פרדוקס הנשמות -סיפור חדש מאת Erwin
[COLOR=#ff0000][I][B][SIZE=3]היי שלום לכולם לכל מי שמכיר אותי ולמי שלא אני ארוין, כבר משתמש ותיק בפורום הזה ,משהו כמו 5 וחצי שנים..
רציתי לפרסם סיפור חדש בשם "פרדוקס הנשמות".
קצת פנטזיה, מדע בדיוני, מדע עכשווי והרפתקאות שיסחפו אתכם ביחד עם הגיבור הראשי אדי.
מציע לכולם לקרוא :)[/SIZE][/B][/I][/COLOR]
[spoiler]שמור לתוכן עניינים של פרקים [/spoiler]
[spoiler]שמור לתוכן עניינים של דמויות [/spoiler]
[U][I][B]פרק 1 :המצאה חדשה[/B][/I][/U]
זה היה בוקר עייף במיוחד, אחרי לילה ארוך אתמול עם החברים בהחלט היה תענוג לחזור הביתה בשעה כה מאוחרת, זה כאילו החופש לעולם לא נגמר, דווקא אתמול הגעתי למצב שכבר סחבתי את עצמי מלא ליפול ולהירדם ליד כל החברים והבנות, אסור לי לעשות יותר פדיחות, מקס נשבע לי בחתול שלו שאם אני עוד פעם אחת יקיא או יעשה שטות אחרת ליד הבנות, הם לא יזמינו אותי יותר.
ניסיתי לפתוח את העיניים, השמש הייתה חזקה והשארתי את החלון פתוח מה שבעצם העיר אותי אלה הקרניים המסריחות של השמש, בשמה השני "חמה" ,והיא באמת הייתה חמה, חמה כל כך שהיא מצליחה להעיר בן אדם משנת היופי הקסומה שלו.
אתם מכירים את זה כשאתם קמים בבוקר והבית ריק?
אתם שוכבים במיטה ולא שומעים לא את קולות האחים, ההורים, או חיות המחמד שעושות רעש ואז אתם מתעצבנים שהם עושים רעש ומעירים אתכם, אבל השאלה שלי היא האם אתם מכירים את זה שאין את זה, אין את הרעשים בבוקר, את האחים הצרחניים, ההורים שרבים, חיות המחמד שהפסיקו ליילל, לנבוח, לצייץ או לחפור לכם במוח.
יש לכם שקט. שקט כזה שאתם אומרים לעצמכם שאמנם אתם קצת בודדים ואולי אין לכם את השקט הזה בכל פעם, אולי דווקא אז אתם תמצאו את הרעש הכי גדול, הרעש שהלב והמוח פועלים יחדיו בו זמנית וקוראים לכם "הייי!".
שתיהם ביחד צועקים לכם "תתעורר כבר, תעשה משהו".
ואז זה הרגע שבו אני מתחיל לדבר אל עצמי ושואל "אבל מה אני יכול לעשות?"
ושוב זה קורה והפעם אתה מדמיין איך הם מחזירים לך "בטח שיש מה לעשות, אתה רק חייב למצוא ולנסות!".
וזה כאילו הפעם באמת התחרפנתי, הפעם זה סופי.
ובהחלט החלטתי להקשיב להם, קמתי והלכתי לי לכיוון המטבח להכין לי קפה של הבוקר בתקווה שאני אתעורר ולא אקבל בדקות הקרובות "האנג אובר", ראיתי שאמא שלי השאירה לי פתק על המקרר
[I]"אדי, אני ואבא בצימר נחזור בעוד שלושה ימים
אחותך ישנה אצל חברה שלה בימים האלה
ואחיך יחזור מנסיעת העבודה שלו רק מחרתיים.
אני מבקשת ממך, ואתה יודע שאני לא מבקשת הרבה, תשמור על הבית נקי כמו שהוא
ובלי מסיבות!
נ.ב
יש שניצלים במקרר אתה יכול לחמם , והשארתי לך קצת כסף מתחת הוואזה הירוקה
תקנה לעצמך משהו לאכול!
אוהבת , אמא "[/I]
זה היה ממש בהפתעה.
"מתי הם כבר יתחילו להודיע לי משהו בבית הזה?!" צעקתי בקול רם וציפיתי שמישהו יקשיב לי, שמישהו יהיה שם בשביל לשמוע את הדברים שיש לי לומר. ואז זה התחיל.
צלצול בדלת. עוד צלצול בדלת. צלצול נוסף בדלת והפעם גם דפיקות חזקות.
"מה, מה , מי זה?!" צעקתי והתקדמתי לעבר הדלת , אני פותח אותה ומולי עומד גבר זר לובש כובע גרב אפור, מעיל שחור ומלוכלך, הוא עצמו לא היה מגולח והיה לו גם ריח לא נעים...
"אתה חייב לעזור לי ! ,הם רוצים לקחת אותי!" אומר לי הבן אדם הזר
"מה? ,אח שלי אני מצטער שאני גס רוח אבל מוקדם בבוקר עכשיו" אני אומר לו ומנסה להיות הכי מנומס שלי
"מוקדם?" מסתכל הבן אדם על השעון שלו ואומר לי "עכשיו 2 בצהריים".
אני מרים גבה ומסתכל על שעון הקיר שמאחוריי ורואה שהוא צודק..
"ווואו זה הכי מוקדם שקמתי השבוע" אני אומר וצוחק
"בבקשה, אני חייב את העזרה שלך" לאיש הזר בהחלט לא היה חוש הומור, כי הוא לא צחק מהבדיחה שלי, ובהחלט היה לו מבט רציני בעיניים..
"אני מוכן לעזור לך, אבל תתקלח מהר, יש לך 3 דקות !" אני אומר לו.
האיש מביט בי ואומר: "לא זה לא זה! , למרות שזה מאוד נחמד מצדך, אני חייב שתיתן לי להסתתר אצלך בבית, אם יתפסו אותי בחוץ ,הם ייקחו אותי".
"מי ייקח אותך? לאן הם ייקחו אותך?" אני שואל אותו ולא מבין מי לעזאזל נפל לי על החיים עכשיו
"הם, הסיידרים"
"מי אלה הסיידרים?"
"הם אנשים רעים רק בבקשה תן לי להתחבא פה, פליז אני מתחנן אחי!"
ברגע הזה בהחלט נשברתי, שמעו, לא כל יום בן אדם שנראה כמו הומלס וגם מריח כמו הומלס אני מוכרח לציין, מגיע אליך הביתה, דופק אצלך בדלת כאילו הוא עומד לשבור אותה, ומתחנן להיכנס אליך הביתה ולהתחבא ממשהו שנקרא 'סיידר'.
נתתי לו להיכנס וסגרתי את הדלת, לקחתי אותו לסלון והצעתי לו לשבת.
"תרצה משהו לשתות?" אני שואל אותו בנימוס למרות שממש לא היה לי חשק לחזור לעבוד במלצרות שוב כמו ילד טיפש-עשרה.
"לא זה בסדר" ענה לי
"מה שמך אחי?" שואל אותי הזר
"אני אדי" אני אומר לו "ואתה?" אני שואל
"קוראים לי מארק" אומר לי הבחור
"נעים מאוד" הוא מוסיף ומושיט את ידו ללחוץ לי את היד.
"גם לי" אני אומר.
"אז מה הסיידרים האלה רוצים ממך?" אני שואל אותו
"הם כבר שנים על גבי שני רודפים אחריי" אומר לי מארק
"באמת? אבל למה?"
"הם רוצים לקחת לי את ההמצאה שלי" אומר מארק
"המצאה? עד כמה היא כבר חשובה שהם רוצים לקחת אותך איתם?" אני שואל אותו
"לאן הם בכלל רוצים לקחת אותך?" אני מוסיף
"הם רוצים לקחת אותי ולכלוא אותי ב'בבוסתן' " . אומר לי מארק.
"בוסתן? מה זה אומר, מה זה המקום הזה?" אני שואל אותו ומתחיל קצת להסתקרן בחיים של הבחור. "בוסתן זה המקום שאליו הם לוקחים את האנשים שהם רוצים לשמור, הם לקחו לשם גם את החברים שלי".
"מה חברים שלך עשו להם?" אני שואל
"חברים שלי, ביל וסטיב, שתיהם ביחד איתי המצאנו את ההמצאה הזאת, זו המצאה גאונית, משהו מהפכני שבאמת יכול להועיל לאנשים בעולם." אומר לי מארק
"איזו המצאה? מה כמו אפליקציה כאילו?" אני שואל אותו ומביט בפלאפון שלי ונשקע בתוכו וקולט ששלחו לי מלא הודעות בווטסאפ.
"זה הרבה יותר מאפליקציה, זה הרבה יותר מפייסבוק ,ווטסאפ, טווויטר וכל מה שהכרת!". אומר מארק
"איזה מכשיר יש לך?" שואל אותי ובוחן את הפלאפון שלי
"יש לי אנדרואיד גלאקסי s17 החדש" אני אומר לו ומחייך כאשר מתלהב מן המכשיר החדש שיש לי
"לא משהו, אני אישית מעדיף את אפל אייפון x17" אומר לי מארק.
"אני אישית לא מתחבר לאפל" אני אומר לו.
"אני מכיר את מי שייצר את המכשירים שלהם" אומר לי מארק.
"מה זאת אומרת? איך אתה מכיר אותו, מי שיצר את המכשיר הזה כבר מת" אני אומר לו.
"אני מכיר את הבן שלו" אומר לי.
"אתה מכיר את הבן של סטיב ג'ובס?" אני שואל אותו ומופתע מעט מן המידע שהוא מוסר לי
"כן, גם לו קוראים סטיב, זה אותו הסטיב שסיפרתי לך עליו" אומר לי מארק
באותו הרגע אני קצת חששתי שאולי הבן אדם שמולי קיבל מכה מאוד חזקה בראש והוא מדבר הרבה שטויות..
"ואיפה הוא עכשיו? לא שמעו ממנו הרבה זמן בטלוויזיה ובאינטנרט" שאלתי
"הסיידרים לקחו אותו לבוסתן ביחד עם חבר שלי ביל" אומר מארק.
כבר חששתי, הבן אדם בהחלט לא יודע על מה הוא מדבר .
"אשמח להשתמש בשירותים שלכם, איפה הם נמצאים?" שואל מארק .
"ישר שמאלה דלת שנייה מימין" אני אומר ושקוע בכל מה שהוא סיפר לי ואז עלה לי משהו מוזר לראש..
"תגיד, מה שם המשפחה שלך?" אני שואל אותו.
מארק מתקדם לעבר השירותים וצועק לי משם "צוקרברג, מארק צוקרברג".
המשך יבוא...
