סיבוב ראשון | פנטז ת'חפץ!

[IMG]http://www.up2me.co.il/images/85419817.png[/IMG]

סיבוב ראשון!
כתבו קטע על החפץ הבא!

[SPOILER]"אופניים ישנות שיכולות לעוף באוויר בזמן דיווש!"[/SPOILER]

הגשה:

הכל התחיל באחד מימי הקיץ החמים.
''אבא! אני חושב שנשברו לי האופניים!'' קראתי לאבא שלי בעצב, קיבלתי את האופניים האדומות לכבוד יום הולדתי העשירי, הם אצלי כבר יותר מחמש שנים, הן יקרות לי מאוד.
אבא נכנס לחצר בריצה ובחן במבט מודאג את זוג האופניים האדומות, ''זה לא טוב.. השרשרת נשברה נצטרך להביא לך אופניים חדשות'' הוא אמר.
''אוי לא!'' הזדעקתי, האופניים האלו עצרו כל כך הרבה זיכרונות, הדיווש בכבישים בין הכרכרות, הסוסים צוהלים מפחד כאשר אני וחבריי עוברים על ידם במהירות.
אחרי הכל, בימנו אופניים וכרכרות הם כלי הרכב האופנתיים ביותר, רק לעשירים ביותר יש מכוניות פורד אשר מקרקשות לאיטן בדרכים.
''הנה קח, תקפוץ לאהרון הזקן אולי יש אצלו משהו בשבילך'' אמר לי אבא והגיש לי שק מטבעות קטן.
הלכתי לחנות של אהרון, אהרון היה קשיש נחמד שמכר אופניים, כלי בית, ציורים שהכין לבד בקיצור כמעט כל דבר היה אצלו בחנות, אהרון היה חבר קרוב מאוד של המשפחה.
''אהרון, אהרון! אני צריך אופניים חדשות'' אמרתי כאשר נכנסתי בסערה אל החנות, פעמון הדלת אשר היה תלוי בפנים הדלת צלצל ברעש בכניסתי הדרמטית פנימה.
החנות הייתה מלאת אבק, כרגל היו בא כל כך הרבה דברים לחנות כל כך קטנה.
''אופנים מה..? אז כבר שברת אותם ילדי?'' שמעתי את קולו הרועד של אהרון, פניו המזוקנות ורבות השנים של אהרון הופיעו מבין הצללים, הנרות הפיצו אור קלוש אך למרות זאת ראיתי את עיניו החכות והעמוקות של אהרון, כחולות וצלולות, פעם סיפר לי אהרון שהעיניים שלו ראו הכל, שבשבילו אין יותר הפתעות בחיים.
''קדימה ילדי בוא נמצא לך זוג אופניים, בכמה כסף צייד אותך אביך היום?'' שאל אותי אהרון בטוב ליבו.
ספרתי את הכסף, ''שנים-עשר מטבעות נחושת'' עניתי.
''אומ... יש לי רעיון ילדי לא מזמן קיבלתי זוג אופניים לחנות, הן מדגם ישן ואף אחד לא הולך לקנות אותם, אתן לך אותם במתנה ממני'' אמר לי אהרון והוביל אותי פנימה.
מלפניי עמדו זוג אופניים ישנות, הן היו עשויות עץ, הרחתי את ריח העץ והיער מהם, המושב היה עשוי עור של חיה אני חושב, ידיות האופניים גם כן היו עשויות עץ.
לא היה לי נעים לסרב לאהרון הקשיש ולכן הסכמתי לטוב ליבו ולקחתי את האופניים.
הלכתי לשדה שמחוץ לבית ונזכרתי במילותיו של אהרון לפני שיצאתי מהחנות ''ואל תשכח ילדי.. האופניים האלו אוצרות סוד, סוד גדול מאוד''
למה התכוון אהרון במילותיו?
סוד? איזה סוד כבר יכולות לעצור בתוכן אופניים?
עליתי על האופניים והתחלתי לדווש, דיוושתי ודיוושתי.
הכרתי את האחו כמו את כף ידי, אהבתי לרכוב בעיניים עצומות בשדה בידיעה של אפול.
האופניים היו נוחות יותר ממה שציפיתי ולא חרקו וגם לא רעדו, הנסיעה הייתה חלקה אבל משום מה צמרמורת אחזה בגבי, לא הרגשתי את מהמרות הדרכים המוכרות, פקחתי עיניים, בדיוק עברתי דרך ענן, צינה אחזה בי, הבטתי למטה- השדה נפרש תחתיי, רכבתי על האופניים באוויר, אז לכך התכוון אהרון הזקן, זה הסוד הטמון באופניים רבות השנים, האופניים של העננים.

[SPOILER] [B][COLOR="Red"][SIZE="4"]פרק 1: "אופנים ישנות, רוצח ומה שביניהם"[/SIZE][/COLOR][/B]
אי שם בגלקסיה החלב שלנו, נמצא לו כוכב קטן מאוד שנקרא "אופנוטודרוטס".
על הכוכב נמצאת אגדה שמספרים לכל ילד במשפחה שאומרת " אם תקנה אופניים ישנות אז,יש סיכוי לאחד מיליארד שלאופניים הללו יש כוח יוצא דופן. לעוף באוויר כמו ציפור ".
מלא אנשים מהכוכב קנו אופניים ישנות בשביל לנסות להשיג את הכוח לעצמם, אבל אף אחד לא היה לו מספיק מזל בשביל זה.

בואו תכירו את "מונסטר" ילד בן 13 שרצה ליום הולדת ה13 הקרב ובא שלו אופניים ישנות. הוריו היו בעד כי אופנים ישנות עולות תמורת "פיקאצ'ו" אחד מת , הרי להוריו של מונסטר היתה חווה שבה גידלו פיקצ'אוים להרג. אז מבחינה כלכלית לא היתה להם בעיה עם זה.
כשהגיע יום הולדת השלוש עשרה של מונסטר הוריו הביאו לו אופניים ישנות שהוא כל כך רצה אותם. " תודה אמא ואבא יקרים, אני אוהב אותכם " מונסטר אמר בחיוך רחב תוך כדי שהוא עולה על אופניים שקיבל ומנסה לרכוב אותם. כשהוא עולה על אופנייו הוא מרגיש תחושת חמימות קלה שעוברת דרך כל גופו, אור לבן כהה חזק הקיף את אופניו, מונסטר ללא רגע של חשיבה אמר בקול רם שכל השכונה שלו שמעה אותו " אופניים עופו לכם, תרכיבו אותי לשמיים " . בן רגע אופנייו של מונסטר התחילו להתרומם לאוויר ואז נסעו דרך הקיר שמונסטר נפגע ממנו קשות.

הוריו מאוד שמחו מזה שהאגדה אכן אמיתי ויש להם ילד בר מזל, אולם הם יצטרכו לתקן את הקיר שבנם שבר.

באותו זמן מונסטר ריחף, עף באוויר בעזרת אופניו הישנות מעל כל העיר" לופי המלך " (זאת העיר שבה הוא גר מעצם היולדו.) מונסטר עץ בעזרת האופניים שלו לא כל נמוך כדי שלא יתנגש בבני העיר "לופי המלך ". כל תושבי העיר " לופי המלך" נדהמו למראה עיניים " ילד רוכב על אופניים ישנות". הם ממש קראו בקולי קולות שמונסטר חג מעל ראשיהם, ממש בכו מרוב אושר.
רק בן אדם אחד לא שמח ולא התרגש למראה עינו, זה היה "אייס" הידוע בכינוי "קילינג פליים"- הוא אוהב נורא להרוג אנשים בעזרת כוחות האש שלו. מאז ומתמיד אייס חשק באופניים האגדיות ועכשיו שהן קימות, הגיע הרגע שלו לגנוב אותן ושהיה רק לעצמו.
אייס פתח בריצה מהירה דרך רחובות העיר "לופי המלך" תוך כדי שהוא עוקב אחר האופניים הוא נתקל בהרבה אנשים שהוא רוצח אותם מבלי לחשוב פעמים. כך נוצר שביל ענק של רציחות חפים מפשע בעיר "לופי המלך ". מונסטר בכלל לא שם לב למארועות שקוראים מתחת רגליו, הוא היה שקוע מידי בהגשמת חלומו ושהאגדה אכן קיימת.

כעבור חצי שעה שמונסטר רחף בעזרת אופנייו ואיס עדין עוקב אחריו. הוא הגיע למקום שנקרא " עמק המווות" בשל התאונת הקטלניות שקורות בו אחת ליום. עמק המוות זה מקום הרי עם מלא צוקים חדשים והרים מסוכנים שיכולים להתמוטט בכל רגע. מונסטר לא ידע שהוא הגיע "לעמק המוות", אייס ידע זאת וניצל את זה לטובותו. הוא שלח את זוג ידו קימה והוציא מהם צרור כדורי אש ענקים לעבר ההרים שליד מונסטר. כדורי האש פגעו בהרים וגרמו להם להתמוטט. מונסטר לא שם לב שהרם מתמוטטים ממש עליו. כשהוא הבין זאת זה היה מאוחר מדי. הרים התמוטטו עליו והוא מת.
באשר אייס הוא נשאר בחיים ורוכב על אופניו שגנב ממונסטר.
"אני אנקום בך " קול צמררי אמר את זה משום מקום.[/SPOILER]

[B][U][SIZE="3"][COLOR="Red"]המשך יבוא.[/COLOR][/SIZE][/U][/B]
מקווה שאהבת את הסיפור- אני מקווה לעשות סיפור שכל פרק קשור לקודמו בעזרת החפצים שתביא- בסדר?.
מקווה שהחפץ הבא יעזור לי לעשות המשך.

[spoiler]שנת 2120, יום שימשי.
התעוררתי בבוקר תחרות האופניים השנתי, שהיה האירוע הכי חשוב בשנה. כל הילדים שהיו בני 14 היו נאספים יחדיו והיו יוצאים למסע ליער הגדול שמסביב לעיר כדי להראות את בגרותם. היער היה בגודל עצום, בערך 500 ק"מ באורכו ו50 ק"מ ברוחבו והילדים נאלצו לנסוע את כל הדרך בו מהכניסה לעיר ועד לצד השני של היער דרך כל אורכו ולקחת את הדגל שהיה שם ואז לחזור בחזרה בחזרה כך שיצא שהם נסעו 1000 ק"מ. היו ילדים שנפצעו ואפילו מתו כי הם היו נופלים מהאופניים והיו שוברים את הראש או את הרגליים.
אני, שלפני שבוע היה לי יום הולדת 14, הייתי אמור לצאת למסע הזה כי זה היה החוק. פחדתי מאוד כי אני התחלתי לנסוע על אופניים רק לפני שבועיים ורק על האופניים של אבא שלי. אני באתי ממשפחה עניה כך שהיה לנו רק זוג אופניים אחד ויחיד עליהם התאמנתי רק שבועיים כמו שכבר אמרתי.
בכל מקרה, לאחר שהתעוררתי והתארגנתי יצאתי לרחוב אבל לפני שהתרחקתי מספיק אבא שלי רץ אלי ביחד אם חבילה משונה. ואז הוא אמר: "אנדי, אני יודע שאולי זה לא מוצלח, אבל אני רוצה לתת לך את זה, המוכר אמר שזה משהו מיוחד ושלא כל אחד יכול להשיג כזה דבר". הוא נתן לי את החבילה המוזרה. פתחתי אותה וראיתי שזה אופניים. אבל לא חדשות אלה ממש ישנות. הם היו עשויות עץ עבה וכל מיני חריטות היו על האופניים. המושב היה עוד יותר גרוע. הוא היה חתיכת ספוג קרוע שהיה עטוף בחומר המוזר פלסטיק, זה שהשתמשו בו בעבר במקום בימינו באינטלוס, חומר גמיש וחזק שהיה משופר מהפלסטיק. לעומת זאת, הכידון הכידון היה בסדר. הוא היה עשוי גם עץ גס אבל בצורת כנפיים. חשבתי שהלך עלי ושהם יתפרקו עוד לפני שאני אגיע אפילו לקצה הרחוב אבל בכל זאת אמרתי לאבי תודה.
אבי חזר הביתה ואני המשכתי ברגל כאשר האופניים לצידי. הגעתי לקצה העיר איפה שכל הילדים התאספו לצאת למסע. אני התיישבתי בצד והסתכלתי על הילדים האחרים. לכולם היו אופניים משוכללים ומיוחדים ורק לי היה את הגרוטאה שלי.
המנהל של הטיול בא ועמד על בימה קטנה שהייתה מוצבת ליד היציאה מהעיר. הוא התחיל לדבר ולא הקשבתי. חשבתי על איך שאני מסכן, שרוב הסיכויים שלי היו למות או להיפגע נואשות. ניסיתי לנחם את עצמי אבל לא הצלחתי, הייתי עצוב מידי. שמעתי במעומעם בראשי איך המנהל אמר איחל לכולם בהצלחה.
לאחר שסיים לדבר עברו לידי שלושה ילדים. הם נראו עשירים למדי והיו להם אופניים יפות וטובות. הם התחילו לצחוק עלי "היי, תראו את הגרוטאה הזאת, הוא בטוח יפול כאשר ישב עליהם. הוא בטוח לא ינצח" הם המשיכו לצחוק ואז הלכו להם.
התקרבתי ליציאה, לידי בשורה עמדו מלא ילדים. נשמעה יריה וכולם יצאו לדרך. התחלתי לדווש בכל כוחי. חשבתי שאני הוזה אבל זה באמת קרה התחלתי לעוף. כולם הסתכלו עלי ואני המשכתי לעוף מתחתי ראיתי עצים וחיות פרא שונות ואז אמרתי במוחי "תודה אבא, בעזרתך יהיה לי טוב". המשכתי לעוף והגעתי לסוף היער. הדגל היה תקוע באדמה. לקחתי אותו וחזרתי בחזרה לעיר.
מאותו יום האופניים שלי הם הדבר היקר לי ביותר.
[/spoiler]

זה הסיפור הראשון שלי שאני בכלל מפרסם ואני מקווה שתהנה לקרוא אותו

[spoiler]"תן לו עוד אחת!” צעקו חבורת הילדים שעמדה סביב המחזה הנורא. ילד קטן ורזה, עם משקפיים עגולות נופלות סובב את ראשו אל עבר חבורת הילדים העוינים. אך לפתע הוא הונחת עוד פעם על הרצפה. דמעות החלו לעלות בעיניו. הוא שנא את חבורת הילדים הזאת, שבילה איתה כה רבות אך ורק בגלל הלחץ החברתי שהופעל סביבו. הילד שהנחית את המכה על גבו, הרים את ראשו, ופרץ בצחוק מתגלגל. הילד הקטן, ג'וני, ניצל את ההזדמנות ופתח בריצה מגושמת לעבר האופניים הישנות שהוצמדו לאחד העמודים. כמובן שאיש מהילדים לא יכל לתפוס אותו, שהרי אופני הקסם שעליהן רכב פעלו תמיד והיה בכוחם להעיף אותו לגבהים שאפילו מטוסים לא יכלו להגיע אליהם. הוא סובב את ראשו לאחור, וראה את הילדים מחפשים אותו. הוא פנה לסימטה חשוכה, נחת על הכביש בנחיתה מושלמת ופתח ברכיבה מהירה לעבר ביתו. כשהגיע לביתו האפרורי והמתפרק, הוא החנה את אופני הקסם בחניית האופניים החלודה. הוא נעצר בפתח הבית, מתנשף, אבל חיוך גדול על פניו. בתוך הבית עמדה אישה חטובה וצעירה, עם פנים יפהיפיות, ושיער שחור שגלש על כתפיה, וקראה לבנה הקטן. היא חיבקה אותו חיבוק חם ואוהב וליטפה את ראשו בחום. הילד חייך בחזרה ונשאב אל תוך עולמה החם של אימו. לאחר מכן הואר יצא הביתה, ועף אל המרומים.
לאחר 10 שנים:
ג'וני, הנער המתבגר, רחב הגוף והחסון המריא במרומי השמים על גבי אופניים חלודות, ישנות וקסומות. עיניו הכחולות היו שקועות במראה המדהים שעמד מול פניו. שער גן העדן. אף-על פי שג'וני ראה את המחזה פעמים אינספור בחייו, הוא עדיין לא יכל שלא לפעור את פיו. הוא התחיל לדווש לכיוון ימין אך האופניים לא נענו למאמציו. ג'וני הביט בכידון האופניים וראה שהוא נמשך כפלדה למגנט לעבר שערי הגן. שניה לפני שהוא התנגש בשער, נשמעה אנחה והשער נפתח בתנופה. ג'וני לא יכול היה להאמין למראה עיניו. למרות נשמתו המפרפרת בליבו, הוא נכנס לגן העדן. המקום אליו נשלחות הנשמות החדשות ששם נגזר עליהם גזר דינם. הוא נחת על הרצפה הרכה נחיתה מושלמת עם אופני הפלא. הוא הביט סביב, ולא האמין למראה עיניו. הוא אכן עמד בגן עדן. (!) שדים נאנחים חלפו סביבו ללא הרף, סוחבים על כתפיהם משאות כבדים. ג'וני הביט באופניו וראה שהם חורקות, ומסמנות לו שילך קדימה. מלפניו, עמד ההיכל- המקום שבו גזר הדין נחתם לכל נשמה תועה. הוא החל ללכת, מהופנט לנוכח מראה הפיסולים שהיו על קירות ההיכל, על עמודי השיש ואף על הרצפה. פיסולי אלים היו שם. המוני שדים, ומפלצות שג'וני מעולם לא שמע על קיומם היו מפוסלים בפסלים המדהימים. לפתע, קול חריקות נשמע מאחורי גבו. ג'וני המופתע, ראה איך אופניו, נהיו עצמאיות ונסעו אליו ללוות אותו אל ההיכל. מופתע, אך מלא הרהורים, נכנס ג'וני אל ההיכל ופתח את פיו בתדהמה. הוא עמד על גזוזטרה- למולו קהל אדיר של מילני דמויות בכל מיני צבעים. לפתע, יצאה מן הגזוזטרה שלמולו, דמות אדירה, ענקית שזהרה בכל צבעי הקשת. זקנה הלבן שהיה אסוף בחמש קוקיות נח על חזהו השרירי. פניו ההדורות, ומלאות החן, היו כשל מלך.רעש כביר הדהד בהיכל כשפתח האיש הענק את פיו.
"אני בטוח שאתה מבולבל, ג'וני יקירי.” אמר המלך בקול מהדהד ועמוק שנשמע כאלפי קולות. “אינך מזהה אותי? את בינך יולדך?” שאל המלך בחיוך שחשף טורי שיניים לבנות, צחורות. “אתה אל! אימך היא השטן ואני הוא שר המלאכים. ואתה בננו, יורש הכתר, אמר המלך בקול טוב. הוא נתן פקודה וכיוון את אצבעו לכיוונו של ג'וני. גופו התמלא בצבעים, צבעים שמעולם לא ידע על קיומם שהתפשטו בעורקיו, וצבעו את גופו. ג'וני הביט על עצמו ונדהם. הוא נראה היה כמו העתק מדוייק של אביו, מלבד הזקן הלבן והקמטים. המלך הניף את אצבעו בשנית ולצידו, במקום שנחו לפני רגע האופנים עמד סוס לבן אצילי. רעמה כחולה השתרכהנ מעורפו, ושתי כנפיים אדירות נפרשו מצידי גופו. המידע חזר אל ג'וני בערפול קל. הוא נזכר איך השטן, אמו, אמרה שיהיה גבר, אם יגדל על כדור הארץ. והיא אכן צדקה. המלך הזקן הלך אל ג'וני, כרע על ברכיו במוות כבוד ואמר: “ימיי קרבים לקיצם! ואיני רוצה שגן העדן יתדרדר למהומות בנושא ירושת הכתר. ולכן אני החלטתי... להוריש אותו לך!” אמר המלך והושיט את הכתר שעל ראשו לג'וני. ג'וני, בעטרת כבוד הניח את הכתר על ראשו. תשואות נשמעו מכיוון הקהל וכולם שמחו. ג'וני- רוכב השמיים מונה להיות שר המלאכים, אל האלים, שומר גן העדן[/spoiler]

מקווה שתאהב.
אם לא, לא נורא. נהניתי בכל מקרה לכתוב את הסיפור.

[spoiler]"תן לו עוד אחת!” צעקו חבורת הילדים שעמדה סביב המחזה הנורא. ילד קטן ורזה, עם משקפיים עגולות נופלות סובב את ראשו אל עבר חבורת הילדים העוינים. אך לפתע הוא הונחת עוד פעם על הרצפה. דמעות החלו לעלות בעיניו. הוא שנא את חבורת הילדים הזאת, שבילה איתה כה רבות אך ורק בגלל הלחץ החברתי שהופעל סביבו. הילד שהנחית את המכה על גבו, הרים את ראשו, ופרץ בצחוק מתגלגל. הילד הקטן, ג'וני, ניצל את ההזדמנות ופתח בריצה מגושמת לעבר האופניים הישנות שהוצמדו לאחד העמודים. כמובן שאיש מהילדים לא יכל לתפוס אותו, שהרי אופני הקסם שעליהן רכב פעלו תמיד והיה בכוחם להעיף אותו לגבהים שאפילו מטוסים לא יכלו להגיע אליהם. הוא סובב את ראשו לאחור, וראה את הילדים מחפשים אותו. הוא פנה לסימטה חשוכה, נחת על הכביש בנחיתה מושלמת ופתח ברכיבה מהירה לעבר ביתו. כשהגיע לביתו האפרורי והמתפרק, הוא החנה את אופני הקסם בחניית האופניים החלודה. הוא נעצר בפתח הבית, מתנשף, אבל חיוך גדול על פניו. בתוך הבית עמדה אישה חטובה וצעירה, עם פנים יפהיפיות, ושיער שחור שגלש על כתפיה, וקראה לבנה הקטן. היא חיבקה אותו חיבוק חם ואוהב וליטפה את ראשו בחום. הילד חייך בחזרה ונשאב אל תוך עולמה החם של אימו. לאחר מכן הואר יצא הביתה, ועף אל המרומים.
[b]לאחר 10 שנים:
[/b]ג'וני, הנער המתבגר, רחב הגוף והחסון המריא במרומי השמים על גבי אופניים חלודות, ישנות וקסומות. עיניו הכחולות היו שקועות במראה המדהים שעמד מול פניו. [b]שער גן העדן[/b]. אף-על פי שג'וני ראה את המחזה פעמים אינספור בחייו, הוא עדיין לא יכל שלא לפעור את פיו. הוא התחיל לדווש לכיוון ימין אך האופניים לא נענו למאמציו. ג'וני הביט בכידון האופניים וראה שהוא נמשך כפלדה למגנט לעבר שערי הגן. שניה לפני שהוא התנגש בשער, נשמעה אנחה והשער נפתח בתנופה. ג'וני לא יכול היה להאמין למראה עיניו. למרות נשמתו המפרפרת בליבו, הוא נכנס לגן העדן. המקום אליו נשלחות הנשמות החדשות ששם נגזר עליהם גזר דינם. הוא נחת על הרצפה הרכה נחיתה מושלמת עם אופני הפלא. הוא הביט סביב, ולא האמין למראה עיניו. הוא אכן עמד בגן עדן. (!) שדים נאנחים חלפו סביבו ללא הרף, סוחבים על כתפיהם משאות כבדים. ג'וני הביט באופניו וראה שהם חורקות, ומסמנות לו שילך קדימה. מלפניו, עמד ההיכל- המקום שבו גזר הדין נחתם לכל נשמה תועה. הוא החל ללכת, מהופנט לנוכח מראה הפיסולים שהיו על קירות ההיכל, על עמודי השיש ואף על הרצפה. פיסולי אלים היו שם. המוני שדים, ומפלצות שג'וני מעולם לא שמע על קיומם היו מפוסלים בפסלים המדהימים. לפתע, קול חריקות נשמע מאחורי גבו. ג'וני המופתע, ראה איך אופניו, נהיו עצמאיות ונסעו אליו ללוות אותו אל ההיכל. מופתע, אך מלא הרהורים, נכנס ג'וני אל ההיכל ופתח את פיו בתדהמה. הוא עמד על גזוזטרה- למולו קהל אדיר של מילני דמויות בכל מיני צבעים. לפתע, יצאה מן הגזוזטרה שלמולו, דמות אדירה, ענקית שזהרה בכל צבעי הקשת. זקנה הלבן שהיה אסוף בחמש קוקיות נח על חזהו השרירי. פניו ההדורות, ומלאות החן, היו כשל מלך.רעש כביר הדהד בהיכל כשפתח האיש הענק את פיו.
"אני בטוח שאתה מבולבל, ג'וני יקירי.” אמר המלך בקול מהדהד ועמוק שנשמע כאלפי קולות. “אינך מזהה אותי? את בינך יולדך?” שאל המלך בחיוך שחשף טורי שיניים לבנות, צחורות. “אתה אל! אימך היא השטן ואני הוא שר המלאכים. ואתה בננו, יורש הכתר, אמר המלך בקול טוב. הוא נתן פקודה וכיוון את אצבעו לכיוונו של ג'וני. גופו התמלא בצבעים, צבעים שמעולם לא ידע על קיומם שהתפשטו בעורקיו, וצבעו את גופו. ג'וני הביט על עצמו ונדהם. הוא נראה היה כמו העתק מדוייק של אביו, מלבד הזקן הלבן והקמטים. המלך הניף את אצבעו בשנית ולצידו, במקום שנחו לפני רגע האופנים עמד סוס לבן אצילי. רעמה כחולה השתרכהנ מעורפו, ושתי כנפיים אדירות נפרשו מצידי גופו. המידע חזר אל ג'וני בערפול קל. הוא נזכר איך השטן, אמו, אמרה שיהיה גבר, אם יגדל על כדור הארץ. והיא אכן צדקה. המלך הזקן הלך אל ג'וני, כרע על ברכיו במוות כבוד ואמר: “ימיי קרבים לקיצם! ואיני רוצה שגן העדן יתדרדר למהומות בנושא ירושת הכתר. ולכן אני החלטתי... להוריש אותו [b]לך![/b]” אמר המלך והושיט את הכתר שעל ראשו לג'וני. ג'וני, בעטרת כבוד, הניח את הכתר על ראשו. תשואות נשמעו מכיוון הקהל וכולם שמחו. ג'וני- רוכב השמיים מונה להיות שר המלאכים, אל האלים, שומר גן העדן[/spoiler]

מקווה שתאהב.
אם לא, לא נורא. נהניתי בכל מקרה לכתוב את הסיפור.

עריכה : טעות שלי הדאבל.

מצטער אם זה קצת חופר וארוך, זה מה שיצא לי :sorry:
היה לי קשה לכתוב את זה, אני רגיל לכתוב קטעים עם יותר אקשן :) אז בבקשה תתחשב...

[SPOILER] זה היה יום רגיל, אפילו משעמם. השמש זרחה בחוץ, הציפורים צייצו, ורעש של מכוניות נשמע מידי פעם בשכונה השקטה שבה גרו משפחת ארטיסט.
כריסטופר ארטיסט, בן השלוש-עשרה, ישב כדרכו אל מול מסך המחשב ושיחק בשעמום במשחק מוזר שמצא באינטרנט.
קולו של אביו נשמע מלמטה "היי כריס, אתה בא לעזור לי לסדר את המחסן?" ברגע הראשון כריס התכונן להיענות בשלילה, אולם אז הוא הבין שאין לו שום דבר מעניין אחר לעשות והוא ענה בצעקה "אני בא מייד, אבא", מה שגרם לאחותו לוסי, הגדולה ממנו בשלוש שנים להופיע בפתח החדר בפרצוף זועף "אתה חייב לצעוק? אתה מפריע לי להתרכז" כריס גלגל עיניים בעודו נועל את נעליו, אחותו הייתה עסוקה כתמיד בפרויקט ענק שהתכוונה להגיש לאיזו תחרות למדענים צעירים.
"אולי תשימי אטמי-אוזניים?" הוא שאל, קם על רגליו וחלף ליד אחותו הזועפת "אולי תדבר כמו בן-אדם?" היא החזירה לו שאלה.
כריס התעלם וירד במדרגות לסלון, שהיה ממוקם קומה מתחת לחדרו, כשאחותו ממלמלת משהו על נימוסים שהיה אמור להגיע לאוזניו 'בטעות'.
אביו של כריס ישב על כורסה בסלון, משלב רגל על רגל וקורא עיתון. "אני מוכן אבא" הוא נעמד מולו בחיוך.
אביו הרים את עיניו. הוא היה גבר בשנות הארבעים לחייו, גבוה ובעל חיוך כובש. את השער השחור החלק ירש כריס ממנו, אולם את העיניים הכחולות ירש מאמו, בניגוד לעיניו הכהות של אביו.
אביו קם למלוא גובהו והתמתח "סלינה" הוא קרא לעבר אמו של כריס שישבה במטבח ודיברה בטלפון "אני וכריס יוצאים לסדר את המחסן, לוסי עובדת על הפרויקט בחדר" הוא לא חיכה לתשובה ויצא החוצה, כריס בעקבותיו.
הם פנו אל המרתף. מקום בו אוחסנו חפצים מזמנו של אב-סביו של כריס, וכעת הגיע הזמן לדעת רונלד, אביו של כריס, לפנות את המקום ממוצרים חסרי כל צורך ולסדר את מה שישאירו.
הם לא התעכבו בעבודה יותר מידי, ולמרות זאת, רק לאחר כשעתיים הם עמדו מחוץ למחסן, שותים מים ומסתכלים על פועלם.
"וואו" התפעל כריס "עשינו עבודה טובה". רונלד חייך "נכון בן, עבודה טובה". הוא סקר במבטו את המחסן המסודר כעת ואז שאל את כריס "תגיד, בדקנו מאחורי הארונות ההם שם?" הוא הצביע אל פינת המחסן.
"לא" הנהן בראשו כריס "אני אלך לבדוק". הוא הניח את כוס המים בידו של אביו ונכנס בחזרה למחסן. כשהגיע אל מאחורי הארונות המדוברים, נפלטה מפיו קריאת הפתעה. "מה יש שם?" שאל רונלד מכניסת המחסן. "אופניים" ענה כריס "ישנות מאוד אבל במצב די טוב". הוא הסיע את האופניים החוצה.
הם היו אופניים רגילות, מלאות אבק, בצבע חום עם כתובת כבר לא ברורה בצבע לבן. היו לה שני מצבי הילוכים, שני מעצורי יד ושרשרת מעט חלודה.
"אלה האופניים של סבי" אמר רונלד בהפתעה "מוזר שהן שרדו במצב כזה טוב, בוא נבדוק אותן"
הם בדקו את המעצורים והשרשרת, והתברר שהם היו אמנם חלודים מעט אבל פעלו נהדר.
"יופי" אמר כריס "אפשר לבדוק את הנסיעה עליהן?"."בבקשה" אמר רונלד "תזהר, ואל תחזור מאוחר מידי" הוא הסתובב ונכנס חזרה אל הבית.
כריס יצא עם האופניים משער הבית. הוא בחן אותן במבטו פעם נוספת ואז עלה על מושב העור השחור, הקרוע רק במקצת והחל לדווש במורד הרחוב.
'שכחנו לבדוק עם ההילוכים פועלים' חשב כריס לעצמו 'לא נורא, אבדוק עכשיו'. הוא העביר הילוך אחד.
'זה באמת נהיה קל יותר לדווש' הוא אמר לעצמו בלב 'אני מרגיש כאילו האופניים מרחפות באוויר'.
לקחו לו רק כמה רגעים מרגע שראה שהצל שלו מתרחק ממנו להבין שהם באמת מרחפות באוויר.
הוא החוויר ולפת בחוזקה את הכידון, אולם לאחר כמה רגעים התעשת והחל לנתח את המצב 'התחיל להיות לי קל לדווש, והרגשתי כאילו אני עף לאחר שהעברתי הילוך' הוא חשב 'ולאחר מכן, ללא ששיניתי דבר, גיליתי שהן עפות. זה כנראה קשור להילוכים ןאם ההילוך הזה מרחף, אז השני הוא נסיעה רגילה'.
הוא השפיל מבטו, הוא כבר היה במרחק של כמטר וחצי מהרצפה 'כדאי שאנחת לפני שאגביה יותר'. הוא העביר בחזרה את ההילוך והתכונן לנחיתה כואבת, אולם להפתעתו האופניים ירדו באיטיות עד שנחתו על הרצפה בעדינות.
'מדהים' הוא חשב כעת 'איזה אוצר זה, איך אבא לא יודע על כך?' הוא תהה. הוא הסתובב ונסע בחזרה לביתו באיטיות.
לפני שנכנס דרך שער החצר חשב לעצמו בהחלטיות 'זה יהיה הסוד שלי' חשב כריס 'אופני-הפלא שלי, הקסם האישי שלי'.
בארוחת הערב הוא אמר לאביו שהחליט לשמור את האופניים. אמו התעניינה באילו אופניים מדובר "אלו אופניים של סבי, שמצאנו במחסן" ענה רונלד "הן בוודאי מיוחדות מאוד אם הן שרדו עד היום במחסן" הביעה לוסי את תמיהתה. "כן" אמר רונלד וקרץ לכריס "הן כנראה מיוחדות מאוד" משאיר אותו מבולבל מאוד.
[/SPOILER]

[spoiler]״תחזירו לי אותם!״ צעקתי לעבר החבורה של הנערים שגנבו לי את האופניים, אבל הם פשוט ברחו משם. *האופניים האלה היו מאוד חשובים לי, אני קיבלתי אותם לכבוד היום הולדת ה-11 שלי. אני עמדתי חסר אונים ומאוכזב מאוד ליד הרחוב שבו אני גר. אז החלטתי לחזור הביתה ולקחת את האופניים הישנות של אח שלי. אבל הן היו מאוד קטנות. החלטתי ללכת לחנות האופניים של ג׳ו ולקחת אופניים חדשים. אבל נשאר לו זוג אחד. ישן מאוד וחלוד, לא הייתה לי ברירה ולקחתי את הזוג הזה. חזרתי הביתה מאוכזב והראתי את האופניים לאבא שלי. הוא אמר שצריך לתחזק את האופניים. אבל הוא לא יודע לתחזק אופניים ואין מישהו באזור שעוסק בתיקון אופניים. החלטתי לצאת לסיבוב קטן ולבחון אותם, ומה גיליתי? אופניים מדהימות! ״אדיר! האופניים האלה קסומים!״ צעקתי בהתרגשות בזמן שעפתי קצת עם האופניים ואז חזרתי הביתה. ״אבא! אבא! האופניים האלה קסומים!״ צעקתי בהתרגשות לעבר אבי. ״ תפסיק לדמיין דן״ הוא אמר. ״ בוא תראה בחוץ!״ אמרתי לו ויצאנו החוצה. ״ עכשיו שאני עולה על האופניים ומדווש האופניים מתחילים לעוף!״ אמרתי לו. ״ זה לא הגיוני!״ אבא אמר בבהלה ושפשף את העיניים. ״ אני רוצה להסות לנסוע!״ הוא אמר ונתתי לו את האופניים. האופניים היו ממש קטנים עליו במידה, וצחקתי מעט. אבל הוא הסתדר איתם והתחיל לרחף לית הבית ״ וואו! מדהים!״ אבא אמר. ״ טוב דן, עכשיו צריך להחזיר את האופניים למחסן.״ הוא אמר בשמחה רבה והחזרנו את האופניים למחסן. וככה קיבלתי את האופניים הטובים ביותר שלי![/spoiler]
מקווה שאהבת :-) אני יודע שזה קצר כי פשוט אין לי זמן..

יש לכם עד היום בצהריים! תחרות נושאת פרסים!

הקטע של עמית:

[SPOILER]היה זה יום בהיר ללא עננים בכדור הארץ אך לא היה כך במקום אחר. אתם מבינים בעולם יש אלפי יקומים מקבילים שאף אדם לא העלה על עצמו שקיים אך בכדור הארץ התקיימה שיחה די תמימה בין שני יצורים אני ובן אנוש.
"היי" אמר בן אנוש "מה אתה עושה?" הוא שאל אותי
"אני?" תהיתי והבתטי בו הוא היה גבוהה אך די שמנמן והיה לו גם שפם
"כן אתה" הוא אמר "למה יש פה עוד מישהו?" הוא שאל בזלזול שהיה אפילו קצת מכאיב 'זה מוזר' חשבתי לעצמי 'איך הוא רואה אותי למה זה לא עובד' חשבתי "תגיד בלעת את הלשון ועכשיו אתה לא יכול לדבר?" הוא התחיל לדבר בקול רם מאוד כנראה חשב שאני לא שומע אותו "זה לא הגיוני" אמרתי "גם אם אני יבלע אותו אני עדיין יגדל חדש ובגלל זה אני יכול לדבר כל הזמן" השבתי לו "מזומרת לגדל?" הוא שאל והפעם בקול קצת צרוד "מה הבעיה אני סלוגייפוג מיקום אחר מכוכב ווג 5" השבתי לו "אחי אתה שרוט" הוא אמר והלך היי אני ג'וני חבר מכוכב אחר כמו שאומרים אני נמצא ביקום זה כידי לערוך את הערך כדור הארץ למהדורה החדשה של "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה ושאר היקומים" עד עכשיו המדריך אמר שכדור הארץ הוא איך אומרים "לא מזיק ברובו" לדעתי זה שתות משום שהוא בכלל לא מזיק קיום יש הזרקות מגן נגד אסונות הטבע שכאן ואתה מוגן מהכול אבל בכל זאת באתי לחקור קצת גיליתי המון על כדור הארץ הדבר הכי חשוב הוא שזה בכלל לא כדור הארץ המקורי אלה כוכב זה או יותר נכון מחשב זה נקרא כדור הארץ 2 משום שאת המקורי פיצצו מספר דקות לפני שהשלים את מטרתו אתם מבינים לפני המון שנים חיצונים מיקום אחר רצו לדעת את התשובה ל"יקום החיים וכול השאר" הם בנו מחשב שנקרא הרהור עמוק הוא הגיע לאחר מאות שנים לתשובה "42" אך הוא טען שבעצם מעולם לא ידעו את השאלה לכן היצורים אשר היה עכברים בנו את מחשב העל שנקרא "כדור הארץ" והוא היה צריך לגלות את השאלה לתשובה 42 אך פוצצו את המחשב לבניית מעקף בין כוכבי שיוכלו להטיס חלליות יותר ביעילות לאחר מספר שנים העכברים הכלתיו לבנות את המחשב שוב וכך היה אז אני רציתי לערוך ערך חדש על כוכב זה אז התכנה הבאה שלנו היא אזור 51!!
~לאחר מספר שעות~
"אוקי" אמרתי "עכשיו זה יעבוד תיקנתי את מגן ההעלמות ולא יבחינו בי עכשיו" אמרתי ונכנסתי 'זה המקום הכי סודי!?' חשבתי לעצמי 'זה מחסן עם מנעול ישן' חשבתי "אוקי נכנסים" אמרתי "היי שמטע את זה?" שאל אחד השומרים "לא" ענה לא השני "אהה לא משנה" הוא אמר 'פיו זה היה קרוב' חשבתי
~לאחר מספר דקות לא חשובת כלל וכלל~
'פאק!' חשבתי 'האגדה אמתית' חשבתי שלפני ניצב הדבר הגדול מכולם "אבל זה רק אופניים ישנים" אמר המדריך כן זה דבר חדש מדריכים מדברים מגניב לא? "תגיד לי אתה מפגר" אמרתי לו "אתה לא יודע מה זה" אמרתי "לא" הוא השיב "זה האופניים שהחייזר המפורסם E.t כישף!" אמרתי בהתרגשות "אז זה אמתי?" שאל המדריך "בוא נבדוק" אמרתי ועליתי על האופניים " אוקי בוא נפעיל אותו" אמרתי והתחלתי לדווש "זה עובד!" צעקתי "אני עף!!" אמרתי בהתרגשות "מדריך תכתוב על זה" הורתי על המדריך ועפתי לדרכי הרחק הרחק משם "אוקי השארנו את האופניים הישנות שיכולות לעוף בבית ועכשיו הולכים לכוכב אחר!" אמרתי ויצאתי שוב לדרכי.[/SPOILER]

טוב חבר'ה. כל העבודות הוגשו ואני ראיתי פה עבודה מעולה!
תמיד ידעתי שהפורום הזה יכול להגיש יצירות פנטזיה מעולות ולא טעיתי ללא כל ספק. הסיבוב הראשון היה מוצלח עד מאוד. כולכם התעכבתם על האפקט של האופניים ושילבתם את זה נהדר!
בכל אופן, החלטתי לחלק את הנקודות על פי [b]שלושת הממים[/b]. "מקוריות, מקצועיות, משקיענות."
על כל אחד מהדרגות תקבלות ניקוד מאחד עד עשר ועל פי הניקוד המספור יחושב.

[COLOR="Blue"][B][SIZE="6"]והרי התוצאות:[/SIZE][/B][/COLOR]

[COLOR="DarkOrchid"][B]טל ~ [/B][/COLOR]
[SPOILER]עבודה מעולה. הגשת במהירות את העבודה ומאידך הקפדת על מקצועיות רבה. זכרת לעבור על התוכן ולהקפיד להרחיב על הדמויות. ניתנה הרגשת התרגשות כשהאופניים אכן החלו לרחף באוויר וזה מה שגרם לי להתאהב בקטע שלך.

מקוריות 5
מקצועיות 8
משקיענות 8

מה שאומר שאת זוכה ל21 נקודות בסיבוב הראשון![/SPOILER]

[COLOR="DarkGreen"][B]ליאור ~[/B][/COLOR]
[SPOILER]אני חייב לומר לך עד כמה נדהמתי מהיצירה שלך. עבודה בהחלט מעולה. יש לך יכולת נרחבת ויצירתיות והמון המון הומור. הכתיבה לא היתה מקצועית במיוחד אבל היא היתה מקורית ללא כל ספק. הדמיון שלך והרצונות שלך שיחקו פה חזק וזה מה שבדיוק נחוץ בתחרות הזאת. אגב זה יהיה מעניין לראות איך תעשה זאת בהמשכים.

מקוריות 10
מקצועיות 4
משקיענות 7

מה שאומר שאתה זוכה ל21 נקודות בסיבוב הראשון![/SPOILER]

[B][COLOR="DarkRed"]יאשה X_X ~[/COLOR][/B]
[SPOILER]מאוד מרשים לראות איך אתה יוצר את העולם בשלימות כה מדוייקת. יש לך יכולת מדהימה ליצור תחרות בין המקוריות והיצירתיות שלך. אני מוכרח לומר שהיה כיף לקרוא את כל זה.

מקוריות 8
מקצועיות 7
משקיענות 5

מה שאומר שאתה זוכה ל20 נקודות בסיבוב הראשון![/SPOILER]

[COLOR="Red"][B]דור ~[/B][/COLOR]
[SPOILER]קראתי ונפעמתי. עלילה טובה ואיכותית. מקוריות רבה טמונה פה. אויש כמה קשה התחרות הזאת. התחבטתי אם באמת היה נחוץ לדלג 10 שנים קדימה לבסוף הבנתי שזה הכרחי. בכל אופן אני חייב לציין שהתחרות הזאת תתרום לך המון לפי דעתי.

מקוריות 10
מקצועיות 7
משקיענות 6

מה שאומר שאתה זוכה ל23 נקודות בסיבוב הראשון![/SPOILER]

[B][COLOR="DarkOrange"]דוד ~[/COLOR][/B]
[SPOILER]תראה, העלילה עצמה מסתכמת במציאת אופניים במחסן , תעופה , שיוך משפחתי. אכן ראיתי גם מריבה בין האחרים אך זה לא היה סביב האופניים. יש יכולת שילוב שגורמת לכל העלילה להיות סביב החפץ. בסיבוב הבא הייתי ממליץ לך להתרכז בזה. בכל אופן הכתיבה שלך מקצועית מאוד וכיף להתרכז בעלילה שלך. יש כזה קטע של "אוף למה זה היה כל כך קצר ולמה לעזאזל זה נגמר כי בא לי לקרוא שעות". שזה בהחלט פועל לטובתך.

מקוריות 4
מקצועיות 9
משקיענות 7

מ ה שאומר שאתה זוכה ל20 נקודות בסיבוב הראשון![/SPOILER]

[COLOR="SeaGreen"][B]עומר ~
[/B][/COLOR][SPOILER]תראה, יש עלילה והיא מאוד קצרה ולא מושקעת. אפילו קשה לי לקרוא לזה סיפור. קצר יותר קטע... יש מספר שגיאות כתיב וניכר שלא השקעת המון.
עם זאת, המשימה היתה לרכז ולשלב חפץ באופן מלא על העלילה. ועמדת בזה ללא כל ספק. אני יכול להגיד לך שיש בך המון כשרון כתיבה ויכולת הבנת טקסט. נהניתי מהמחשת הפליאה של האנשים וזה בהחלט השתלב לי בצורה הגיונית בטקסט. אני בהחלט מציע לך בסיבוב הבא להשקיע יותר כי התחרות הזו יכולה לתרום לך המון ואתה ללא ספק מתאים לה. רמת הכתיבה שלך אגב השתפרה פלאים!

מקוריות 8
מקצועיות 5
משקיענות 3

מה שאומר שאתה זכית ל16 נקודות בסיבוב הראשון![/SPOILER]

[B][COLOR="MediumTurquoise"]עמית ~[/COLOR][/B]
[SPOILER]ניכר שלמדת המון מבית הספר לכתיבה. אתה יודע לתאר דמויות ולתת המחשה מלאה ושמנה על הקטע. במקרה שלך אני בוחר להתעלם לרגע מהתחרות ולמחוא לך כפיים על המיומנות שלך ועל המקצועיות שאתה תמיד מפגין בהשתדלותך להתקדם הלאה. רמת הכתיבה שלך מהיום שהכרתי אותך ועד הרגע הזה השתפרה פלאים. יש בך ללא כל ספק יכולות כתיבה והבנת הנקרא אחרים לחלוטין.
עם זאת, אני רוצה להתייחס לקטע הספציפי הזה. יש לך התקדמות מאוד מהירה בעלילה, שבקטע כזה קצר זה דווקא פועל לטובתך. תיארת יפה את הדמויות אם כי זה עדיין לא עומד ברמת המקצועיות המתבקשת. אני משוכנע שבסיבוב הבא אתה תוכל לעמוד בזה יותר בהצלחה.
העלילה יפה ומקורית, והצלחת לשלב את כולה סביב החפץ שלמעשה זו מטרת התחרות. עמדת בסיבוב הזה יפה מאוד לדעתי. המשכך כך!

מקוריות 7
מקצועיות 5
משקיענות 8

מה שאומר שזכית ל20 נקודות בסיבוב הראשון![/SPOILER]