צפרדעים

יש על הענף הזה שתי צפרדעים. אני עוקב אחריהן טוב טוב. יורד גשם חזק, ואני רוכן על מצע עלים שהכנתי במיוחד למאורע. אחת מן הצפרדעים, הירוקה יותר, עושה את הצעד הראשון. היא מושיטה רגל אחת, מתקרבת לעבר הצפרדע השניה, הבהירה. צעד צעד. הרמת רגל, ועוד אחת. שרירים מתאמצים, תחת המטר, ואני קולט את אצבעות הרגל האחורית שלה טיפה מחליקות. הצפרדע הבהירה נלחצת, ומלקקת את שפתיה עם לשון הגומי שלה.
הירוקה ממשיכה להתקדם, שפתיה רועדות ושרירי כתפיה קפוצים. הגשם רק מתחזק, והטמפרטורה רק יורדת. אבל אין חשש בפניה של הירוקה, ואף על פי שהענף הרועד והרטוב מתחיל להתנדנד, היא לא מתייאשת, וממשיכה להתקדם.
אני מסתכל בבהירה, ונזכר.
ישבנו בכיתה, היינו צעירים. אני ישבתי בשולחן שמול המורה גאולה, משתדל לשבת הכי קרוב לרינה. אבל רינה לא שמה לב אליי. היא עסוקה בטרריום שעל השולחן שלה. בכלוב הפלסטיק השקוף ישבו שתי צפרדעים. אחת בהירה, ואחת ירוקה. הבהירה מרוחקת, בוהה מחוץ לקירות הפלסטיק, בעוד שהירוקה מסתכלת למעלה, ומנסה לתפוס איזה זבוב שרינה דחפה פנימה.
המורה גאולה דיברה מעלינו, ואני זוכר את הרוק שלה ממטיר עלינו. אבל אותי זה לא עניין. אותי רינה עניינה.
גם את רינה זה לא עניין, את רינה הצפרדעים עניינו. והיא באמת אהבה אותם. היא הייתה משקיעה כסף, בקניית האוכל המשובח ביותר, והייתה ממש מחליפה להם יום יום את החול. ובכל הפסקה הייתה רצה למלא להם את כלי המים. והיא הייתה מנסה ללטף אותן, אפילו שהיא ידעה שהן לא מבינות. לא מבינות שהיא אוהבת אותן. והיא לא הייתה מתייחסת לידיעה הזו. והיא כ"כ התאמצה בניסיון להסביר להן שהיא- היא זו שמאכילה אותן ודואגת להן, שהיא לא שמה לב שיש גם כאלה שאוהבים אותה ומתייחסים אליה.
וכשהגיע החורף, והיה קר, וראיתי אותה מאכילה את הצפרדעים, רועדת מקור, הנחתי עליה במהירות את המעיל שלי. וגם כשהשתוללה בחוץ סופה, והיא שוב באה לבית הספר בחוסר ריכוז בלי סוודר, וכיסיתי אותה בסוודר העבה שלי, רועד מקור בעצמי,
גם אז, היא לא שמה לב.
יום אחד, כשהיא הלכה למלא מים, באחת ההפסקות החלטתי להיות מיץ. הסטתי את הכלוב אל מאחורי גבי, והכנתי בראשי את הנאום שלי. על כמה שהיא צריכה להכיר אליי טובה אחרי כל השנים, על כמה שאני אוהב אותה, ומצפה רק לקצת פיד-באק, משהו, שימלא אותי בעוד רצון לעזור לה ולפנק אותה.
והנה, היא נכנסת.
מהר, אני מתחיל לדבר, אומר לה את אשר על לבי, הכל. ועל איך שחטפתי דלקת ריאות כשיום שלם נשארתי בלי סוודר כשבחוץ ירד שלג, והכל רק בשבילה, רק בשבילה.
סיימתי לדבר.
חיכיתי.
משהו?!
חייבת להיות תשובה.
היא התחילה לפתוח את הפה.
"איפה הצפרדעים?" היא שאלה. רק את זה.
"הן מאחוריי", אמרתי מתוסכל. הושטתי את היד להגיש אותן.
והן החליקו מהשולחן.
בוםםם
הטרריום התנפץ על הרצפה.
שתי הצפרדעים מהר רצו וברחו למסדרון. אבל רינה לא שמה לב. היא הסתכלה רק עלי.
ואז היא הסתובבה, והתחילה לרוץ אחרי הצפרדעים. יצאתי גם אני אחריה מהכיתה, רודף אחריה.
היא עמדה שם.
מול שתי הצפרדעים שלה, מרוחות על הרצפה.
היא הסתובבה אלי. התקרבה, לאט לאט, ואני כבר חשבתי שאולי היא תבקש סליחה.
והיא דפקה לי סטירה. וברחה.
עברו מאז 17 שנים. אני כבר שכחתי את פרצופה של רינה. כבר שכחתי את אהבתי אליה. אני כבר נשוי, עם שני ילדים ואישה מדהימה. ושני הילדים כבר בעצמם מתעסקים בעסק שלי. וחנות בעלי החיים שלנו כבר הכי רווחית בכל העיר. במיוחד הצפרדעים, עם המבחר הכל כך גדול שבחנות שלנו.
אבל עדיין. כשאני נפגש בשתי צפרדעים, אחת ירוקה ואחת בהירה, עומדות יחד על ענף. אני נזכר בכיתה, ילדה יפה, דלקת ריאות, ושתי חלאות קטנות שמיררו את חיי התיכון שלי.
הירוקה מחליקה מהענף. קול התנפצות עלים נשמע על ריצוף העלים היבשים.

יפה מאוד. הרעיון של סיפור מסגרת יפה. אהבתי את האנלוגיה בין האהבה של המספר לרינה לאהבה שלה לצפרדעים.
מספר דברים שדורשים עבודה ושיפור: הדגשת רגשות - הייתי מרגיש הרבה יותר את הקונפליקט ואת התרתו אם היית מתאר בצורה מפורטת יותר את המראה של רינה ואת הרגשות שלה ברגע השבירה של האקווריום וכן את תחושות המספר, פחד, חשש, אכזבה, כעס וכד'.
תיאור מקומות - כדי לשפר את האווירה ואת החיבור לסיפור כדאי לתאר את המקום שהאירועים מתרחשים בהם. איפה המספר נמצא? מה הוא רואה? מה הוא שומע? מה הוא חש? מה הוא מריח? המלצה שלי, תעבור על חמשת החושים ותכתוב מה מרגישים בכל אחד מהם כשנמצאים במקום מסויים.
חלוקה לפסקאות - כמו בכל חיבור גם בסיפור לכל פסקה יש נושא וכדאי לשים לב לזה בחלוקת הפסקאות.
בסה"כ טוב מאוד, מקורי ובעל פוטנציאל. המשך כך! :)

פקוקי זה נהדר. השרה עליי את הכוח שלך, ואתחיל לכתוב גם כן

[QUOTE=zuran;1476277]יפה מאוד. הרעיון של סיפור מסגרת יפה. אהבתי את האנלוגיה בין האהבה של המספר לרינה לאהבה שלה לצפרדעים.
מספר דברים שדורשים עבודה ושיפור: הדגשת רגשות - הייתי מרגיש הרבה יותר את הקונפליקט ואת התרתו אם היית מתאר בצורה מפורטת יותר את המראה של רינה ואת הרגשות שלה ברגע השבירה של האקווריום וכן את תחושות המספר, פחד, חשש, אכזבה, כעס וכד'.
תיאור מקומות - כדי לשפר את האווירה ואת החיבור לסיפור כדאי לתאר את המקום שהאירועים מתרחשים בהם. איפה המספר נמצא? מה הוא רואה? מה הוא שומע? מה הוא חש? מה הוא מריח? המלצה שלי, תעבור על חמשת החושים ותכתוב מה מרגישים בכל אחד מהם כשנמצאים במקום מסויים.
חלוקה לפסקאות - כמו בכל חיבור גם בסיפור לכל פסקה יש נושא וכדאי לשים לב לזה בחלוקת הפסקאות.
בסה"כ טוב מאוד, מקורי ובעל פוטנציאל. המשך כך! :)[/QUOTE]
וואו. התגובה הבונה הזו אף מרשימה יותר מכתיבתו של פקוקי
שלא לדבר על ההפתעה של לראות אותך פה

[QUOTE=zuran;1476277]יפה מאוד. הרעיון של סיפור מסגרת יפה. אהבתי את האנלוגיה בין האהבה של המספר לרינה לאהבה שלה לצפרדעים.
מספר דברים שדורשים עבודה ושיפור: הדגשת רגשות - הייתי מרגיש הרבה יותר את הקונפליקט ואת התרתו אם היית מתאר בצורה מפורטת יותר את המראה של רינה ואת הרגשות שלה ברגע השבירה של האקווריום וכן את תחושות המספר, פחד, חשש, אכזבה, כעס וכד'.
תיאור מקומות - כדי לשפר את האווירה ואת החיבור לסיפור כדאי לתאר את המקום שהאירועים מתרחשים בהם. איפה המספר נמצא? מה הוא רואה? מה הוא שומע? מה הוא חש? מה הוא מריח? המלצה שלי, תעבור על חמשת החושים ותכתוב מה מרגישים בכל אחד מהם כשנמצאים במקום מסויים.
חלוקה לפסקאות - כמו בכל חיבור גם בסיפור לכל פסקה יש נושא וכדאי לשים לב לזה בחלוקת הפסקאות.
בסה"כ טוב מאוד, מקורי ובעל פוטנציאל. המשך כך! :)[/QUOTE]
קודם כל, תודה רבה. גם קראתי סיפורים שלך, ואני שמח שדווקא אתה מגיב אצלי.
בנוגע לחושים, אתה באמת צודק. הסיפור די מעורפל, ודי לא קולטים את הדמויות מעבר לתכונות הבולטות שלהן.

[QUOTE=YoRt3m2;1476286]פקוקי זה נהדר. השרה עליי את הכוח שלך, ואתחיל לכתוב גם כן


וואו. התגובה הבונה הזו אף מרשימה יותר מכתיבתו של פקוקי
שלא לדבר על ההפתעה של לראות אותך פה[/QUOTE]

אחי באמת תתחיל לכתוב זה אחלה.
אני גם יכול לעזור.
ד"א, את הסיפור הזה רשמתי מתוך אילתור, כשראיתי את הצפרדעים בסרגל חדשות מהאתר של רותם. (הייתה איזו כתבה, משהו על צפרדעים)
וזה נתן לי רעיון לרשום סיפור על צפרדעים. את העלילה בניתי תוך כדי כתיבה