דיון: יום השואה והגבורה.

אני מאמין שלכל אחד מאיתנו יש סיפור, משהו שהוא רוצה להוריד מהלב, או אפילו טקסט של מישהו אחר שהוא מצא מעניין והוא מעוניין לשתף אותנו בו.

האמת אין לי סיפור, בגלל היותי תימני שלם אף אחד מהמשפחה שלי לא היה בשואה וגם לא קשור לשואה.
אך עם זאת אני מרגיש מאוד שייך והייתי ביד ושם יותר מ-5 פעמים.

אחד הזיכרונות הראשונים שלי מסיפורי השואה היה בכיתה א' שהמורה ורה, המורה למוסיקה, סיפרה לנו על אמא שלה ששרדה את השואה והזיכרון הזה חקוק לי בראש עד היום.

סבא של סבתא שלי היה גבאי בעיירה שלו. כשהתחילו הפוגרומים באירופה, שרפו לו את בית הכנסת והוא מאוד אהב את המקום אז כשהוא ראה שהבית כנסת נשרף הוא רץ לתוכו ונשרף ביחד עם הספרים.

סבי היה נער בן 16 כשהכוחות המזוינים של גרמניה החלו להיכנס לתוך הונגריה. למען האמת, גרמניה כבר הובסה במלחמה אבל תהליך ההשמדה המשיך לפעול. הוא יצא לפאב עם חברים וכשחזר, אף אחד מבני משפחתו לא היה שם. הוא כנראה הבין מה קרה והחליט להתחבא במשך כמה שבועות עד שהעניין נגמר. כנראה בשלב מסוים הוא הצליח לעלות לישראל, הכיר את סבתא שלי, הם הולידו ביחד 3 ילדים ואז הוא מת שנה לאחר לידתו של דוד שלי. אמא שלי מעולם לא הכירה את אביה. סבתא שלי מעולם לא דיברה עליו. אני חושב שהיא כעסה על זה שהוא השאיר אותה לבד לגדל 3 תינוקות. היא הלכה לעולמה ב2003, בגיל 76. היא הייתה החברה הכי טובה שלי בעולם.

יום הזיכרון
לא יום השואה