סיפור פרקים: בן לצוות גלקטיק.
[size="7"][b]פרק א' : הבן של סיירוס[/b][/size]
"רוץ!" צעק האיש הגדול, מנופח השרירים, בעל השיער הכחול, לעבר הילד הנמוך והגמלוני שרץ על ההליכון.
"יותר מהר! נמושה שכמותך. כשאני הייתי בגילך יכולתי לרוץ כמה שעות טובות על ההליכון במהירות הזאת. 14 קמ"ש זה קשה מידי בשבילך?" שאל האב בלגלוג. "אני אראה לך מה זה קשה!" הוא רעם, התקרב אל ההליכון והגביר את מהירות הסיבוב ל 17 קמ"ש. הילד הקטן רץ כמה שניות, ואז הפסיק. הילד הועף לאחור ובילגן ערימת מזרונים שהייתה מסודררת יפה, צמוד לקיר.
"והחלום שלך הוא להפוך למפורסם, הא? אם אתה כל כך חלש לעולם לא תצליח להתפרסם. אלה הם החוקים בצוות גלקטיק." האב הסתובב, סידר את גלימתו והלך החוצה מהחדר, כשהארבוק שלו מתפתל מאחוריו. הילד השתנק, כל גופו כאב וראשו היה מסוחרר. הוא דידה, תשוש, לעבר המטבח, שם חכתה לו אימו חיוך רך מרוח על פניה.
"איך היה אימון הספורט עם אבא, טומי שלי?" שאלה האם ולחצה את בנה בחוזק בחיבוק אוהב ומלטף.
"היה בסדר. אני חושב שעמדתי בתקן שלו." אמר הבן בקול עייף, והתיישב בחוזקה על כיסא שחור שבמרכזו התנוססה האות "g" שמשמעותה הייתה: האות הראשית של המוטו שלהם- גלקטיק. אמו הגישה לו ארוחת צהריים; שניצל ופסטה וליד גם חתכה לו סלט ירקות.
"חשוב לשמור על הבריאות" הייתה האם מקפידה להגיד לבנה. כמובן הוא אכל טוב אך בכל זאת היה רזה יותר מכל חבריו ונמוך יותר מכל חבריו. גם כן, [i]"חברים"[/i]. אלה היו ילדים בעלי ייחוס, שהיו הבנים של המנהיגים הגדולים ביותר בצוות.גם הוא היה בן למנהיג מיוחס. הוא היה הבן של סיירוס, מארגן צוות גלאקטיק, שהיה ידוע בכשרונו באימון פוקימוני רעל ופיתוחם לפני זמנם- מה שאומר שהם חזקים להפליא.
טומי גדל בווילסטון מאז ומתמיד. אביו היהפושע במלוא מובן המילה ולכן היה מוכרח להתחבא כל הזמן באחוזה שלהם שנמצאת בשולי העיר. האחוזה הייתה ענקית וזובאטים עופפו מסביבה באופן קבוע.
"אולי תלך לאחד מן החברים?" שאלה האמא שפשטה את סינר הבישול והחזירה את הסירים למקומם. אמנם היו שם המון משרתות, אך אף אחת לא הכינה אוכל טעים כמו האמא, שהייתה נצר אחרון לטבחי שושלת המלוכה הספרדית וידעה היטב להכין מטעמים.
:"בסדר אמא, אני אלך לג'וני" אמר טומי והתרחק מן הצלחת הריקה.
טומי החל ללכת לשער הראשי של האחוזה אך שם עמד אביו. האב בא אליו, ובחיוך "אוהב" נתן לו זריקה לעורק הראשי. הזריקה הכילה חומר שיגרום לטומי לגדול מהר יותר. טומי חייך, פתח את השער והלך. הוא החל ללכת ברחוב והתקרב לעבר ביתו של ג'וני, אך עינו נלכדה על משהו. היה זה חלון ראווה שהראה שלושה פוקדורים מבריקים. מתחת לשלושת הפוקדורים היו כתובים שמות: אלקטרובז, מגמר וסייטר.
עיניו של טומי נצצו. הוא כל כך רצה את הפוקדורים האלה שהיה מוכן לתרום את לבו ולקבל אותם. אך הוא לא יכל. הוא היה רק בן עשר. באחוזה אביו הסכים לקבל פוקימון רק מגיל 14 ומעלה ואם בגיל יותר נמוך אז הוא מסכים לקנות צעצוע של פוקימון.
אך טומי היה נחוש בדעתו. הוא הביט על המודעה שהודבקה על דלת הכניסה:
[size="4"]פתוח מ 13:00 עד 18:04[/size]
טומי הביט בשונו. השעה הייתה 18:30. הוא הסתובב סביב החנות ומצא חלון קטן שהיה ממוקם גבוה בקיר האחורי של החנות. טומי טיפס והצליח להכנס מבעד לחלון. הוא היה בתוך החנות. לבד.
הוא התקרב בזחילה לעבר חלון הראווה, לקח את שלושת הפוקדורים, ותחב אותם לכיס.
הוא החל לזחול ולפתע נעצר. הוא שמע קול רועם צועק ממעמקי המסדרון: "תביא את הפוקדורים או שסווייפר יחסל אותך!" צעק האיש. טומי הציץ מאחורי הקיר וראה שם פורץ. הפורץ הפנה את מבטו אל טומי, שמיהר להתחבא מאחורי הקיר. בן רגע הסתער עליו סווייפר והחל לכרוך את גופו סביב גופו של טומי.טומי לקח נשימה ארוכה לפני שהנחש החל ללחוץ לו על הבטן. עכשיו נשאר לו אוויר.
"הילד הזה שלך?" שאל הפורץ שלבש את מדי צוות מגמה- האדומים, ופנה לעבר טומי.
המוכר הלך אחריו, רועד, וכשראה את טומי נכנס לפאניקה. "עוד פורץ? אצלי בחנות? אוי ווי מה עשיתי, מה?" שאל המוכר בהתפלצות יתר.
"השארת את החלון האחורי פתוח." אמר הפורץ באדישות ונתן לסוויפר איזו פקודה שטומי לא הבין. אך מהר מאוד לא היה קשה לא להבין. סוויפר התכונן לתת לו ביס מורעל, דבר מאוד מסוכן. טומי החל להתפתל, והצליח לשחרר את ידו. הוא שלח את ידו לעבר כיסו וגילה להפתעתו שרק פוקדור רחד נמצא בכיס שלו. השניים האחרים בוודאי התגלגלו לו מהכיס כשהסתובב בפתאומיות.
במהירות הוא שלף את הפוקדור שהיה בכיסו. "פוקדור, צא!" הוא צעק לחץ על הכפתור ויצא משם סייטר.
המשך יבוא.
אם יש שגיאות כתיב- זה בעיקר ממהירות הכתיבה. טעות שלי.
אהבתם? תגיבו.
אני מעדיף תגובות בונות.
אם היה ארוך מידי, תגידו. אני אשתדל לשפר.
תהנו
