בלוג אייל|הגיע הזמן

תוכן עניינים:

פוסט ראשון: ההודעה הבאה

[b][color="blue"]לפני המון זמן[/color][/b]
הפוסט הראשון למעשה הוא על ההתחלה שלי. ההתחלה בפורום הזה. לא נעים לומר,אבל הייתי ספאמר במלוא מובן המילה,לא הבנתי שום דבר שאמרו לי וכתוצאה מכך אני המשכתי וזה עצבן משתמשים רבים. חלק העליבו אותי מול העיניים שלי וחלק מאחורי הגב,חלק הגנו עליי וחלק הסכימו לקבל את השנאה שבלקיחת החוק לידיים.
אני הערצתי את הפקחים ואת אלו שעזרו לי,רציתי להיות כמוהם ותמיד הצעתי את עצמי לניהול אבל לא הצלחתי,זה לא עבד ולא הייתה לי היסטוריה בכלל עם הפורומים האלו.

כעבור המון זמן,התרגלתי לפה,נעשיתי מבקר קבוע וזה פגע לי בלימודים קצת,השתתפתי בהכול ובעיקר בנו"דים(תשאלו את מי שתרצו,זה מה שהפורום הזה הכי טוב בו,זה ומריבות מזדמנות). עדיין לא ממש הבנתי הכול.
כעבור עוד יותר זמן,הפורום התחיל להתייבש ורוב המגיבים פרשו והלכו. אני אחד מאלו שנשארו. בזמן הזה פיתחתי את ההקשבה שלי,והתחלתי לאהוב יותר את הפורום,אבל אני גם נכנסתי לדיכאון מגורמים חיצוניים ובגלל כמה נושאים קשים שגיליתי. פרשתי.

החלטתי בסוף לבקר מפעם לפעם,ואז בשעמום שלי חיפשתי משהו חדש. מצאתי את הצייר. מעבר לעובדה שלמדתי ציור בהתחלה אז,נזכרתי בעבודות של po zon המדהים שעזר לי ורציתי לחקות אותו.

שכחתי לציין,פעם כשהפורום היה שוקק חיים(אני זקן,הא?) נרשמתי לקורס של po zon,אליעד. הוא התקשה להסביר לי את רעיון ההצללה ונתקעתי בשלב החירבוש. התחלתי בלנסות פייקים בכמה מקומות,כולם יצאו לא יציבים ומוזרים ומלחיצים מעט. הגעתי לאתר מתחרה,לפורום שלו יותר נכון.

לא הכירו אותי שם וניצלתי את זה,פיקסל ארט היה חדש להם וניצלתי את זה כדי להיות גדול שם מבחינתם. התחלתי להרגיש שאני מאכזב אותם לבסוף ואז עשיתי משהו שאני לא גאה בו.
עריכות פוקימונים. אנשים חשבו שהם שלי ואני הסכמתי כי אהבתי את התהילה. לא רציתי לחיות בשקר ואז מצאתי את פוקימון הפוקידע הישראלי ושם אליעד סוף סוף השלים איתי את השיעורים של הכנת הפייקים.

לפני שלמדתי על הפייקים,החירבושים שלי יצרו לי מקום בהנהלה סוף סוף,מנהל ציור ממוחשב. הרגשתי אדיר וזה עודד אותי. אבל מהר מאוד חזרתי לדיכאון. אני עזבתי את הפייקים בפורום ההוא ולמדתי את מה שאליעד הראה לי. בפוסט הבא יהיה משהו מעניין יותר.