את בני ישראל. בסוף המכה הצפרדעים מתו, אבל נשארו בערמות כדי שימשיכו להסריח ולהזכיר למצרים מה קרה.
כינים- המכה הראשונה שהחרטומים לא הצליחו לחקות. זה כן משכנע את פרעה שיש ה', ושיש לו כוחות גדולים (יותר משל כל חרטום), אבל פרעה לא מקבל את מרותו של ה' כשליט אבסולוטי על כל המציאות.
ערוב- ה' אומר למשה שוב לתפוס את פרעה באותו מצב כמו במכה הראשונה (אולי אחרי שיותר משבוע התאפקות... תתארו לעצמכם). והפעם ה' אומר למשה להשכים בבוקר, כנראה פרעה החליט לקום מוקדם יותר בשביל שהוא לא ייתפס שוב על ידי משה. לא הלך לו, פדיחה...
במכת ערוב בפעם הראשונה ההפרדה בין בני ישראל למצרים ברור, הערוב בכלל לא נכנס לגבול של ארץ גושן. זאת הפעם הראשונה שפרעה מבטיח שישחרר את בני ישראל אם רק תיפסק המכה.
דבר- כאן ה' לא שם רק הפרדה גיאוגרפית, במכה הזאת כל ישראלי או אפילו כל חיה שהייתה שייכת לישראלי לא נפגעו בכלל מהדבר, לעומת המצרים שכל בהמותיהם ומקניהם ששהו בחוץ מתו. וכך מתגלה שוב גדולתו ושליטתו המוחלטת במציאות, שהוא יכול אפילו לשלוט במחלה (שזה דבר שלא ניכר בעין בכלל) האם תיגע באותה בהמה או לא, כי מצד ה' זאת בכלל לא בעייה להבדיל איזו בהמה שייכת למי.
שחין- משני "מלא חופניים" פיח של כבשן שנזרק על ידי משה והתפזר לכל מצריים, כל המצרים לקו בשחין כל כך קשה, שאפילו החרטומים לא הצליחו להתגונן מכלום. כמובן שלישראלים ולרכושם לא קרה כלום. זאת הפעם הראשונה שה' מכביד את לב פרעה (כמובן שאפילו לא היה צורך בזה, פרעה ממילא הקשה את ליבו בעצמו).
ברד- לפני המכה, השכם בבוקר משה מתייצב לפני פרעה (אולי שוב פרעה רצה ללכת ליאור, ממילא היה מבאס הזמן האחרון, ואז משה שוב תופס אותו לפני) ומודיע לו שיש לו הזדמנות אחרונה לשלח את בני ישראל, אם הפעם הוא יסרב, ה' "יפסיק לשחק משחקים" וישלח בפרעה את "כל מגפתי".
זאת הפעם היחידה שניתן למצרים בפירוש דרך להציל את עצמם ואת רכושם (כמו הבהמות שלהם) מפני המכה.

מה בעצם תפקיד המכות? למה לא מכה אחת (נוק אאוט)? למה לא פשוט לשכנע את פרעה לשלח את בני ישראל גם בלי מכות? למה להכביד את ליבו?
כל השאלות האלו מכוונות אותי לחשוב שהגישה להביט על המכות הוא לא מהצד הזה, אלא חייבת להיות זווית נוספת לראות את הדברים.

אם נביט לתחילת הפרשה, נראה, שמאוד חשוב פתאום לתורה להסביר לנו (ולמשה) למה ה' רוצה להציל את בני ישראל.
האם משה לא ידע למה עד אז? בפרשת שמות אנחנו רואים שה' כן הסביר למשה, אבל יש הבדל אחד בין מה שכתוב בפרשה שלנו לבין מה שכתוב בשמות. בפרשה שלנו מופיעה ההבטחה לאבות שהארץ תינתן לזרעם, לכן ה' רוצה להפוך אותם לעם חופשי ולהביא אותם אל הארץ כדי שבני ישראל יהיו לעם של ה'.
אחר כך בפרשה שוב אנחנו נשלחים אחורה, אל הדורות לאחר שבני ישראל ירדו למצריים עד שמגיעים למשה. מה זה בא להראות לנו? למה זה חשוב לנו דווקא עכשיו לדעת בדיוק מה הייחוס של משה ואהרון?
נראה לי שזה המשך לחלק הקודם, כאילו להדגיש לנו תוך איזה מספר קצר של דורות עם ישראל נהיה לעם של עבדים בצורה כל כך מוחלטת, שמשה צריך לגדול בבית פרעה בשביל להיות מסוגל בכלל להוציא את עם ישראל ממצריים, אולי אפילו כל כך עבדים, שאילו לא זכרו שלא כל כך מזמן הם היו ה(כמעט )עם הכי מכובד בכל האזור, לכן אולי אפילו לא האמינו שמשה באמת נולד לאותו העם ושבכוונה ערפלו את הסיפור המשפחתי שלו בפרשה הקודמת.
לכן כאן אנחנו מזכירים בגאון, משה נולד לאותו עם כמוכם, עם ישראל. אתם אינכם עבדים מטבעכם, אבל השכיחו מכם את זה. אתם גדולים! אתם עוצמתיים!
לכן המכות לא נועדו לפרעה, גם לא לעם שלו. לא לעונש (למרות שזה גם עונש) ולא כדי לשכנע את פרעה. המכות הן בשביל עם ישראל, להסביר להם, תראו, החיות לא פוגעות בכם, המחלות לא פוגעות בכם, כל הבריאה מכבדת אתכם, אתם יותר מכל עם אחר.
בעקבות כך משה בא אל פרעה, כדי לרומם את עם ישראל.

וגם בשבילנו. גם אם מעליבים אתכם ומשכנעים אתכם שאתם לא יכולים. נסו להיזכר, האם באמת אתם לא יכולים? או שזה סתם הדמיון שלכם?
וגם לעם ישראל כולו המסר מתאים.

עשו ניסוי, שמו חרגול בתוך צנצנת. החרגול קפץ ויצא מהצנצנת.
תפסו אותו שוב, והכניסו אותו, אבל הפעם סגרו את המכסה. החרגול קפץ פעם אחת, "טאאח!" נתקע. פעם שנייה, "טאאח!" שוב נתקע. בפעם השלישית הוא קפץ, אבל הוא לא הגיע עד למכסה. הורידו את המכסה והחרגול עדיין לא קפץ החוצה, הוא קפץ בדיוק עד לנקודה שבה היה הפקק.
אל תתנהגו כמו אותו החרגול.
שבוע טוב.
~~~~~~~~~~
*וארא- הפסוק [b]השני[/b] בפרשה: "[u]וארא[/u] אל אברהם בא-ל שדי. ושמי ה', לא נודעתי להם".
אשמח לתגובות.
חידה: אם פרעה במכת כינים קיבל מהחרטומים, שהודו לו שזה חייב להיות "אצבע אלוקים", כלומר, בהתערבות של אל, שיש אלוקים ושהוא חזק ו"תומך" בישראל. למה הוא עדין לא שיחרר את בני ישראל? איך הוא תפס את אלוקים באותו המצב?

הלוואי ששיעור תנ"ך שלי היה כזה

[quote=מאסטר ליאון;1274790]הלוואי ששיעור תנ"ך שלי היה כזה[/quote]

עצה להרמת העניין שלך בשיעור תנ"ך, נסה לראות אל מעבר לסיפור שמופיע שמיאים לכם שיעור. נסה לראות מה המשותף בין הנושאים ומה ניתן ללמוד מזה לעצמך. זאת הדרך שלי לראות את הפרשה, וזה מה שאני מנסה להביא לתוך הדברי תורה שלי.

ותודה רבה על המחמאה :)

יפה מאוד. שוב הפכת סיפור מוכר למעניין ומזווית חדשה.
בקשר לחידה: פרעה מבין שה' הוא חזק ומגן על ישראל אבל הוא חושב שהוא עצמו אל חזק, ולכן יכול לגבור על ה' ובנוסף הוא לא חושב שה' הוא אל אבסולוטי על כל העולם אלא השפעותיו מוגבלות.
כל הכבוד על ההתמדה ישר כוח!

[QUOTE=Ace Ventura;1274846]יפה מאוד. שוב הפכת סיפור מוכר למעניין ומזווית חדשה.
בקשר לחידה: פרעה מבין שה' הוא חזק ומגן על ישראל אבל הוא חושב שהוא עצמו אל חזק, ולכן יכול לגבור על ה' ובנוסף הוא לא חושב שה' הוא אל אבסולוטי על כל העולם אלא השפעותיו מוגבלות.
כל הכבוד על ההתמדה ישר כוח![/QUOTE]

יפה מאוד! אתה די קולט את הרעיון.
פרעה אכן מקבל את ה' כאל, אבל לא כשליט על המציאות. כשהחרטומים אומרים לו "אצבע אלוקים (שזה שם של שליטה) היא" הם לא מתכוונים לאל כל יכול, אלא לקוסם הכי חזק שקיים, לא האדון של העולם.

תודה רבה.

כל הכבוד, חבל שאיחרת... זה היה ממש יפה, הייתי רוצה לספר את זה בשולחן שבת!