יום העצמאות- ראשית צמיחת גאולתינו
מצטער שאיחרתי, תיכננתי לכתוב את הנושא הזה אתמול, אבל שכחתי שכל יום העצמאות לא נמצאים בכלל בבית, אז לא הסתדר.
הפעם נתחיל בדבר מעניין יותר אף ממקור החג, אנו ניכנס לקצה קצהו של המחלוקת הגדולה בין הציונות הדתית לציונות החרדית בתקופתינו, ורק שתהיו בטוחים, היא לא פשוטה בכלל וגם חשוב לי שתדעו שאני לחלוטין לא נייטראלי בנושא אבל בכל זאת. נתחיל:
יום העצמאות נקבע על ידי הרבנות הראשית כיום חג, בו אומרים הלל שלם (שמייצג אמירת תודה) ולא אומרים תחנון (שלא אומרים ביום שמח) כדי להודות על הנס הנפלא שקרא לנו לאחר 2000 שנה, סוף סוף יש לנו מדינה.
זהו חג בדומה לפורים, אבל יותר דומה לחנוכה. גם לחנוכה וגם ליום העמצאות, אין שום איזכור מפורש בכתוב, אז איך הגיוני שנחגוג אותם בכלל כאילו הם בעצמם חג?
טוב, התשובה היא שבעבר היו הרבה יותר חגים, אבל כשחרב בית המקדש השני, כבר לא היה משמעות לאף אחד מהם מלבד חנוכה, בגלל שהוא סימן ציון דרך למען כל ההסטוריה היהודית, כמו שגם תוכלו לראות בנושא על חנוכה שהיה.
עוד משותף בין פורים חנוכה ויום העצמאות, שלושתם חגים שנקבעו על ידי עם ישראל ולא על ידי ה' בעקבות פעולות שנבעו בעצם מעם ישראל באופן פעיל ולא מה' באופן שישראל היו סבילים.
הסוג הזה של גאולה נקראת "התעוררותא דלטטא" (התעוררות שמגיעה מלמטה, מהאדם ועם ישראל) לעומת הסוג השני שנקרא "התעוררותא לדעילא" (התעוררות שמגיעה מלמעלה, ה' גואל אותנו באופן ישיר).
כמו אצל בני אדם, כך גם בכל דבר אחר, כולל עמים וכולל העולם כולו, כל דבר מתבגר ונהיה מבין יותר ופעיל יותר.
כך גם כאשר עם מתבגר הוא פחות צריך את אבא שישמור עליו ולהתחבא לו בין הרגלים, אלא הוא יכול לפעול בעצמו. זה לא אומר שהוא לא מקבל יותר עזרה מה', הוא פשוט לא רואה את זה, כבר ממגילת אסתר ה' לא מוזכר בכלל.
שימו לב לדימיון נוסף בין פורים ויום העצמאות, פורים הוא בדיוק שלושים יום לפני פסח, י"ד באדר פורים, י"ד (בערב, בט"ו) בניסן פסח. תקנה קדומה (מימי משה כמדומני) היא ללמוד החל משלושים יום קודם החג את הלכות החג, כך שזה יוצא בדיוק בפסח.
יום העצמאות יוצא בה' באייר (כשהוא לא מוקדם או נדחה כמו שקרה השנה) ושבועות יוצא ב-ו' בסיוון בדרך כלל (עשרים לעומר וחמישים לעומר), כלומר, שלושים יום בדיוק.
למה לא?
אז כמו שאמרתי, הזרם החרדי טוען שאין מה להגיד הלל היום העצמאות ותחנון הם אומרים בקול רם מהרגיל.
לדעתם, אין טעם במדינה הזאת כלל, זה מכיוון שלא יכול להיות שהגאולה תבוא על ידי חוטאים (החילונים) ושרק מדינה דתית או כזאת שתוקם על ידי המשיח היא בלבד תהיה תחילתו של הגאולה.
הרב קוק, אבי התנועה הדתית ציונית, מסביר בדבריו למה הגאלוה לא רק יכולה להגיע דרך הטומאה, אלא היא אף חייבת להגיע על ידי יהודים ציונים שיכפרו לחלוטין בתורה ובמצוות וכל מה שהם יעשו יהיה ליישב את ארץ ישראל.
הדתי מהגלות, האח יהודה, לא מסוגל לעזוב את בית המדרש כדי לבנות, אולי כן באופן פרטי, יחידים מסוגלים, אבל המהלך הכללי חייב להגיע מיוסף, השור, האח המוצלח שתמיד הולך לו, האח הכי חומרי ומתעסק בכספים ובכלכלה מכל המשפחה כולה ומוצלח כמו כל המשפחה כולה בכסף ועסקים.
אבל, זה לא בדיוק כמו שהגדרתי את זה. אלא הרב קוק מסביר שלכל אחד מהדברים הללו יש ערך בפני עצמו ואפילו שהערך של בניית הארץ וישובה קודם לערך של קיום מצוות "פרטיות".
שאלו את הרב קוק איך הוא יכול להסכים עם יהודים שאפילו תפילין לא מניחים. הרב קוק חייך ואמר "אבל הרי הם כן מניחים תפילין!". כל הנוכחים הוכו בהלם, חיוך קל עלה על פניהם. "באמת?" הם שאלו "אם כך הרי אין בעייה".
"בואו אחרי ואראה לכם את התפילין שהם מניחים" אמר להם הרב ולקח אותם החוצה אל הכביש.
"אתם רואים?" שאל הרב בעניין, הנוכחים הביטו לכל כיוון ולא ראו כלום, הם לא הבינו מה הרב מנסה להראות להם. "הם מניחים תפילין! על ארץ ישראל!" אמר הרב "אתם מניחים תפילין? על עצמכם כן. הם מניחים תפילין על ארץ ישראל." אמר והחווה בידו על הכביש אשר נסלל על ידי המתיישבים הציונים החילונים.
מובן שלדעת הזרם הדתי לאומי זה שמיישבים את הארץ לא אומר שבסדר לא לקיים מצוות, להפך, אם ליישב את הארץ זאת מצווה, זה לא אמור להתנגש עם קיום מצוות אלא רק לחזק אותם. פשוט גם להתכחש למדינה ורק לשמור מצוות בעצמו, גם זה לא נקרא לקיים את כל המצוות.
אחרי שסיכמנו את הדיון (כאשר יוצא ממנו שדעתי מנצחת כנראה, מצטער, אני פשוט לא מכיר עד הסוף את הצד השני) שבעצם מהוה את מרבית ההבדל בין הזרם הציוני דתי לבין מרבית הזרם החרדי, ניגש לדבר יפה מאוד שראיתי לבי יום העצמאות, שקשור דווקא לסוכות אבל שכחתי להביא אותו בסוכות לכן כאן זה גם מתאים.
יש לנו דרך קלילה לדעת מתי מרבית החגים יצאו בכל שנה ושנה ברגע שבודקים מתי סוכות יוצא.
אבל בשביל זה אני צריך מעט עזרה בא"ת ב"ש, דרך מאוד יהודית לסמן דבריםץ
א'= ת'
ב'= ש'
ג'= ר'
ד'= ק'
ה'= צ'
ו'= פ'
ז'= ע'.
כל יום של סוכות מסומן באות מא' ועד ז' (שביעי של סוכות), כל אחד מאותם ימים יוצא ביום אחר של השבוע (מלבד א' וז') וכל אחת מאותיות הא"ת ב"ש הנגדיות להן מסמנת חג אחר אשר יצא בדיוק באותו יום בו יצא היום של האות המקורית. סימן זה נכתב בספר הלכה מלפני כ 500 שנה אם אני זוכר נכון, אבל זה לא מהזמן האחרון.
אני לא זוכר את החגים הנכונים, לא עברתי על זה מאז סוכות, אבל אני זוכר מספר חגים. כך לדוגמא:
ר' מסמל ראש השנה (שיהיה לדעתי) והאות פ' מסמלת את פסח. כך שבתוך כל זה יש גם את כל (או מרבית) החגים מהתורה וגם את פורים וחנוכה. רק לאות ע' לא היה מה להוסיף, גם לא היה שום חג מתאים מבחינת הזמן.
נכתב באותו ספר שהסימן הזה שמור לחג שיגיע לעתיד לבוא.
רק שבאופן מפתיע ביותר, בימינו, הוכרז על הקמת מדינת ישראל בה' באייר שהוא תמיד יוצא באותו יום בו יוצא שביעי של סוכות ושמו מתאים לאות ע' שמסמלת עצמאות. לא על סמך זה אני חוגג את יום העצמאות, אבל זה דבר ממש מגניב.
ממנהגי היום לקריב את קורבן העל האש :wink:.
יש מחלוקת קטנה האם לקרוא הלל עם או בלי ברכה (לספרדים בלבד המחלוקת).
שבת שלום.
