ארמון הפחדים

שלום.
אני יודעת שבטח קראתם פעם ספרי מחת שילדים כתבו, ויכול להיות שלא אהבתם. ואת זה כתבתי לפני כמה שנים, אז אני מקווה שתאהבו. כל שבוע אני אפרסם חלק אחד. הינה החלק הראשון :

אנה היתה ילדה ענייה מאוד וחייה לבדה.
היא חייה לבדה משום שהוריה הלכו יום אחד לקבץ נדבות ולא חזרו.
אנה גרה בצריף מתקלף וכל חייה היו נתונים לקריאה.
את הספרים שלה היתה משיגה מערמת זבל קרובה לביתה בה עוברי אורח תמימים היו זורקים את ספריהם.
לפי דעתה היא חייה בסדר אבל אנשים שעברו שם טענו שאלו חיים נוראים !
אך אנה סרבה לעזוב את המקום וטענה שבצריף זה כל חייה.
אנה לא ידעה שחייה ישתנו ברגע
כאשר יגיע אותו בן אדם מכושף שיקח אותה למקום רחוק ולא ידוע בשם ...
ארמון הפחדים !
ואכן יום זה הגיע.
"על יד ערמת הזבל נראה צריף עלוב ובו ילדה קטנה !"
אמר פטר לרב סמל המשטרה (שכן היה הבוס של פטר).
"הילדה ישבה על החול וקראה ספר . אקח אותך לשם אם תרצה".
"אני אגיע".
וכך במועד שנקבע הלכו פטר ורב סמל המשטרה לגבעת הזבל לעזור לאנה הקטנה.
אנה לא הסכימה לעזוב את המקום.
"את חייבת , זה רק לטובתך."
גרר אותה פטר : "נמצא לך בית נפלא !"
הם אומנם מצאו בית (או במקרא זה טירה) אך נפלא הוא לא היה:
העשב היה אפור ולא מכוסך , מי האגם היו אכורים וצבעם היה אפור מתכתי , החלונות השבורים והסמרטוטים האפורים ששימשו וילונות , היער הגדול בו גרות חיות טרף והטירה המתקלפת.
כמובן שפעם הכל היה טוב ויפה בטירה המלכותית שהיום נקראה: "ארמון הפחדים"

ממש אהבתי
יש לך כשרון

יוווווווווווווווו גם אני אוטאקו (רואה אנימה) xd
הסיפור נשמע ממש מדהים מקווה שתעשי עוד אני ממש אבל ממממממממממממממממממממממשששששש במתח p:
אהבתי את כוחות האיתור של סמל פטר שמצא במקרה טירה נטושה ליד יער קסום והביא אותו לילדה בת 8 זה ממש נדיב מצידו ואני לא מאמין שכל אחד היה עושה אותו דבר
אני ממש מתחבר לאנה כי גם אני אוהב לקרוא כל הזמן וכל ספר שאני רואה אני קורא (באמת)
מתי תעשי עוד פרק? ^^

אה ודרך אגב קוראים לי א*** אבל את יכולה לקרוא עומר (או סופר עומר)

אומייגאד השיר פיקצ'ו כזה חמווודדדד