.: בלוג רותם :.

שלום לכולם,

כבר כמה זמן שרציתי לפתוח בלוג פה אבל לא היה לי זמן.. תאמת שגם אין לי הרבה מה לרשום אז אני פשוט אמשוך את ההקדמה חסרת המשמעות הזאת כמה שאפשר, אם צריך אוסיף עוד שורה מיותרת, ועוד אחת...
אולי אפילו עוד אחת..
נראה, כמה שנצטרך.

בכל אופן,
אני ארצה להתחיל את הבלוג (שלא בטוח עד כמה אעדכן אותו בעתיד, אבל נראה) בסיפור,
סיפור שהוא מעין זיכרון שקיים אצלי וככל הנראה ארצה לשמור אותו איתי לעוד הרבה זמן.

אבל קודם כל -

כפי שחלקכם יודעים, השתחררתי מהצבא לפני כ-3 שבועות (בתאריך 17.09.13 במדוייק).
החשיבה כלפי הצבא מתחלקת ל-3 חלקים פחות או יותר:

[b][color=#ff0000]- לפני הצבא[/color][/b]
רוב הנערים מפנטזים על הרגע בו הם יתגייסו, יהפכו מתלמידים מפונקים ללוחמים אמיצים או לחיילים חכמים שיעזרו לנצח את האויב בעזרת המוטיבציה הגבוהה והיכולות המדהימות שהם חושבים שקיבלו.
לשאר פשוט לא איכפת.

[b][color=#ff8c00]- בזמן הצבא[/color][/b]
סביר להניח שתהיו מאוד שבוזים, תספרו את הימים והשעות הביתה, תכתבו בכל מקום שרק תוכלו, על כל דלת שירותים או חלון של אוטובוס 'עד מתי' וכל מיני משפטים של אנשים שמתים להשתחרר.
או שתשמשו מש"קי ממטרות בקריה ואז החיים שלכם דבש.

[b][color=#2e8b57]- אחרי הצבא[/color][/b]
פה זה טיפה יותר מורכב... זה יכול להתפתח ל-2 הקצוות.
או שתהיו מאלה שמבקרים (מלשון ביקורת) את הצבא ותחפשו למה הוא רע, למה הוא מזיק ולמה אתם לא תשלחו את הבן שלכם לצבא.
או שתהיו מאלה שמתחילים להעריך יותר את מה שקורה שם, את החיילים, את המטרה וכל פעם שתקראו כתבה על צה"ל תנסו לחשוב על כל מה שקורה מאחורי הקלעים ותבינו שברגעים שאתם קוראים שורות אלו יש כמה חיילים שכנראה מתים מעייפות משמירה, לא משנה מה השעה עכשיו.

אני חושב שאני הצטרפתי לאחרונה לחלק האחרון...
למרות שתמיד הייתי בחלק שמעריך את הצבא ואוהב את פועלו (אני בן של איש קבע) אבל אחרי שאתה עושה את חלקך בצבא הדברים נראים הרבה יותר מורכבים...
זה קל לשמוע 'צה"ל עזר הלילה 2 פעילים בלה בלה בלה' אבל אני כבר לא חושב רק על חמשת המילים הראשונות ושלושת הבלה בלה בלה, אלא על כל התהליך והחיילים שהשקיעו ימים ולילות בשביל שהכל יילך כשורה - ואני ממש לא מדבר רק על הלוחמים.

בכל אופן...
אמרתי שאני אתחיל בסיפור?
אז זהו - שעבדתי עליכם. אותו אני אשמור כבר לעדכון הבא.