סוג של סקיצה לסיפור

אז ככה, זה פחות או יותר בעצם סיפור וזה הפרק הראשון שלו, עדיין לא החלטתי כמו בשאר הפעמים שכתבתי איך אני אמשיך אותו לטווח ארוך וכו'.. ואפילו שם עוד לא נתתי לו אבל אני מאמין שאפשר להפוך את זה לנושא שלו...בכל מקרה הנה הפרק ה-1

פרק 1:חלומות-א'
צליל מתכתי נשמע ברקע, היה זה כדור בצורה אליפטית אשר צבעו חום שפגש את משקופו של מה שנראה לכל היותר כשער כדורגל.
"לא טוב מספיק!" קרא נער בסביבות גיל השישה עשר בעוד ידו העבה והשרירית נגשה להחזיר את כדור הפוטבול אשר זרק קודם לכן אל משקוף שער הכדורגל.
"שוב!" קרא הנער וזרק את הכדור שוב ממחצית המגרש אשר פגע פגיעה מדויקת במשקוף בספיראלה כמעט משולמת, אף על פי שהיה נראה שזה מה שניסה הנער לבצע, הוא נותר כרגזן על עצמו וניגש לזרוק שוב ושוב, וכך חזר על עצמו כשעה.
במבט לאחור היה ניתן לראות, בנוסף לידיו העבות והשריריות ולשיערו הקצוץ אשר ליווה משמעותית את תווי פניו הרציניים, היה ניתן לראות את מדי הפוטבול האדומים כארגמן שלבש, המגנים שלבש והקסדה שלבש אף על פי שהתאמן לבד כשככל הנראה שאר התלמידים מהתיכון 'איקבורו' סיימו את לימודיהם כבר זמן רב לפני כן.
זה היה מעט מוזר למראה, נער אשר מתאמן בספורט שונה לגמרי המשוחק במגרש שבו הוא מתאמן.
"שוב!" הוא קרא והפעם זרק זריקה נהדרת אל עבר קורת השער, כמעט מעברו השני של המגרש.
צליל מוזר נשמע לפתע, כאילו ארבעה גלגלים היו מחככים עצמם בדשא הסינטטי של מגרש הכדורגל.
"עדיין עובד קשה מתמיד, אה דרו?" נשמע קול מוזר מעברו של הנער, היה זה מעט מצמרר לאור הפתאומיות שבה זה קרה, אל מול הנער תכול העיניים 'ניצב' נער אחר, ככל הנראה בגילו.
עיניו החומות כאילו התאימו לשיערו השחור והפרוע, ומבנה גופו השרירי, היה ניתן לחשוב שהוא שחקן פוטבול בעצמו, כמובן שהיה ניתן אילולא אותו נער היה מלווה בכסא גלגלים בצבע שחור בוהק.
"אד..." מלמל בקרות רוח הנער הקרוי דרו אל מול אותו הנער.
"מסור אליי" קרא לפתע הנער בכסא הגלגלים ששמו התברר כאד וחיבר את אגודליו כאילו היה מוכן כבר לתפיסה.
דרו נאנח בחיוך ומסר פס מהיר אל עבר אד שתפס זאת בקלות.
דממה שררה לרגע, אד נותר בוחן את הכדור ומביט בו כמעלה זיכרונות, "הרבה זמן עבר מאז..." הוא אמר בחיוך, חיוך שהיה מלווה בדמעות כלשהן אשר התאפקו שלא לפרוץ החוצה.
"כן" ענה דרו וניסה לשמור על קור רוחו אף על פי שהיה נראה כי גם אותו משהו מטריד מעט.
השניים הביטו אחד בשני במבט חודר בעוד שלא היה נראה שמישהו מהם הולך להוציא אפילו הגה קטן מפיו.
~~~
*שלוש שנים לפני כן, חטיבת הביניים אורהרה
"היי תראו זה ילד הפוטבול!" נשמע קול עבה, היו אלה ארבעה נערים שריריים, בסביבות גיל הארבע עשר לחיים אשר ניסו להיטפל לנער הצנום אשר נכח במגרש.
אותו הנער, אף על פי שמוזר היה לשמוע זאת, היה דרו.
מבנה גופו היה צנום בהרבה, הוא לא הגיב והמשיך להתאמן בתוך מגרש הכדורגל בדיוק כמו שלושה שנים לאחר מכן, אך שהפעם זה היה נראה שונה.
"לעזאזל!" הוא קרא בעוד הוא זורק כדור תועה אשר לא טרח אפילו ללטף את המשקוף, נראה היה שזה לא היה הניסיון הראשון שלו בדיוק.
"אוקיי זה נגמר, פנה את המגרש!" קרא אחד מן הנערים, ככל הנראה מנהיג החבורה בעל השיער הזהוב והפרוע.
דרו הצעיר נותר במקומו ולא הגיב, פשוט ניסה לזרוק עוד כדור כושל לעבר המשקוף.
"אוקיי אם אתה לא מבין במילים!" קרא אותו הנער בעל השיער הזהוב וניגש אל עבר כדורו של דרו, "אתה תבין במעשים!" הוא אמר באגרסיביות יתרה ותפס את הכדור.
"תחזיר לי את זה!" קרא דרו ורץ בחוסר אונים לקחת ממנו את הכדור אך זה במהירות רבה מסר אותו לחברו.
"זה לא מצחיק, הכדור הזה חשוב לי!" קרא דרו ורץ אל עבר הנער האחר אך זה שלח אותו אל חברו השלישי במספר.
"תנו לי את זה!!" צעק דרו כשדמעות בעיניו אך אותו הנער השלישי החזיר את הכדור למי שהיה נראה כמנהיג החבורה.
"מה אתם אומרים?" שאל הנער בעל השיער הזהוב והפרוע, "שנלמד את הקטנצ'יק פה לקח?" הוא קרא בגיחוך ושלף מתוך כיסו חפץ חד דמוי אולר והחל מקרבו אל הכדור.
"לא...אל תעשה את זה בבקשה, הכדור הזה חשוב לי!!" צרח לעברו דרו בקולו החצי בוכה.
"מצטער קטנצ'יק, הזהרתי אותך" חייך הנער זהוב השיער והמשיך מקרב את האולר אל עבר הכדור.
"לא!!" צרח דרו.
וכשנראה היה שאותו הנער הולך לנפץ במכה אחת את רוב תקוותיו של דרו, רוב תקוותיו אשר היו תלויות בכדור זה, יד שרירית תפסה בכתפו.
היה זה נער בן גילו, עיניים חומות ושיער פרוע שחור היו לו ממש כמו של אד, אולי מפני שזה היה בעצם אד אשר מבנה גופו השרירי לפני שלוש שנים כמעט ולא השתנה.
אם לומר את האמת, אד של לפני אותם שלוש שנים ואד העכשווי היו נראים כמעט זהים, זהים חוץ מפרט אחד, כסא הגלגלים.
"אם אני שמעתי נכון, הוא ביקש ממך להפסיק לא?" אמר אד בקול מצמרר מאחורי הנער זהוב השיער.
"ואם לא אעשה זאת?" הוא חייך חיוך זדוני בעודו מרחיק את האולר מן הכדור ומכוונו לצווארו של אד.
"אם כך...אתה לא משאיר לי המון ברירות" מלמל אד באדישות רבה ובהינף אצבע העיף את האולר מטרים רבים הצידה מידו של אותו הנער.
"מה לעזא.." קרא אותו הנער אך לפני שהספיק אפילו לסיים את משפטו אגרופו של אד חבט בפניו במהירות מדהימה.
"בוס!" קראו אחד מחבריו בעוד השניים האחרים ברחו בפחד רב.
"חתכית...!" מלמל אותו חבר בעודו מרים אבן וזורק אתה אל עבר פניו של אד מצידו העיוור.
"תיזהר..!" ניגש להגיד לו דרו אם כי לא היה נראה שהיה בזה אפילו צורך, אד תפס את אותה האבן העבה בקלות כאילו הייתה כדור טניס.
"וואו.." מלמל דרו והביט באד, באותו הנער אשר היה גבוהה ממנו ושרירי ממנו בהרבה אף על פי טווח הגילאים הכמעט אפסי ביניהם.
החבר האחרון מיהר לברוח בבהלה ובצרחות כאילו הייתה זו רוח שראה והשניים נותרו לבד במגרש.
שוב אותו שקט שרר ביניהם, "תצט..." מלמל דרו, "תצטרף אליי!" הוא קרא בנחישות והגיש את הכדור ששב אליו לאד.
אד חייך חיוך זעיר ומיד לאחר מכן הנהן בראשו לחיוב.
~~
*כשעה של אימונים לאחר מכן
הייתה זו שעת ערב מאוחרת בעוד השמש החלה כבר שוקעת בחורף שכזה.
דרו ואד נותרו שכובים ומתנשפים על הדשא בעודם מביטים אחד בשני.
"אז...אתה אומר שאתה רוצה להקים קבוצה ולזכות בטורניר של פוטבול התיכונים" אמר אד כחוזר על דבריו של דרו מלפני כן.
"כן!" קרא דרו.
"אם ככה..." מלמל אד, "אילו עוד חברי קבוצה ישנם חוץ מאיתנו?" הוא שאל את דרו אשר נותר מעט מובך משאלה זו.
"אף..אחד" מלמל דרו במבוכה.
"מה?! אתה רציני?!" קרא אד ונפל חזרה אל הקרקע בייאוש.
דרו חייך אליו וסימן באצבעותיו את המספר שלוש, "שלוש שנים, שלוש שנים ואנחנו נקים קבוצה שתיקח את האליפות ללא מאמץ!" קרא דרו בנחישות.
אד נאנח והעלה חיוך זעיר על פרצופו, "נראה לי שסיימנו להיום, נמשיך מחר" הוא אמר וקם מן הדשא, כך עשה גם דרו.
"אד.." אמר דרו, "כן?" השיב לו אד כשואל, "תודה" הוא אמר בשקט כמובך.
אד גיחך, "זה בסדר..הרי אנחנו חברים!" הוא קרא.
"חברים..." מלמל דרו, נראה היה שזו הייתה הפעם הראשונה שמישהו אמר לו זאת אך הוא התעשת על עצמו מיד.
"כן!" הוא קרא בקול רם ובביטחון, "אנחנו חברים!".
השניים המשיכו להם בעודם מחייכים אל עבר הכביש הראשי, שם עמדה מכונית שחורה ובוהקת אשר היה נראה כי צפתה בהם.
"זה הוא, אח קטן?" נשמע קול בוגר, של אדם בגיל העשרים לכל היותר מתוך המכונית.
"כן!" נשמע קול אחר ומוכר במקצת מצידה האחר של המכונית, היה זה אותו הנער שנטפל לדרו קודם לכן.
"שנלמד אותו לקח?" אמר וחייך אותו אדם שישב במושב הנהג של המכונית, ככל הנראה אחיו של הנער זהוב השיער.
דרו ואד חצו את הכביש בדיוק באותה השנייה, כשלאחר שניה של צחוק הרפלקסים המדהימים של אד לא אפשרו לו שלא להבחין בזה.
"תזהר!" הוא קרא והדף את דרו הצידה, המכונית השחורה אשר הייתה אמורה לעצור האיצה במקום זאת את קצבה ומשם לא היה ניתן לשמוע יותר כלום, שום דבר חוץ מצרחת כאב עצומה אשר פילחה את שמיי הערב הכתומים בפראות.