-
[SIZE=3][color=red]----Ghost Soul----[/color][/SIZE]
[u][b]הקדמה[/b][/u]
היא ראתה אותם. הם בכל מקום. זאת אומרת, ככה נדמה לה. היא החלה לרוץ ביער החשוך ההוא, מגששת באפלה, מפחדת להביט לאחור. היא מתקדמת במהירות אדירה, רגליה נושאות אותו בין עצים, הרים וגבעות. אור לבן. עוד סוג של אור. כל כך הרבה אורות, ואין לה מושג לאן ללכת.
עייפה ותשושה, נפלה הנערה על האדמה הקשה. היא התנשפה בפזיזות, לא יכלה לנשום. ואז היא ראתה את האור הזה שוב. היא ידעה שהיא חייבת לברוח, ועם זאת ידעה שאין לה לאן. וגם אין לה כל כך את הכוחות פשוט לקום ולהסתלק משם. היא ראתה את האור מקיף אותה במהירות, עיניה מנסות לעקוב בייאוש אחר כל תנועה מהירה של האור. הוא מגיע מימין. הוא מגיע משמאל. אין לה עוד מה לעשות, כי אם לצרוח. אך גרונה היבש וחסר הרוק לא הצליח לשאת את זה. זאת אומרת, היא רצתה לצעוק, אבל היא לא הצליחה.
'את לא באמת חושבת שתברחי ממני לנצח,' אמר קול שנשמע כמו הד חלוש וצלול. 'נכון?'
הנערה קפאה במקומה, מנסה לקום, להשיב לו. אך היא פשוט לא הצליחה.
'את תמיד היית כישלון אחד גדול' אמר הקול החלוש. 'אף פעם לא הצלחת בכלום.. למה את חושבת שתצליחי עכשיו?'
הנערה סוף כל סוף מצאה מילים.
"מה אתה רוצה ממני?" יצאו מילים אלו מפיה, אם כי זה לא מה שרצתה לומר.
'את יודעת מה אני רוצה, לא?' הוא שאל בקרירות. 'את ה[b]תליון[/b]'
"לעולם לא!" היא ענתה, גרונה צרוד וקולה קרוע לגזרים. "לא תקבל את התליון שלי לעולם!"
'הו, אמרתי לך שאת לא מצליחה בכלום' אמר הקול בזלזול ניכר. 'את התליון, בבקשה'
"כבר עניתי לך, יצור!" צעקה הנערה, אוזרת את כל כוחותיה וקמה. "אתה לא הולך לקבל את התליון שלי"
'טוב, כרצונך' אמר הקול.
אורות כחולים נוספים הופיעו במהירות האור, עפים מכל כיוון. הנערה החלה להביט לכל צד, תופסת בתליון זהב נוצץ ובוהק, עליו חרוטה האות 'G'. האורות חדלו להופיע בשניה אחת. הנערה הביטה מסביב, מחפשת את האורות. השקט הזה היה נראה לכל אחד כמו סתם רגע של שתיקה, אבל לא בשבילה. היא [b]ידעה [/b] בוודאות מה מגיע אחרי השקט. [b]הסערה[/b].
זה רק לבינתיים. אם יהיו עליו תגובות, אני אמשיך. אם לא, כנראה שאפסיק.
אז... תגובות? P;
-
אני לא מבין איך אף אחד לא מגיב
ממש טוב!
אהבתי את זה מאוד ומחכה להמשך!!
-
סיפור טוב.
מחכה להמשך.
(:
