משחקי הרעב- החזרה

הייוש אני עושה סיפור שימשיך מנק' הסיום של הספר השלישי בטרילוגיית משחקי הרעב.

[b]הקדמה-
[/b]
הכל השתנה, לי ולפיטה נולדו שני ילדים- פריים בת השתים-עשרה ורוקי בן השמונה, מחוז שתים-עשרה ושאר המחוזות התחילו להתאושש, קיבלנו אספקות קבועות מהקפיטול ולרגע אחד הכל היה מושלם, אבל אז, [b]הם[/b] החלו לחזור, קרבינטי המשחק הישנים, אשר מעולם לא נתפסו ולא היה ידוע דבר על גורלם, אספו תומכים והחלו קרב כנגד המורדים, או לפחות כרגע מנהיגי פאנם, הם התחזו לשליחים ממחוז שתיים אשר באו בעניין תלונה כלשהי, ברגע שהם נכנסו לשטח האחוזה של נשיאת פאנם, פיילור, הם הוציאו את הנשקים- רובים חדשניים שכמוהם לא ראינו מעולם, צרעות ציד שאימנו לתקוף כל אחד מלבדם, ומה לא.

החיילים אשר שמרו על האחוזה נלחמו בעז, רובם נהרגו, חלקם נלקחו כשבויים, ואלו שלא מתו ולא שבויים, לא במצב נפשי טוב מספיק, בשביל לדבר.
פיילור עשתה ככל יכולתה, היא נלחמה בגבורה רבה, אך לבסוף נאלצה לרדת למחתרת יחד עם שארית כוחותיה, קרביניטי המשחק חזרו לשלטון, והפעם לא הייתה בכוונתם ליפול, הם לא מינו נשיא, אלה שלטו יחד בפאנם מחדש, וביד רמה כמובן- שלושה-עשר קרבינטי משחק, שלושה מהם היו חלק מקרבינטי המשחק הראשונים, השאר הצטרפו כאשר החלו להתכונן להתקפה על האחוזה.

מחוז שתים-עשרה חי בפחד מוחלט כרגע, כל מה שלא העזנו לספר בכל השנים האלו לילדינו, נאלץ להיחשף, סיפרנו להם על כל מה שקרה, על משחקי הרעב ועל מה שאני ופיטה עברנו, הם היו מודהמים ונכנסו להלם, אך הם עיכלו את הידיעה לאחר זמן מה.

זה קרה בזמן שישבתי בסלון הבית וצפיתי בתשדירי החדשות, פיטה יצא לעבוד בחנות העוגות שלו, פריים ורוקי ישבו על ידי, הכתבת אמרה את המילים המחרידות הבאות ''וכך לאחר מחשבה עמוקה החליטו שלושה-עשר מנהיגינו החדשים, להחזיר ולהשיב את משחקי הרעב, בכל שנה משחק רעב חדש יחל.....'' לאחר מכן הראו נאום של קרבינטי המשחק, אך לא הקשבתי הייתי שקוע בהלם שלי.

אני ופיטה כבר בכינו, פריים ורוקי כבר בכו, כל תושבי המחוז כבר בכו- כולם בכו, אך זה לא עזר, היום הלך והתקרב, עד שהוא הגיע, כולנו, תושבי מחוז שתים-עשרה התאספנו בכיכר, מינטה רום, אישה אשר באה מהקפיטול, עדה מול שתי קערות גדולות מלאות פתקים, ''בקערה שמשמאלי נמצאים פתקים על כל שמות הבנות בגילאי שתים-עשרה ועד שמונה-עשרה מהמחוז, אותו דבר לגבי הבנים בקערה שלימיני, ''ליידיס פרסט'' היא אמרה, והזכירה לי בצורה מחרידה את אפי טרינקט, אשר נהרגה באותה הפצצה בא נהרגה אחותי הקטנה פריים, מינטה עצמה עיינים והכניסה את ידה אל תוך הקערה, היא שלפה פתק לבן, קטן ומקומט, היא פתחה אותו והקריאה את השם בקול רם ''פריים אוורדין'', 'לא, לא שוב!' חשבתיף והנה ראיתי אותה- שערה השחור הכהה מתנופף מאחורה כנגד הרוח, עיניה הכחולות מלאות פחד, פריים הקטנה שלי התקדמה אל עבר הבמה, ''ועכשיו..לבנים'' אמרה מינטה, הסתכלתי על פיטה, בשמחה הייתי בחליפה את בתי הקטנה, אך אני גדולה מידי וכך גם פיטה, לא נותר לנו לעשות דבר מלבד לצפות ולבכות, לבכות ולצפות, ''טאבו זינגה'', ילד בהיר עור, כבן שלוש-עשרה, בעל שיער כהה כלילה ועיינים בהירות כמים, התקדם לבמה בפחד, לא זהיתי אותו, וגם לא רציתי, התמקדתי רק בבת הקטנה אשר נשלחת בדם-קר אל משחקי הרעב.....

עצה שלי- תסגרי את הסיפור.
אין רעיון לפתוח מחוז 13, אין היגיון שקטניס ופיטה נשואים ולא קטניס וגייל. את לא תכתבי לעולם כמו סוזן וזה מיותר.

עוד משהו-
פתיחת ספר 4 למשחקי הרעב זה כמו לפתוח הארי פוטר 8. לא אוהבים את זה, וזה סתם אילוץ.

הם נשואים על פי עורבני חקיין.. לא קראת את ''אחריות דבר'' בסוף הספר? על פי עורבני חקיין הם היתחתנו ונולדו להם שני ילדים-בן ובת

~נסגר~

נו טוב..ני משערת שאתמקד לפחות כרגע בסיפור 1