סיפור חדש שלא ינטש- The King of The Phoenix beginning of the end

[SIZE="4"] [FONT="System"][COLOR="DarkOrange"] The King of The Phoenix - beginning of the end [/COLOR][/FONT][/SIZE]

יפורסם מחדש ביום שבת,אני מקווה
סליחה עם זה קצר,אבל לא יכולתי לחכות עד שאסיים בוורד.

1. תקשיב, זה נראה כאילו נטשת עד כה מלא סיפורים ושאנשים כולל אדם בעל אורך הרוח שרצה לעזור לך כבר מיואשים ממך. האם אתה נהנה מהכתיבה? זו הסיבה היחידה שלשמה צריך לכתוב. לכן אני מציע לך לכתוב כמה פרקים לעצמך, אל תלך על שיטת הנכתוב פרק ישר נפרסם אם לא הולך נסגור. לא לא. לא יהיה לך שום קורא. לך על שיטת האני מפרסם לכם פרק שיש לי את העשרה שבאים אחריו כתובים וזו הוכחה שאני נהנה ממנו ומתמיד בו ותהיו בטוחים שכך לא יינטש. זו גם הדרך שבה כל כותב טוב צריך לנהוג. פרסם פרק, אין תגובה? פרסם עוד. אתה כותב למען הנאה לא למען תגובות. פרסם כמה, הוכח את מחויבותך, ואז אם ממש אין התעניינות תוכל לוותר.
2. כך לתשומת לב טיפים. אאני בטוח שמישהו העיר לך שאתה לא עושה רווחים בסופי שורה וכו'. אם אתה לא לוקחזאת לתשומתלב, למה שינסו לעזור לך?
3. לך לראו וואן פיס. זה ייפתח לך תאופקים, יבגר אותך, וילמד אותך על פנטזיה מה שלא תדע לעולם.

נורא קשה לי לקרוא ולהתחבר לעלילה הזו, גם כי אני בספק אם תמשיך אותה, אך לא רק.
הכל מסורבל וכבד, אני התעייפתי כבר בשורה השנייה! שלא לדבר על תיאורי המפלצת... היה שם הרבה 'וזה' ו'כאלה' ו'כאלו' ו'ככה'. שזו לא השפה הספרותית שנדרשת...

שכחת להוסיף קו כללי כמו שלמדתי בבית הספר החדש. גם התיאור לא על פי הסדר הנכון.

בקיצור, אני מציע לך לחזור ולכתוב את הפרק מחדש. במתינות וסבלנות. אני אקרא, מבטיח.

אז אני מבקש שתתייחסו לפרק כהקדמה. השפה לא גבוהה במיוחד משום שהכותב הוא בן 17 שלא ממש אוהב להשתמש בכישרון שלו לכתיבה. בהמשך יהיה בגיבור שינוי והוא בן נוער אז לפעמים השפה תהיה סלנג,אני אנסה להקפיד על זה בחלקים שאני יכול. אביב,אני אתייחס לעצות שלך וכל פעם שאפרסם פרק אראה לפני הכתיבה וואן פיס. השיטה שלי הפעם היא לכתוב בוורד הקדמה ואז במשך שבוע אכתוב את הפרק עד שיהיה מושלם, ולפרסם כשנוח לי,זאת אומרת בשבת.

חבל שאתה מתעלם מההצעות שנתתי לך פה. תירוצים לא יעזרו... הקדמה צריכה להיראות טוב בדיוק כמו הפרקים. זה לא כתוב טוב.

אז אני אערוך בוורד ובשבת אני מקווה שיהיה לי הקדמה משופרת

ליאון זה הרבה יותר טוב מהסיפורים הקודמים כמו steel life ושאר הסיפורים שלך. אבל קשה לי קצת להבין את העלילה...

אני מחקתי את הפרק ואני אפרסם אותו מחדש ביום שבת כנראה.

שימו לב שזה לא נחשב הקפצה כי עבר רק שבוע מהתגובה שלי קודם ומותר לכותב סיפור לעשות דאבל במקרים כאל נראה לי. אני אפרסם את הפרק כנראה בחופש הגדול לצערי

פרק חם ישר מהוורד. בשלב הזה לא השתמשתי עדיין בעצת וואן פיס של אביב והדמות לא אוהבת עדיין לכתוב.

פרק א'
שלום. אם אתם הצלחתם לקרוא את היומן הזה אז אתם ברי מזל. כשקיבלתי במתנה ליום הולדתי את היומן הנ"ל לא חשבתי להשתמש בו, כי מי ירצה לכתוב ביומן על מה שקרה לו כשעבר מטוקיו למאלבורק, רק שאז אני מצאתי משהו מיוחד. אני חזרתי מהתיכון(גיל 17) וראיתי שבחדרי, כמו תמיד היו המון קופסאות,אבל אחת מהם הייתה מלאה בממצאים של אבי. שכחתי לומר,אבי היה חוקר מפורסם שחקר דברים מגניבים ומסוכנים. פעם אחת הוא הוזעק כדי לטפל בהיעלמות של אנשים ונאלץ להיכנס לתוך עין הסערה ולהיעלם. הוא והמשלחת שלו לא נראו עד היום. אני מצאתי בארגז כל מיני דברים מעניינים,אבל מה שהכי עניין אותי היה מכשיר תכלת-כסוף-טורקיז(חלק מכל צבע) שהתאים לי לכף היד והתארך עד למרפק, ועטף גם את האצבעות. היה מצורף אליו מכשיר ששמים בעין אחת באותם צבעים שמחובר אליו מיקרופון. למכשיר הזה קוראים ווילר. ראיתי שמצורף לזה שבב והכנסתי למחשב,ראיתי פתאום משחק שקוראים לו Accle world ושם אני הייתי עטוף שריון כסוף עם סדקים ושריטות יחד חלקי קרועים של בגדי מלאך(אם למישהו יש מושג איך קוראים לזה,אז תודה ושיאמר לי באימייל המצורף בסוף היומן), היו לי 6 כנפי מלאך ושיער ג'ינג'י, קראתי לעצמי אנג'לו ושיחקתי שבוע. הייתי ממש טוב במשחק ואז ראיתי שלבריון שלנו,אקורה נפל מתוך האגרוף שלו,שבב של המשחק ששיחקתי וכשניתחתי אותו במעבדת מחשבים,קרה דבר מוזר מאוד,ראיתי שורות של 1010101010100010100001101111100011100011 שנעלמו אחרי כמה דקות ואז ראיתי סריקה של ד.נ.א שבה כל הפרטים עליו: הדמות שלו:דינגו:איש זאב מדברי שנראה כזאב מדבר על שתיים עם כפפות אגרוף קרועות ועם סימנים מוזרים על גופו. ראיתי גם קרבות שלו כמו למשל כשהוא נלחם נגד שילוב בין בן אדם לבין עקרב. הוא תפס אותי כמובן וכשעמד לתת לי אגרוף חזק עד שיעופו לי השיניים,הוא אמר "בשלוש אנחנו נילחם,אם יש לך אומץ,תרנגולת בשריון.". עכשיו אני אקפוץ לשעה שלוש:הלכתי לפארק שליד בית הספר וראיתי את אקורה יחד עם כל התלמידים,מחכים לקרב כמעריצים. אקורה התבסס על כוח ונתן אגרוף ובעיטה לכל מקום אפשרי, אני ברחתי וברחתי עד שלא יכולתי לברוח עוד וכשהאגרוף עמד להגיע אל פניי, אני התעלפתי ומה שאני זוכר לפני ההתעלפות הוא שאקורה צחק בכבדות ונפל אל הקרקע....
נ.ב:קוראים לי כריסטופר אנדרוס דרייסל השני בשם מלא או כריס דריי.

מצטער שלקח המון זמן.

[b]פרק 2-צלילה אל המוות חלק א'[/b]
ברגעיי האחרונים שמעתי צווחות וקרבות בין אותם יצורים מחרידים לבין אקורה וברגע הבא כבר לא יכולתי לראות או לשמוע ואפילו להרגיש,שום דבר...
[i][u][b]שבוע לפני זה[/b][/u][/i]
אני ואקורה התעוררנו ולמרבה הפתעתנו גילינו שאנחנו במקום אחר,במימד אחר. כמובן שנבהלנו,במיוחד אקורה(בלי פרטים כי הוא עומד לידי עכשו). מסביב להר שבו היינו היו איים מרחפים,נהר שבעצם עולה למעלה,צמחים טורפים מוזרים וענקיים,מיליני עצים ענקיים וזקנים עם שפמים וזקנים מעלים!,ציפורים בגודל של מטוס או בגודל של בן אדם.פטריות חיות ועוד המון דברי יער מוזרים.אקורה התעשת ואמר "נו כבר,בוא נלך מכאן" וכך היה.כעבור שעה בערך הגענו לחוף ושם ראינו קונכייה ענקית,התלחתי לאסוף עצים למדורה משום שעוד מעט לילה וביקשתי מאקורה לאסוף פירות,לקחתי גם קצת מים חמים מהנהר(אתם מעדיפים לגווע או לשתות מים לא מטוהרים?) והכנתי מרק(אימא שלי לימדה אותי לבשל בגלל שהיא נוסעת הרבה) פירות,אכלנו גם פירות רגילים וניסינו לישון. כשהתעוררתי בחצות בערך,ראיתי את הקונכייה זזה ושמעתי ממנה קולות של דיבור "נו כבר קאלוי" "תחליט" "תאמר לו שהוא טועה:" וכל מיני קולות. הערתי את אקורה ואז מתוך הקונכיה יצאו שלושה יצורים:כל היצורים היו חשופיות אבל אחת מהחשופיות היייתה אדומה עם קרני שטן,אחת אחרת הייתה לבנה צהובה ותכולה עם הילה ואחת נוספת הייתה ירוקה בלי שום מאפיין. לקונכייה נפתחו שני עיניים אדומות מתחת והיא אמרה "בני אדם?, כבר המון זמן לא ביקרו אותנו בני אדם,קאלו וקאלי,תפסיקו לריב. קאלוי לא יזוז אם לא תפסיקו ואתפם יוצרים רושם רע.". כמובן ששיפשפנו את העיניים והם לא נעלמו. התחלתי לשאול אותם או אותו "מי אתם? מה אתם? ואיפה אנחנו?". הקונכייה ענו "אני ראקו והאדום הגדול הוא קארליון שבוחר רק בדברים הרעים,לבן צהוב ותכלת הוא קארלוז,בוחר רק בדברים הטובים,האמצעי הוא קאלוי,היחיד שיכול להזיז את הגוף שלי ולכן הוא חייב לבחור עם מי להסכים. אתם נמצאים ביער ארודיוס ואנחנו נקראים קודאים. בני אדם לא ביקרו את היער ממזמן. האגדה אומרת שאתם תצילו אותנו מהקיסר הנעלה." חזרנו לישון ובבוקר ראיתי חפרפרת ענקית בגודל טנק עם מקדחות תוקף אותי,ברחתי עד שהגעתי לעץ אחד ושם ראיתי את אקורה מנסה להתחבא מחפרפרת בצד הנגדי ממני ולכן יצא ששתיהן ראו אותנו. אחת מהן ירתה בנו חץ הרדמה מתוך המקדחה שלה ומצאנו את עצמנו במערה עם מפלים ואוצרות. היו שם מילינים של חפרפרות ששלחו אותנו לכלא מאבנים שנפתח באדמה. ככה עבר יום של ניסיונות בריחה. אקורה ואני הצלחנו לצאת מהבור ואז התחלנו להילחם בחפרפרות עם חתיכות אבן ארוכות שמצאתי. חיסלנו אותן רק שאז באה אחת ענקית בגודל של 5 משאיות שסוחבות פילים יחד עם אוטובוסים מלמעלה שעל האוטובוסים יש טנקים ועל הטנקי מקדחות. היא פתחה את הפה ועמדה לתת לי ביס ענקי....

הצצה לפרק הבא! תזכרו שלא עולה כסף להגיב!

[b]הצצה לפרק הבא:[/b]
התחלתי לחשוב שנמות וברגע הכי לא צפוי היא הצליחה להציל אותנו. האמת? חברת צוות מוזרה מצאנו. ואנחנו במקרה עוד יותר מוזר...

אני מנסה לא לספיילר

יצא נחמד כל הכבוד! מחכה לפרק 3.

הכל יצא מאוד מאוד צפוף. זכור את מראה הדף שלך, הוא ממש מחניק.

קרא את הטיפ [URL="http://myforum.co.il/showthread.php?t=50118"]הבא.[/URL]