סיפור חדש שלי: עץ הגורל

הסיפור מספר על המיתולוגיה היוונית והרומית. מקווה שתהנו! (למי שלא קרא פרסי ג'קסון יהיה קשה להבין)

הקדמה: הנבואה

הדמות עם הברדס הלכה ברחוב. האנשים הסתכלו עליה במבט מוזר. מה פתאום הדמות הזאת התחפשה? כשהדמות עברה לידך מיד יכולת להרגיש את הטמפרטורה יורדת, ועצב היה נכנס לתוכך. הדמות, מצדה, לא התייחסה לאנשים. אולי לא הבחינה בהם. אולי הייתה טרודה מכדי לשים לב. הדמות נכנסה לבניין גבוה אחד, מסתכלת לצדדים. כאשר הדמות ראתה איש אחד מאחורי דלפק, הדמות נעלמה. האיש קרא ספר טוב, משהו על פנטזיה, כאשר שמע קול צרוד לוחש: "לאולימפוס, בבקשה". האיש נבהל. הוא היה בטוח שרגע לפני כן הדמות המשונה לא הייתה שם. אם כי, כשאתה שקוע בספר, קשה לשים לב לסביבה. הוא כחכח בגרונו ואמר בקול סמכותי: " אני מצטער, אין לי שמץ של מושג על מה את מדברת." הדמות נשארה שם, והייתה לאיש הרגשה שהדמות יודעת שיש לו מושג. אבל היה לו תפקיד, לורד זאוס בעצמו אמר לו שלא להכניס אף אחד. והוא לא יפר פקודה ישירה מהלורד. "כנראה לא הבנת אותי", אמרה הדמות והורידה את הברדס. האיש התחלחל והביא לדמות כטיס. היא הלכה לפני שהאיש הספיק לתת לה הסבר. 'אני לא מאמין... זאת מישהי שלא רואים כל יום...' חשב לעצמו האיש. במעלית, בדרך לקומה ה600, צחקקה לעצמה הדמות. היא הייתה רגילה להבעות הפנים האלה. פנים שאומרות "משהו רע עומד לקרות". בדרך כלל הם צדקו. היא לא באה להגיד דברים משמחים. ולמרות שהדברים לא קרו באשמתה, היא נאלצה לסבול את הפרצופים של האנשים. אבל הפעם היה משהו משעשע בהבעת פנים של האיש. מזועזע? מופתע? הדמות שמעה קול צפצוף ודלתות המעלית נפתחו. היא יצאה והלכה לכיוון דלת גדולה. בדרך שמעה קולות פאניקה. היא שכחה לשים עוד פעם את הברדס. מילא. היא פתחה את הדלתות ורעש ענקי הציף את אוזניה. האלים רבו על משהו, כרגיל. אבל הפעם הרוחות היו הרבה יותר נסערות. היא כחכחה בגרונה ו12 פרצופים הסתכלו עליה באימה. "ובכן... רייצ'ל אליזבת דר... כמה.. לא צפוי." אמר במבוכה זאוס, המלך. "אני חושבת שזה כן היה צפוי, הוד מלכותו" אמרה האורקל הג'ינג'ית. "כן את צודקת", אמרה יונו המלכה. "אכן היה זה צפוי". "יש בפי חדשות רעות. אוראנוס חוזר" אמרה רייצ'ל. חלק מהפרצופים התחוורו, חלק הנהנו. "עליכם לבחור בני תמותה שילמדו את דרכיכם וילחמו באוראנוס." אמרה. "סטופ שנייה" אמרה ונוס. "שתי שאלות: 1. למה שבני תמותה ילחמו ולא אנחנו? ו2. למה לעזאזל אנחנו לא משתמשים בילדים שלנו?". "קודם כל, הנבואה אומרת שאתם חייבים להישאר פה ולא להילחם, אחרת סופכם יגיע בוודאות. ולמה לבחור בני תמותה? פשוט כי לא לכל האלים בחדר יש ילדים חצויים." אמרה רייצ'ל. יונו וארטמיס הסתכלו אחת על השנייה. "ולמה אמרת לנו להיות חצי בצורה יוונית וחצי בצורה רומית?" אמר אפולו. "כאילו, אני חתיך בכל מצב אבל.." אמר ולא סיים מחשש מהפרצוף של ארטמיס. "מכיוון שכמו בנבואה האחרונה, רק איחוד יעזור לנו." אמרה בטון כועס. "ארטמיס צודקת כמובן." אמרה רייצ'ל.