League of Legends- אני וטאלון הפאביולס ודור האילומינטי

טופס הרשמה ריק:

צ'אמפיון-

זהו.

שלי-

צ'אמפיון- אודיר.

צ'אמפיון - ליסאנדרכוס

יומן האודיר יום 1-
אני מרגיש רצון עז לזוז על המפה כאילו שמישהו אמר לי לעשות את זה. אני קניתי מצ'טה למרות שאני תוקף עם הידיים. וגם המוכר הזה הביא לי כמה "שיקויים" אני לא בטוח אם זה מרגיע כאב או שזה סתם ערבוב של כמה סוגי סמים. אני עמדתי בצורה רגילה לגמרי כשלפתע הפכתי לפניקס והיה מלא אש מסביבי. וואלה פחדתי. פתאום הופיע איזה גולם גדול עם חגורה כחולה והיה לי רצון עז לתקוף אותו. יריתי אש. וואלה פחדתי. גם ליסאנדרכוס עזרה להרוג אותו. פתאום יריתי עליו ברק והוא מת. אני קיבלתי את החגורה הכחולה שלו. זה היה מפחיד.

ליסאנדרכוס-
אני לא מאמינה שהקוקסיפניקס הזה גנב את החגורה הכחולה שלי! אני רציתי אותה! טוב נו.. שיהיה. למרות שזה נורא מבליט לי ת'עיניים (שאגב, לא רואים).
לאחר המקרה עם החגורה, הלכתי לי לתומי בתוך הנהר, כשפתאום שעט לעברי כריש. "כריש!" צעק ילד קטן בצבע כחול. מיד זיהיתי את פרצופו, זה הוא לא ילד קטן, זה הוא פיז.
הסטתי את הכריש ממסלולו, בעזרת הקרח השחור שלי. וכעת הכריש מצא מטרה חדשה- האודיר

יומן האודיר יום 5545313 (באמת שאני לא מצליח לספור ימים פה)-
אני הלכתי לתומי לאחר שרצחתי ללא שום סיבה להקה של זאבים והחלטתי לשחות לנהר. פתאום בא אליי כריש. ראיתי את ליסאנדרכוס לידי ופיז מולה. הכריש קפץ מהמים וניסה לאכול לי את הרגל, אבל הפכתי לנמר והייתי כזה nope. ואז הרגשתי שאני נהפך קל יותר, כאילו שאני רוח, ואני יכול לרוץ מהר יותר. פתאום הפכתי לדוב ונתתי לפיז סטירה והוא היה המום. הפכתי לנמר עוד פעם והתחלתי לדקור אותו. הכול הולך לפי התוכנית..

פתאום, הופיעה באוויר חללית, עם סקוטץ'. אה רגע, לא.
זה כדור
כדור עם סקוטץ'
זו אוריאנה!
הכדור פשוט נבעט מעצמו אל הכריש וחיסל אותו, תוך כדי שהוא רודף אחרי הדגיגון. הדגיגון היה נחוש לא להיתפס, הוא קפץ על מקלו וחזר אחורה, אל הנהר. שם נבלע בתוך המים הכחולים.
"א-ת-ם- ב-ס-ד-ר?" שאלה אוריאנה בקול מתכתי, אני ואודיר הסתכלנו זה על זו והוננו [או אוננו?] בראשינו. "ס-ב-ב-ה. א-ם כ-ך נ-ו-ת-ר ר-ק ל-.." אמרה, כשפתאום קרסה על הרצפה. מאחוריה הופיעה קשתית, עם אש בעיניים. בגבה של אוריאנה היה תקוע חץ גדול, עשוי כולו מקרח. "אוי לא, זו אש!" אמר האודיר. הסתכלנו על האש, קרח הציף את גופי, כפור שאין כמוהו. אני אש וסג'ואני, יריבות. רבות על הכס המלכות כבר מעל ל70 שנה. אבל משהו היה שונה באש הזו, היא נראתה עוצמתית, לא אותה רכיכה שהבסתי כבר מאות פעמים. סביב גופה זהר מגן ספרטני, שנראה כאשלייה, ועל כתפיה רכנו עורבים מאיימים. היא שלפה עוד שני חצים, גדולים כמו ההוא שתקעה באוריאנה. "חץ מכושף של האבדון!" צעקה, אך זה לא היה קולה, זה היה קול שונה, קול מפחיד. לא היה ניתן לזהות אם זה איש או אישה מדברים דרכה. פתאום שמתי לב שהתחיל להחשיך, בצורה מפחידה. והאש כבר הייתה מוכנה עם החצים לעברינו. אך פתאום, ממקום לא צפוי, הופיעה..

צ'מפיון- קאטרינה
תמונה- [IMG]http://i.imgur.com/WocZEKK.png[/IMG]

יומן האודיר יום פאי-
לפתע, מתוך העצים, קאטארינה הופיעה והרגה את אש. הייינו נורא שמחים... עד שהדגיגון הופיע. "כריש אבדון!" הוא צרח, אבל לא כריש אחד הופיע, 10 הופיעו! בכל הכיוונים! והם הקיפו את.... קאטארינה! קאטא החלה לזרוק סכינים במעגל ופגעה בכל הכרישים, אבל פיז לא גמר, הוא קפץ עליה והיא מיד הרגה אותו, אבל זה לא היה! זה היה כפיל אבדוני! אני וליסאנדרכוס היינו מופתעים, בעיקר כשפיז הופיע והלך על הקלשון שלו. הכול היה נורא מוזר.

[QUOTE=Cho'gath;1470054]יומן האודיר יום פאי-
לפתע, מתוך העצים, קאטארינה הופיעה והרגה את אש. הייינו נורא שמחים... עד שהדגיגון הופיע. "כריש אבדון!" הוא צרח, אבל לא כריש אחד הופיע, 10 הופיעו! בכל הכיוונים! והם הקיפו את.... קאטארינה! קאטא החלה לזרוק סכינים במעגל ופגעה בכל הכרישים, אבל פיז לא גמר, הוא קפץ עליה והיא מיד הרגה אותו, אבל זה לא היה! זה היה כפיל אבדוני! אני וליסאנדרכוס היינו מופתעים, בעיקר כשפיז הופיע והלך על הקלשון שלו. הכול היה נורא מוזר.[/QUOTE]
אבל פיז לא גמר~
hhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhh

פיז הלך על קלשונו, לאט לאט, בוחן אותנו. לבסוף החלטתי להמיס את הדממה "BOO", אמרתי. פיז נרתע, והתחיל לסגת.
כולנו שמחנו, והתחבקנו, ונהנינו. אבל עדיין הייתה לנו התחושה המרה, של "מה לעזאזל הם רצו מאיתנו". פתאום אוריאנה החלה לזהור בסגול, וקמה על רגליה. עיניה זהרו באדום, באותה אש כמו של הashe. "אתם לא נחוצים לי כעת", דיברה בקול המפחיד שיצא קודם לכן מפיה של אש, והחלה לסגת מן המקום.
"מה לעזאזל זה היה?" שאלתי את קטרינה, שנראתה מופתעת בדיוק כמוני. "אני חושב שאנו צריכים לשאול אותו" אמר אודיר, והצביע על הדרקון הענקי עם ראש החזיר, "הוא פה מדקה 2, הוא חייב לדעת מה זה!" צעקתי בהקלה, "נכון, גאונים!" הודתה קטרינה. למרות שידעתי כי זה מסוכן, וחולשתי היא האש הנוצרת בגופו, ניסיתי להראות כאילו זה לא משנה והמשכתי עם חבריי לקבוצה. 'מעניין אם הקול המפחיד השתלט על עוד אנשים' חשבתי לעצמי.