כתיבת סיפור-סיפור קצר

[b]זה לא סיפור,זה מעין קטע קצר. בסגנון של צינורות, מי שמכיר.[/b]

אף פעם לא הצלחתי לסיים סיפור. הסיפורים שלי נשארו לא מוגמרים. פרק אחד, או שניים, וזהו. לא הצלחתי להביא את עצמי לפרסם יותר מפרק או שניים. למרות שהיו כתובים אצלי במחברת ובמחשב מאות פרקים. אולי אפילו אלף. כל סיפור, והפרקים שלו. אבל לא הצלחתי אף פעם לסיים סיפור- התחלתי בחיי מאות סיפורים. לא סיימתי אפילו אחד. זה קורה תמיד. בהתחלה, הרעיון מושך אותי. סוחף אותי אליו. רק סיפור טוב יכול לעשות זאת- זה אחד מתענוגות החיים השמור לסופרים וכותבים בלבד. ולקוראים,כמובן. בדרך כלל אני נעשה שמח כשאני חושב על רעיון- גם בגלל היווצרותו של דבר חדש, אבל בעיקר מכיוון שאני מחבב מאוד צ'ילי עם אורז-ובדרך כלל אני אוכל צ'ילי עם אורז כשאני חושב על רעיונות חדשים. אצל חלק מהאנשים הרעיונות הכי טובים נשלפים בשעת מקלחת- אצלי הם נשלפים מתוך השעועית.
אחרי שחושבים על רעיון, פתוחות בפנייך שתי אופציות- האופציה הראשונה, היא לשכוח מהרעיון. לא כל הרעיונות טובים הם, ולסיפור דרוש הרעיון הטוב ביותר. אם יש לך רעיון טוב,פתוחה בפנייך אופציה אחרת-להתחיל לכתוב את הסיפור שלך. בדרך כלל, בשלב זה, אני קודם גומר לאכול את הצ'ילי עם האורז. זה לא לוקח הרבה זמן-הקערות בבית שלי קטנות למדי. אחרי שאני מסיים את הצ'ילי,אני שוטף את הקערה, שותה כוס מים,וניגש לכתיבה. אני בדרך כלל אוהב להתחיל לכתוב מההתחלה של הסיפור-לדעתי זהו החלק המשמעותי ביותר. לפי ההתחלה אתה יכול לתת את הטון להמשך הסיפור-האם הוא יהיה סיפור בעל אופי מותח,או אופי של סיפור אגדה. או אפילו חסר אופי, וחסר פנים. יש הרבה סיפורים כאלה. כדאי שתתאים את הרעיון של הסיפור לאופי שלו- סיפור על מלחמת העולם השנייה יישמע קצת מוזר כשהוא מסופר עם אופי של אגדת ילדים כמו סינדרלה. או אלאדין. או כל סרט דיסני נדוש אחר.
אחרי שיש לך התחלה עם האופי הרצוי לך, אתה מתחיל לכתוב את החלק המרכזי של הסיפור. החלק המרכזי של הסיפור הוא החלק המעניין- בו אתה מתאר את כל התפתחות העלילה, עד לרגע השיא, ואולי קצת אחריו. לרוב, אתה צריך לשמור על האופי שיישמת בהתחלה. הרי לא מחליפים אופי, גם לא בסיפורים, וגם לא בצ'ילי (אני אוהב צ'ילי בעל אופי חריף. עם הרבה שום ופלפל. אבל אני סוטה מהנושא). ברגעים אלה אתה פשוט צריך לרעיון שלך לזרום. לתת לעט, או למקלדת, או לנוצה, או לכל כלי אחר שאתה משתמש בו לכתיבה לתאר את הרעיון שלך. אתה צריך לתאר אותו בהרחבה, אחרת לא עשית הרבה- בסך הכול כתבת תיאור קצר של הרעיון שלך, ואת זה כל חמור יכול לעשות. אבל רק אם הוא למד להקליד.
בכל מקרה, אחרי שחפרת הרבה, אתה אמור להגיע לרגע השיא של העלילה. ברגע שהגעת לשם, יש לך שתי אופציות- אתה יכול להשאיר את כולם במתח, או שאתה יכול לפתור את הדילמה. כשיש לי מצב רוח מעצבן, אני לא פותר את הדילמה. ברוב המקרים, אני כן.
אחרי שפתרת את הדילמה, הגעת לסיום-מצב שבו הדילמה נפתרה, ולאף אחד מהדמויות אין מושג מה עושים עכשיו. אז אתה מספר להם קצת מה קרה אחרי הפתרון הגדול (הייתי כותב הפתרון הסופי,אבל אנשים מוצאים קונוטציה זו שלילית למדי). אתה מספר מי התאהב במי, מה התאהב במי, מי התחתן, מי התרגש, או בקיצור- מה קרה אחרי הדילמה הגדולה.
אחרי שסיימת עם הסיום, אתה בעצם סיימת את הסיפור שלך. בשלב זה, אני בדרך כלל שומר את הקובץ, או מכניס את העט ואת המחברת למגירה, והולך לאכול קערה של גלידה. זהו מאכל מאוד מעודד אחרי פעילות מוחית מאומצת. אם סיימת, אתה מוזמן לעשות כמוני- לשבת איתי בגינת ביתי ולאכול גלידה. אני בטוח שלשני סופרים צעירים יש הרבה נושאים לדון בהם.

קודם כל,יפה. שנית,תפסיק לדבר על אוכל ושלישית,אני חושב שזה באמת יעזור לי

[quote=קפטן ליאון;1432775]קודם כל,יפה. שנית,תפסיק לדבר על אוכל ושלישית,אני חושב שזה באמת יעזור לי[/quote]


זה לא מדריך לכתיבת סיפורים.
זה סיפור קצר, על איך שאני כותב סיפורים. לא יותר מזה. אם הוא מצליח לעזור לך בדרך מוזרה כלשהי,בהצלחה.