הקריסה-סיפור חדש.

[b]פרולוג.[/b]

אני לא חושב שממש ישנה לכם השם שלי. או מי אני. מה שחשוב זה שאני בסכנה. כולנו בסכנה. האיום גדול יותר מכולנו. האפלה עומדת לכלות אותנו בלי מחשבה- והיא לא תותיר שום זכר. רק אותם יחידי סגולה שנמצאים ביניכם יכולים להציל אותנו ואת כל הגזע שלנו. אלא אם כן הצטרפת כבר למאסטרו, ואז תדע- לא משנה מה, הנקמה תגיע. והיא לא תגיע ממני או מחבריי. גם אם תבוא אליי ותחסל אותי,אתה לא מפחיד אותי. לא אתה ולא בני בריתך. גם אם תחסל אותי, אתה תשלם על כך ביוקר. החברים שלי ימצאו אותך. ותסמוך עליי-החברים שלי לא נחמדים. הם ישחטו אותך, פשוטו כמשמעו. ואותם-קשה מאוד למצוא, ככה שלא ממש תוכל לסמוך על החברים שלך. ואם אתם לא התחברתם אליו ואתם חלק מהם- העולם צריך אתכם. תנסו למצוא את הנציגים שלנו. חפשו את העורב.
ג'ייקוב פריי, אם אתה שומע את ההודעה הזאת- אתה הסיכוי היחיד שלנו. בלעדייך אנחנו אבודים. כן, אנחנו יודעים שאתה לא מכיר אותנו, אבל אנחנו מכירים אותך. בבקשה, בוא לחפש אותנו. העולם זקוק לך. אין לנו אנשים, ואנחנו אבודים בלעדייך. כן, אתה אחד מאותם יחידי סגולה. ואחד עוצמתי במיוחד. אתה הסיכוי היחידי להביס את המאסטרו.
וגם אם אתם סתם מיוחדים (אתם יודעים על מה אני מדבר)-בעצם לא סתם. אין דבר כזה סתם מיוחדים. בכל מקרה, תחפשו את העורב. בכל מקום. אני חושב שהם מצאו אותי. אז כמה מילים אחרונות. קולונל, סרג'נט מאייר, וקיילה- אני רוצה להודות לכם ולהגיד לכם שאני נלחמתי את הרגע האחרון. גם בשבילכם. רוזי הקטנה-אל תשכחי, אבא שלך אוהב אותך.
הם למטה, אני מרגיש את זה. אני תכף אגיע אל האור.
סגן מונטגון, סוף. כנראה לתמיד.