העץ הנדיב|מה דעתכם?

אני בטוחה שרובכם עם לא כולכם מכירים את הספר ''העץ הנדיב'' או בשמו האנגלי the givnig tree
קוראים אותו הרבה פעמים בבית הספר בט''ו בשבט ובכלל זה ספר מאוד מפורסם.
הנה הסיפור למי שלא מכיר:
[SPOILER]
[B]העץ הנדיב / ש. סילברסטיין -תרגום יהודה מלצר
[/B]
פַּעַם אַחַת הָיָה עֵץ... וְהוּא אָהַב יֶלֶד קָטָן אֶחָד. וְכָל יוֹם הַיֶּלֶד הָיָה בָּא וְאוֹסֵף אֶת הֶעָלִים שֶׁל הָעֵץ וְעוֹשֶׂה מֵהֶם כְּתָרִים וּמְשַׂחֵק בְּמֶלֶךְ הַיַּעַר. הוּא הָיָה מְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע וּמִתְנַדְנֵד לוֹ עַל הָעֲנָפִים וְאוֹכֵל תַּפּוּחֵי-עֵץ. וְהֵם הָיוּ מְשַׂחֲקִים בְּמַחֲבוֹאִים. וְכְשֶׁהַיֶּלֶד הָיָה מִתְעַיֵּיף, הוּא הָיָה נִרְדָּם בְּצִלּוֹ שֶׁל הָעֵץ. וְהַיֶלֶד אָהַב אֶת הָעֵץ מְאֹד מְאֹד. וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָּר. אַךְ הַזְּמָן חָלַף לוֹ, וְהַיֶּלֶד הָלַךְ וְגָדַל. וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָעֵץ נִשְׁאַר לְבַדּוֹ.
וְאָז הַיֶּלֶד בָּא יוֹם אֶחָד אֶל הָעֵץ, וְהָעֵץ אָמַר: "בּוֹא יֶלֶד, בּוֹא תְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע שֶׁלִי, תִּתְנַדְנֵד עַל הָעֲנָפִים וְתֹאכַל תַּפּוּחִים וּתְשַׂחֵק בְּצִלִּי וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר"
"אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי גָּדוֹל בִּשְׁבִיל לְטַפֵּס וּלְשַׂחֵק", אָמַר הַיֶּלֶד. "אֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת דְּבָרִים וְלַעֲשׂוֹת חַיִּים. אֲנִי רוֹצֶה קְצָת כֶּסֶף. אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי קְצָת כֶּסֶף?"
"אֲנִי מִצְטַעֵר", אָמַר הָעֵץ, "אֲבַל אֵין לִי כֶּסֶף יֵשׁ לִי רַק עָלִים וְתַפּוּחִים. קַח אֶת הַתַּפּוּחִים שֶׁלִי, יֶלֶד, תִּמְכּוֹר אוֹתָם בָּעִיר. כָּךְ יִהְיֶה לְךָ כֶּסֶף וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר".
וְאָז הַיֶּלֶד טִפֵּס עַל הָעֵץ וְקָטַף מִמֶּנוֹ אֶת הַתַּפּוּחִים וְלָקַח אוֹתָם אִתּוֹ.
וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר. אֲבָל הַיֶּלֶד הָלַךְ וְלֹא חָזַר הַרְבֵּה זְמָן... וְהָעֵץ הָיָה עָצוּב...
וְאָז יוֹם אֶחָד הַיֶּלֶד חָזַר וְהָעֵץ רָעַד מֵרֹב שִׂמְחָה וְאָמַר: "בּוֹא יֶלֶד, בּוֹא תְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע שֶׁלִי, וְתִתְנַדְנֵד עַל הָעֲנָפִים וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר".
"אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי עָסוּק בִּשְׁבִיל לְטַפֵּס עַל עֵצִים", אָמַר הַיֶּלֶד. "אֲנִי רוֹצֶה בַּיִת, שֶׁיִּהְיֶה לִי חַם", הוּא אָמַר. "אֲנִי רוֹצֶה אִשָׁה וְאֲנִי רוֹצֶה יְלָדִים, וּבִשְׁבִיל זֶה אֲנִי צָרִיךְ בַּיִת. אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי בַּיִת?"
"אֲבַל אֵין לִי בַּיִת", אָמַר הָעֵץ, "הַיַּעַר הוּא בֵּיתִי. אֲבַל אַתָּה יָכוֹל לְקַצֵץ אֶת הָעֲנָפִים שֶׁלִּי וְלִבְנוֹת בַּיִת. אָז תִהְיֶה מְאֻשָׁר".
הַיֶּלֶד קִצֵּץ לָעֵץ אֶת עֲנָפָיו וְלָקַח אוֹתָם אִתּוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ. וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר. אֲבָל הַיֶּלֶד הָלַךְ וְלֹא חָזַר הַרְבֵּה זְמָן...
וּכְשֶׁהוּא חָזַר הָעֵץ הָיָה כָּל-כַּךְ מְאֻשָׁר שֶׁבְּקֹשִׁי הִצְלִיחַ לְדַבֵּר. "בּוֹא יֶלֶד", הוּא לָחַשׁ, בּוֹא תְשַׂחֵק".
"אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי זָקֵן וְעָצוּב בִּשְׁבִיל לְשַׂחֵק" אָמַר הַיֶּלֶד. "אֲנִי רוֹצֶה סִירָה שֶׁתִּקַּח אוֹתִי הַרְחֵק הַרְחֵק מִכָּאן. אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי סִירָה?"
"כְּרוֹת אֶת הַגֶּזַע שֶׁלִּי וְתַעֲשֶׂה לְךָ סִירָה" אָמַר הָעֵץ. "כָּךְ תּוּכַל לְהַפְלִיג לַמֶּרְחַקִים וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר"
הַיֶלֶד כָּרַת לָעֵץ אֶת הַגֶּזַע וּבָנָה לוֹ סִירָה וְהִפְלִיג לַמֶּרְחַקִים. וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר.. אֲבָל לֹא מְאֻשָׁר מַמָּש


וְאַחֲרֵי הַרְבֵּה זְמַן הַיֶּלֶד חָזַר שׁוּב.
"אֲנִי מִצְטַעֵר, יֶלֶד", אָמַר הָעֵץ, "אֲבַל לֹא נִשְׁאַר לִי שׁוּם דָּבָר לָתֵת לְךָ, הַלְוַואי שֶׁיָּכֹלְתִּי לָתֵת לְךָ מַשֶׁהוּ, אֲבָל לֹא נִשְׁאַר לִי כְּלוּם. אֲנִי סְתָם גֶּזַע כָּרוּת זָקֵן. אֲנִי מִצְטַעֵר...".
"אֲנִי לֹא צָרִיך הַרְבֵּה עַכְשָׁו" אָמַר הַיֶּלֶד, "רַק מָקוֹם שָׁקֵט לָשֶׁבֶת וְלָנוּחַ. אֲנִי עָיֵף מְאֹד".
"אִם כָּךְ", אָמַר הָעֵץ וְזָקַף אֶת עַצְמוֹ כַּמָּה שֶׁרַק הִצְלִיחַ, "אִם כָּך, גֶּזַע כָּרוּת זָּקֵן הוּא כֵּן טוֹב בִּשְׁבִיל לָשֶׁבֶת וְלָנוּחַ. בּוֹא, יֶלֶד, שֵׁב לְךָ וְתָנוּחַ" וְהַיֶּלֶד יָשַׁב. וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר .

*קרדיט לאתר אחר*
[/SPOILER]

עכשיו לאחר שכולנו מכירים את הסיפור המושלם הזה שהרבה מאיתנו גדלו עליו יש לי כמה שאלות בשבילכם^^
1.מה דעתכם על הספר הזה? הוא עצוב\שמח\משהו אחר
2.אהבתם אותו? כן\לא למה?
3.האם לדעתכם יש מסר בסיפור הזה?
4.מתי בפעם הראשונה שמעתם אותו? או שהרגע הייתה הפעם הראשונה

שלי:
1.אני חושבת שהספר הזה גם שמח וגם עצוב מפני שנכון שהעץ היה שמח בסופו של דבר ושמח לתרום את עצמו למען הילד אבל לדעתי זה די עצוב שכל מה שנותר ממנו היה רק גזע כרות זקן כי אחרי הכל עצים חיים הרבה יותר זמן וה''ילד'' כבר ממש מבוגר אז לאחר שהילד ילך לעולמו העץ שוב פעם יהיה עצוב להרבה שנים. ובנוסף הילד פשוט לקח, הוא לא הודה לעץ אלה לקח בלי לומר אפילו תודה אחת קטנה.
2.כן, אהבתי מאוד את הסיפור הזה בגלל הקשר שנרקם בין הילד לעץ.
3.אמ.. אני חושבת שהמסר בסיפור הזה הוא שאתה צריך גם לחשוב אעל עצמך או שתהפוך לגזע עץ בודדP= חח סתם. אבל עכשיו ברצינות אני לא יודעת לומר מה בדיוק המסר, אני לא יודעת להסביר אבל אני חושבת שיש מסר.
4.שהייתי קטנה אני לא זוכרת בדיוק נראה לי בכיתה א'-ב' בטו בשבט
[IMG]https://encrypted-tbn0.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcQQFj0zMUNumB1IrN9xIwjWWWrQfnS5fQ9MzLLDfByD_Z0xi5sB[/IMG]

מצטער על הייבוש, אבל פשוט לא אהבתי את הספר, וזה מסתכם בזה.

סיפור מדהים בעל משמעות אדירה. וחשוב ללמוד את המוסר השכל של הסיפור.
אגב, הסיפור מפורסם בכל העולם וגאווה לדעת שהכותב של הספר הוא יהודי.

סיפור בעל משמעות רבה.
אני אישית חושב שהסיפור עצמו מעיד על אנוכיותו של הילד ועל כל סוגיית הורה - ילד.
אני לא אוהב את הספר, הוא מעיב עליי מאוד. אני תמיד נעצב כשאני חושב על העץ, שוויתר על כל חייו, על כל מה שהתפאר בו לפני שהילד הכיר בו, כל מה שהעיד על אישיותו, עד שהפך להיות כלום בעיני העולם.
והכל לקח לו הילד. והרי לא חש הוא כמה הפסיד הוא העץ!
אני מכיר את הסיפור שנים רבות כל כך, אני חושב שהגננת שלי הייתה מספרת לי עליו.

1.הסיפור הוא סיפור עצוב במסר ושמח בכל מובן אחר (בגלל הנדיבות של הטבע האדם היה מאושר כאשר הוא חיי)
2.אני אהבתי מאוד את הסיפור למעשה זה אחד הספרים האהובים עלי בגלל המסרים הסוטרים שבו,של הטבע ששמח לתת והאדם שלא חושב על מתוצאה של הלקיחה.
3.כמובן שיש מסר בסיפור ואיפילו כמה.
דבר ראשון גם אם הטבע נותן תחשוב לפני שאתה לוקח.
דבר שני הטבע אומנם נדיב אבל הוא אינו אוהב שלוקחים יותר מדי ועובדה שבשלב מסויים העץ נתן אך אינו היה מאושר.
4.אני שמעתי את הסיפור לראשונה בסדרת טלווזיה שנקראת "סיפורים קסומים"

1.מה דעתכם על הספר הזה? הוא עצוב\שמח\משהו אחר : לדעתי סיפור עצוב עם מסר שמח.
2.אהבתם אותו? כן\לא למה? כן מכיוון שיש לו משמעות אדירה, והקשר בין הילד לעץ מראה כמה הטבע משפיע על האדם.
3.האם לדעתכם יש מסר בסיפור הזה? כן, הטבע יכול לתת לך המון דברים אבל תחשוב לפני שתיקח אותם.
4.מתי בפעם הראשונה שמעתם אותו? או שהרגע הייתה הפעם הראשונה : שהייתי בן 5-6..

ספר נוראי. העץ נותן הכל לילד שלא מכיר תודה לעץ. הילד אנוכי ולא מתחשב והעץ נותן יותר מידי והוא בתכלס הסמרטוט של הילד...