קטע|סיגריה

[h=1]סיגריה[/h]היא התפתלה קצת להוציא את שקית הטבק מכיס האחורי של הג'ינס שלה. פתחה את שקית הפלסטיק והוציאה חבילת קרטון קטנה של ניירות גלגול, שלפה נייר אחד, הניחה את השקית על הברכיים, לקחה את הפילטר ששמה בין השפתיים והניחה אותו בקצה הנייר. מתוך שקית הטבק הוציאה קמצוץ ופיזרה בצורה שווה לאורך כל הנייר. אחר כך גלגלה אותו, קירבה את הסיגריה שנוצרה אל שפתיה, הוציאה את לשונה והעבירה ליקוק קטן על קצה הנייר כדי שידבק ולא יפרם. אז קירבה את הסיגריה אל קצה שפתיה, שלפה מהכיס מצית קטן, שחור, לחצה על הכפתור שבצד, קירבה את הקצה השני של הסיגריה ללהבה שקפצה מהמצית ושאפה שאיפה תוך עצימת עיניה בתענוג. יכולתי לראות את התענוג מתפשט בקצות שפתיה שחישקו את הסיגריה, בקמטי מצחה הנמתחים באושר אחרי שהתקמטו קלות בריכוז, ברטט הקל של עפעפיה המכסים את העיניים החומות הכהות שלה. היא הייתה כל כך מרוכזת בבניית הסיגריה שהיא בכלל לא שמה לב שאני מסתכל בה ובתנועות ידיה כל אותו הזמן.
"אז מה פרדס?" אמרה אחרי קמה שניות של שקט ופתחה את עיניה, אמרה ולא יספה. ככה היא קראה לי, פרדס, במלעיל. כשהיא שמעה לראשונה את השם הפרטי שלי, צוף, היא צחקה ואמרה שזה שם כל כך לא גברי שהיא לא יכולה לקרוא לי ככה. מאז היא קראה לי רק בשם המשפחה, פרדס, במלעיל.
"את יודעת, סיג, לא קורה כלום." עניתי לה, קורא לה בקיצור של שמה, סיגל. היא הביטה בי בעיניים חוקרות ומצחה השטוח התקמט שוב בחוסר הבנה. היא לקחה עוד שאיפה מהסיגריה ובידיה הפנויה סידרה בליטוף קל את שיערה הארוך, החום, שנזרקו בו מידי פעם קווצות שיער בהירות יותר ופחות.
"אז למה קראת לי פרדס?" שאלה תוך נשיפת עשן לכיווני. זה לא היה מנומס במיוחד אבל זה עוד אחד הדברים שחיבבתי בה, את החוצפה הזאת, חוסר האכפתיות הקלה שלה. "סליחה." היא הוסיפה, אבל רק לפרוטוקול.
"לא ראיתי אותך הרבה זמן," אמרתי ובקולי מין רחש של תחינה, "התגעגעתי."
"גם אני התגעגעתי. באמת לא נפגשנו הרבה זמן." היא ענתה ושפתיה חייכו קלות ויחד איתן גם קצות עיניה בקמטים קלים, כמעט ולא מורגשים. "אבל זה היה מבחירה."
"בחירה שלך" עניתי קצת יותר תקיף, "ובכל זאת הסכמת לבוא לפה." היא שאפה עוד קצת מהסיגריה ולא ענתה לכמה רגעים.
"לפעמים צריך את השאיפה הנוספת, כדי להחליט אם אתה רוצה עוד" היא אמרה באלגוריה. לקחה שאיפה נוספת והפילה את חצי הסיגריה שנשארה, שהיא התרכזה בגלגולה על הרצפה. "ואני יודעת שאני לא רוצה עוד."
היא התקרבה אלי, נשקה על לחיי, מדביקה בי קצת מריח העשן שלה וקמה ממקומה. "אני מנסה להיגמל, פרדס, אבל מידי פעם אני צריכה ליפול." והתחילה ללכת ממני. הלב יוצא אליה אבל הגוף עוד קפוא במקומו. ללכת? אליה? ממנה? לרגע נעצרה, מסובבת את ראשה לאחור בתנועה מניפת שיער. קמתי. נפלתי.