[SIZE=2][i][u][b]לילה/אסף[/b][/u][/i][/SIZE]
[SIZE=2]לילה. הוא יושב בודד על ספסל בגן. רוח קר נושב, מעביר גל מצמרר בגוף. הוא יושב בודד על ספסל בגן, יושב בודד ולבד. עורב קטן התעופף, נפרד מלהקתו, התיישב על ידו ללא צליל וחיכה. הוא יושב על בודד ספסל בגן, בודד אך לא לבד. חתול קטן טיפס והתיישב בחיקו. הוא יושב בודד על הספסל, בדידותו קרה וליבו חמוץ. כלב משוטט הילך אל הספסל ונשכב לרגליו, חבר נאמן. הוא יושב בודד על הספסל, לא מביט אל ספסלו, אל שכניו. אנחה נשמעה מפיו, מלמול על אשר עבר. הביט אל הרחוב וראה את אשר חפץ ליבו עובר כנגדו, "חכה," קרא, "חכה," אך הנה עבר חלף לו. ניסה לקום, לקרוא לחפצו אך לא מצאו. הבין שלא ישיגו עוד לעולם ושב אל ספסלו. תקווה נשבה בליבו, למצוא את חבריו על הספסל, העורב השקט, החתול הבודד והכלב המשוטט, אך גם הם הלכו, המשיכו במסעם. שוב ליבו לבד ובודד. לילה.
לילה. הוא יושב בודד על הספסל, אין לו כל רע. יד מונחת על כתפו, והנה חברו הטוב הבא לנחמו. "אל תפחד," אמר הידיד, "אל תתעצב." הביט בחברו וחייך, הנה נמס השלג. חום חדש עלה בליבו. ואחרי החבר חזרו ידידיו, העורב, החתול והכלב. שוב לא היה בודד ושכח את אשר חלף. לילה.[/SIZE]
לילה.
