קטע שכתבתי לבן דוד שלי

בן דודי נהרג בתאונת דרכים בגיל 17 כמה ימים לפני פורים ומאז אני לא חזרתי לעצמי אני יכול בשניה אחת לעשות משהו ורגע אחרי להיות במקום אחר מבלי לסים לב וזה הסיפור

זה היה לפני יומיים בשעה 8:15 היינו בעמצא התפילה והרגשתי דחף עצום לקום ולצת משם ורגע אחר שהרגשתי את זה בלי לסים לב אני מצאתי את עצמי מחוץ לישיבה עם האייפוד ביד שזה היה כתוב:

[COLOR="Orange"]"במסע נפשי כל כך קשה לא יודע מה הגוף רוצה הלב אומר לברוח המוח אומר לשמוח אבל זה יהיה קשה לזייף את המקרה לא רוצה להישאר להפסיק כבר לדבר על עולם טוב יותר החיים גרועים זה ידוע אין טוב בעולם יש רק רוע בגלל זה אתה שם לא כאן איתי מכווה שתחזור אוהב אותך בן דודי היתה מיוחד שונה מכל אחד כבר בגיל קטן הדהמת את כולם חשבנו שתחייה עד 120 אכשיו תראה אותך בן 17 בקברים אוהבים אותך כולם רוצים כבר שתחזור אך העולם עחזר מתעלל בכל אחד מצתער שזה אתה ולא אחד אחר"[/COLOR]

[size="3"]אני מבקש אל תרשמו פה מה לשפר ואל תשאלו שאלות אשקול זה נואד לפריקה בלבד ולא לדיבורים על זה תודה [/size]

הקטע נורא יפה
אני משתתפת בצערך;;;

זה ממש מרגש.. משתתף בצערך.. תהיה חזק!

אני יכול לראות בעיני רוחי את מסע חייך, אותו מסע של כל נער מתבגר. ההתחבטות הכה מוכרת. לברוח, לשמוח, לבכות או לשכוח. לא ממש קל לדעת מה לבחור, אבל לעתים כדאי פשוט להקשיב ללב.
החשק לחשוב שהכל זיוף וכבר נתעורר מהחלום. חשק זמני הוא. חשק שלפני ההכרה.

הסערה גועשת אך הים ישקוט לבסוף, ואז. תבוא התמודדות. עמית, היה חזק.